Detailed Daf Overview - Project Likkutei Torah

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.כי תבואו אל הארץ ושבתהכי תבואו אל הארץ ושבתה גו', משמעות הכתוב הוא שמיד שיבואו אל הארץ מיד "ושבתה". ויובן בהקדים הפסוק "פתחי לי אחותי רעיתי", ד"אחותי" הוא מלשון איחוי אלכסנדריה שהוא לשון חיבור, והוא בחי' אהבה הקבועה בלב תמיד, וע"ד משל אהבת אח ואחות, וזו היא בחי' אהבה של הצדיקים מחמת נפשם האלוקית. אך כשאין אהבה זו תקועה בלב תמיד, אלא בבחי' "שפת אמת", הוא מפני שאהבה זו מלובשת ומסותרת בכח המתאוה לדברים גשמיים, וזהו "פתחי לי אחותי", שצריך לפתוח את הלב ע"י שיעשה נקב בכותל, היינו שיהי' בבחי' לב נשבר להסיר גסות רוחו וכח המתאוה לדברים גשמיים, ועי"ז "ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", ועי"ז יאיר אור האהבה תוך פנימיות נקודת הלב, וזו היא בחי' "אחותי", ומזה יבוא עוד לבחי' "רעיתי".ב. וביאור ענין "רעיתי", הנה אמרו רז"ל "ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים", דהנה הנשמה מגיע לבחי' לאשתבאה בגופא דמלכא ע"י התורה, דהנה התורה שלמטה היא ע"ד הגרעין הנזרע בארץ - שאין בה טעם וריח - אך מ"מ יש בה ממהות כח הצומח בארץ - שהוא בחי' חכמה עילאה מקור התורה, וזריעת הגרעין בארץ מעוררת העלאת מ"ן לבחי' כח הצומח רק באם הגרעין נרקב, ובנמשל הוא ענין לימוד התורה בביטול דמס"נ, ועי"ז התורה שלומד בעוה"ז מתאחדת בארץ העליונה. ולכן לא ישים כל מגמתו בתורה כמו שהיא למטה, דכל האומר אין לי אלא תורה כו', רק ישים ליבו לפנימיות האלוקות המלובש בה.ג. וכדי שתתאחד ג"כ עם נפשו האלוקית הוא ע"י התפילה, שהו"ע לעורר את הביטול והאהבה דבחי' "אחותי" הנ"ל, ועי"ז מתאחדים אור תורתו עם נפשו האלוקית. והוא ע"י הטחינה שהוא בחי' לב נשבר, ואח"כ צ"ל בחי' לישה שנותן מים, והוא בחי' אהבה להיות משוך אחריו כמים. ואח"כ בחי' אפיה שהוא אהבה כרשפי אש, שטבע המים הוא לצרף ולחבר, אך טבע האש הוא שמפריד, ואהבה כרשפי אש הוא לא לרוות נפשו הצמאה בלבד אלא שהאש מפרדת כוחות הנפש ממהותם ועצמותם ותשתפך אל חיק אביה. ובחי' אפי' הןא ג"כ בחי הרחמנות שמעורר על נפשו. ועי"ז הוא בבחי' "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שהתורה נבלעה באיבריו, משא"כ ללא אפי' שאז הלחם מונח בפני עצמו בקיבה ואינו נבלע באיברים.ד. אך קודם שילמוד צריך להיות בחי' "בא לכאן", ע"י שמעורר את האהבה בתפילה בחי' ביטול ומסירות נפשו לה'. וזהו "כי תבואו אל הארץ" - שמיד שתבואו בבחי' תפילה לעורר את האהבה, "אשר אני נותן לכם" - כי האהבה האמיתית היא הבאה מלמעלה, אזי "ושבתה הארץ שבת לה'" בחי' ביטול. ודוקא לאחר הביטול שבתפילה יהי' "שש שנים תזרע" שהו"ע ששה סדרי משנה, "ושש שנים תזמור" הו"ע התלמוד, שענינה הוא להסיר את הקוצים והקס"ד (ודוקא התלמוד הוא בחי' יין המשמח מחמת בירור ההלכה).Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ה. והנה, זה שאו"א מלבישים לזרועות דא"א הוא שההשפעה באה בהם בפנימיות, אך ענין אבא יונק ממזל השמיני ה"ז השפעה חיצונית, שבא בבחי' שערות אך הוא ממקום עליון יוצר שדוקא משם יכול להיות הגדלה כדי להשפיע למטה יותר. וזהו ענין כשב, אות כ' הוא בחי' כתר, והשין (חג"ת דאריך, המדות שבכתר) קודם לאות ב' (היינו או"א), תרין רעין המלבישים זרועות דאריך. אמנם אח"כ נמשך מחו"ב לחג"ת דז"א, וזהו בחי' כבש שמאות ב' (או"א) נמשך לאות ש' (חג"ת דז"א). וענין הנפת שני הכבדים הוא שהכבש (בחי' חג"ת דז"א) יתעלה לשרשו (כשב) - חג"ת דאריך שלמעלה מחו"ב. ו. והנה, תנופת שנח הכבשים הי' עם שתי הלחם דוקא, והלחם הי' למעלה מהכבשים אף שחי הוא למעלה מצומח, והוא מפני שעם היות ששורש כל הדצ"ח הוא בתהו, מ"מ בתהו גופא שורש הצומח הוא למעלה יותר ולכן בנפילתו למטה נפל למטה יותר, כמשל האבן שנפל מהחומה. ולכן כשמניפים את הלחם והכבשים לשרשן אזי הלחם הוא למעלה כי בשרשן הלחם למעלה. וההנפה הוא דוקא בשבועות כי דוקא לאחר ספירות מ"ט יום אז נמשך שער בחמישים בכי' הכתר. והנה, שתי הלחם הם כנגד תשב"כ ותשבע"פ, שבכל אחד מהם ישנה מעלה. שבתורה שבע"פ מבואר רצון העליון בגילוי, אך בתשב"כ ישנם נקודות וטעמים שהם ע"ד די לחכימא ברמיזא, שהטעמים והנגינות הם ע"ד רמיזות שבהם מתגלה אפס קצהו מחכמה עילאה, מה שאינו יכול להתגלות באותיות התורה ואותיות הדיבור. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. ג. והנה, אחר שאוא"ס שוכן בבחי' התיקון אזי יכול להיות המדות והספירות באוא"ס יותר מקודם כאשר ההתכלות הי' רק מצד חלישות האור. וזהו "נעשה אדם גו' וירדו", שמפני שהא הוא מבחי' תיקום והתכללות אשר בו שורה אוא"ס לכן יכול האדם לרדות ולמשול בכולם.ד. ומעתה יובן זה שהאדם ניזון ומקבל חיות מהמאכלים, שזהו מחמת שרשן בתוהו, אך האדם מעלה אותם שיתקרבו למקורם לאורות דתהו. וזהו "מזבח מכפר על ישראל ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו" דכמו שהקרבנות הי' להעלות את הבהמה לשרשה באורות דתהו, עד"ז הוא כשהאדם אוכל ומעלה את הדצ"ח לשרשם, ועי"ז מתכפר לאדם כמו באכילת המזבח.ועתה נבוא לענין תנופת הלחם על גבי שני הכבשים. ויובן בנקדים ענין ב' הכבשים של קרבן התמיד. דהנה, רחל הוא בחי' מלכות דאצי' היורדת לבי"ע ןמחי' גם את החיצונים, שהיא בבחי' "כרחל לפני גוזזיה נאלמה" כשהחיצונים יונקים מבחי' שערות שלה. ולזה ישנו מיתוק הדינים ע"י הקרבת ב' הכבשים, שעי"ז מעלים את הניצוצים דאורות דתהו. וב' הכבשים הם כנגד רחל ולאה, אותיות המחשבה ואותיות הדיבור, שהמיתוק שלהם הוא ע"י יעקב, מלשון "אז יבקע", המשכת אוא"ס, ועי"ז נמתקים הדינים והגבורות. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.והניף הכהן אותם (לז, א)להבין ענין התחברות לחם עם הכבשים בהנפה. הנה, תכלית כל הבריאה הוא כדי להיות ביטול היש לאין, כביטול אברי הגוף לגבי הנפש, וביטול זה אינו נמצא באדם אלא בבהמה ובפרט בכבשים, ששרשם הוא מבחי' מקור הרחמים, ורק שנפלו בשבירה למטה, אך מ"מ ניכר בהם הביטול והחלישות שמצד שרשם. ב. לפני שנפלו למטה נקראו כשב, ובירידתם נקראים כבש. וזהו "והכבשים הפריד יעקב", שיעקב המשיך בחי' הכבשים ממקורם לעולם הפירוד, שיהי' את הכבש האחד תעשה בבוקר, בחי' חסד דאברהם, וצריך להמשיך, בחי' ביטול ורחמנות שלא יומשך החסד למקום שאינו ראוי, ואת גו' תעשה בין הערביים, להמתיק את הגבורות דיצחק.ובשבועות מניף הכהן את הכבשים לשרשם, עם שתי הלחם שענינם תורה שבכתב ושבע"פ, שהן מיוחדים בתכלית היחוד, איהו וחיוהי חד, ועל ידם מתעלים גם ב' הכבשים לשרשם, בחי' והמתנשא מימות עולם, ולכן "חמץ תיאפנה" - בחי' התנשאות. וזהו שב' הכבשים בכל יום שענינם המשכה למטה אינם נאכלים כדי שלא יומשך מטה מטה ויהי' אחיזה לסט"א. אך ב' הכבשים דשבועות הם בחי' העלאה לשרשם, ושם אין שליטה ויניקה כלל, ולכן נאכלים. ביאור ע"פ והניף אותם הכהן (לז, ג)שורש נפש האדם הוא מתיקון ושרש דצ"ח הוא מתהו, ולכן דוקא באדם ישנו התכללות, שיש בו כמה מדות וכל מדה כלולה משאר המדות.ב. והטעם שבאדם ישנו התכללות הוא משום ששרדו מבחי' התיקון, דבתהו היו האורות מרובים, היינו בחוזק, ולכן לא הי' התכללות כי כל מדה לא נתנה מקום למידה זולתה. משא"כ בתיקון היו אורות מועטים, בחי' רך כקנה, ולכן ישנה התכללות. והנה שורש התהו הוא למעלה משורש התיקון, אך מ"מ מצד ההתכללות ישנה מעלה בתיקון שבה שורה אוא"ס, דקוב"ה שריא באתר שלים דוקא.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. והניף את העומר (לו, א)א. העומר הוא מאכל שעורים שהוא מאכל בהמה. והענין, דהנה ישנם ב' מיני מלאכים, הא' הם הקיימים מששת ימי בראשית והן הם החיות שבמרכבה. והב' נבראים בכל יום ואומרים שירה וכלים, והיינו בחי' ניצוצי קדושה שנפלו בשבירה דנוגה דבי"ע, והם מתבררים ועולים וכלים בבחי' מלכות. וזהו העומר שהוא מאכל בהמה, היינו הבירורים שמתכללים בבחי' מלכות שנמשל לאכילה.וענין שעורה הוא שיעור ה' (כמובא בזהר) היינו התחלקות ה' גבורות להחיות נבראים רבים ושונים. וכן הבירורים שהמלכות מבררת הוא ג"כ ע"י גבורות לירד למטה ולטרוף הניצוצות מידי החיצונים.ב. והנה, בפסח הוא בחי' העלאת ז"א מבחי' קטנות ומצרים לקבל בחי' מוחין דגדלות, והוא בחי' עליית נפש האלוקית, ואח"כ ביום שני של פסח הוא בחי' העלאת ובירור נה"ב, שגם היא צריכה להתעלות כדי לקבל את התורה בשבועות. וזהו ענין ספירת העומר, להמשיך בחי' בינה - ממחרת השבת (זו"נ הוא לילא ויומא דשבתא) - ומבינה נמשך מקיפים למלכות, וענין בחי' מקיף שמבינה הוא אהבה שלמעלה מן הכלי שלו והוא בחי' שומר להאהבה המוגבלת שיכולה להתבטל. ואחר שבפסח הוא עליית ז"א ובספה"ע הוא עליית המלכות הנה בשבועות יכול להיות יחוד זו"נ, בחי' כתר אחד לשניהםג. והנה, בזהר איתא שבחי' חיטה הוא ג"כ רק בבחי' מלכות, והוא לכאורה נגד מה שנתבאר שדוקא שעורה הוא בחי' מלכות. אך הענין, הנה המלכות מקבלת מבחי' ה' חסדים מבחי' חכמה והוא בחי' פנימיות המלכות, וה' גבורות מבחי' בינה והוא חיצוניות המלכות. והנה, חטה הוא בחי' מלכות גבורות ממותקות מה' חסדים (ולכן נאסר עץ הדעת, ש"חיטה היתה", לאדם מפני שהוא מבחי' ז"א אילנא דחיי). ושעורה הוא בחי' חיצוניות המלכות מה' גבורות, שמשם הוא שורש נפש הבהמית. וענין ספירת העומר הוא בירור בחי' הבהמה שבלכות, ואח"כ בשבועות נעשה בחי' אדם שמתעלה בפנימיות המלכות, ונמשך בחי' מ"ד שהו"ע מתן תורה, שהוא המשכת כתר וחכמה באותיות דבחי' חטה, והוא יחוד וחיבור הטוב דעה"ד עם בחי' עץ החיים.(Sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וספרתם לכם ממחרת השבת (לה, ב)וספרתם הוא לשון ספירות ובהירות, וגם ספירות הוא מלשון אבן ספיר, ופירושו שצריך להמשיך את הארת ספירות שיומשכו ויאירו למטה. דהנה כתיב והחיות רצוא ושוב, שפסח ענינו רצוא ושבעות הוא בחי' שוב. והנה כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, שבכל יום ישנו יציאת מצרים, ע"י שמתבונן שכל חיות העולמות הוא רק הארה שאין ערוך כלל לגבי אוא"ס, ועי"ז יבוא לבחי' רצוא.ב. וזהו מארז"ל תפילות אבות תיקנום, שבתפילה ישנם פסוקי חג"ת, פסוקי אהבה כנגד אברהם, ופסוקי יראה בחי' יצחק, ופסוקי רחמנות - בחי' יעקב - למי שליבו כלב האבן, שצריך לעורר רחמים על נפשו (וזהו "ולא נבוש כו' לעולם ועד", שבצאת הנפש מהגוף יראה שכל מציאות העולם הוא מקח טעות, והבושה תהי' גדולה), וכמ"ש "ליעקב אשר פדה את אברהם".ג. אך הרצוא הנ"ל הוא רק לנפש האלוקית, אבל נפש הבהמית רצונה לאכול כמאכל בהמה, וכדי לקבל את התורה למטה הוצרך להיות ביטול הנפש הבהמית ג"כ, והוא ע"י הנפת העומר, מאכל בהמה, שעי"ז ממשיכים מלפני ה' - למעלה משם הוי'.וזהו היום יום אחד לעומר, שיום הוא המשכת בחי' חסד מלמעלה למטה, וזהו "לרצונכם", שיהי' ביטול הרצון דנפש הבהמית, ואז - לאחר ההעלאה דהנפת העומר - יכול להיות אח"כ מתן תורה בשבועות, שהוא גילוי רצונו ית' ממש מלמעלה למטה.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. והקדוש הב' הוא כשהתפארת שעלתה לבחי' חכמה נמשכת להיות כתר לז"א. וביאור הענין דהקב"ה הוא א"ס, וא"כ לאו מכל אילין מדות איהו כלל, וההתהות בחי' אצי' הוא צמצום עצום לגביה (משא"כ לגבינו הנה אדרבה אתי' הוא גילוי, אך לגבי אוא"ס אדרבא האצי' הוא בחי' העלם), ולכן צריך להמשיך בחי' כתר לז"א היינו רצון שירצה בצמצום זה, וההמשכה הוא ע"י לימוד התורה שמחכמה נפקת.ג. וקדוש הג' הוא כשנמשל למטה יותר לבחי' יסוד, ונעשה כתר למלכות מקור דבי"ע, והוא ע"י קיום המצות. דהנה התורה היא למעלה מהמצות שהתורה היא בחי' פנימית שמחכמה נפקית, ונעשית כתר לז"א, משא"כ המצות הם מחיצונית הכתר, והמצות הם כתר למלכות. אך מ"מ מזה גופא בהמצות ירדו למטה יותר מוכח ששרשם למעלה יותר, שלכן ירדו בדברים גשמיים מפני ששרשם באורות דתהו. וע"י שמעלים את הניצוצות דתהו שנפלו בשבירה אזי הם מתעלים למעלה משם מ"ה דאצי'.ד. ונחזור לענינינו במעלת המצות מעשיות שממשיכים את הכתר למלכות, והוא מפני ששורש המצוות גבוה יותר ולכן מאיר למטה יותר כמשך האבוקה שדוקא אור גדול יכול להאיר למרחוק. אך מ"מ ישנה בלימוד התצורה ממשיך את הכתר לז"א דאצילות, והוא שההמשכה שע"י התורה הוא בחי' פנימיות.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ז. וכת אחת אומרת קדוש קדוש קדוש, והוא בחי' בכל מאודך, המשכת אוא"ס הבל"ג, שירצה להשפיל את עצמו להוות העולמות, דבהתחלת הבריאה הי' זה ע"י "כי חפץ חסד", אך עתה ה"ז ע"י בחי' "גיבורי כח עושי דברו", שעושים לו רצון שירצה להיות מלך העולם.ח. ודרך פרט יש חילוק בין ההמשכה דתורה - שהיא הפנימיות העולמות - לההמשכה שע"י המצוות - בחיצוניות העולמות, וזהו כת הג' אומרים ג' פעמים קדוש, שממשיכים את הקדושה עד חיצוניות העולמות, "מלא כל הארץ כבודו", וזהו שמתחילה נאמר "ודברת בם", ואח"כ "וקשרתם", שהוא כללות המצוות, שענינו להמשיך ה' אחד בקלף גשמי.ט. "אני הוי' מקדשכם", שמבאר איך ישנו כח באדם להמשיך בחי' א"ס ע'"י התורה והמצות שהם בדברים גשמיים, ועל זה אומר "אני הוי' מקדשכם", שאני עושה זאת לכם, דכל ההמשכות הם ע"י שם הוי' (יו"ד צמצום, ה' התפשטות וכו'). רק שמתחילה צריך להיות ונקדשתי בתוך בנ"י שיהי' בבחי' קדוש הא' להבעיר את אש האהבה, דכל הכלים נעשים ע"י שנותנים אותם תחילה באש. אך תחילה צריך להיות סור מרע בתכלית, וזהו "ולא תחללו גו'".לבאר הדברים ע"פ ונקדשתי (לג, א)איתא בע"ח שע"י המצות נעשה יחוד זו"ן וכדי שיהי' יחוד או"א ה"ז ע"י המס"נ דק"ש. דהנה, יחוד זו"ן ההינו שממשיכים את האור שכבר נמצא באצי' לבי"ע, משא"כ יחוד או"א הוא המשכת אור שלמעלה מאצי' לאו"א - מבחי' כתר ומעתיק עד למעלה מעלה - לאו"א. וזה נעשה ע"י מס"נ שהוא למעלה מהשתלשלות שבאדם. וזהו בחי' כת אחת אומרת קדוש, כמבואר ברעיא מהימנא שהוא ענין שהו' דתפארת עולה לבחי' חכמה, קדש, ועי"ז נעשה קדוש, דעליית התפארת לחכמה הוא בחי' המס"נ.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. מבאר שזהו ענין השערות - השפעה בדרך צמצום עצום עד שכשחותכים שערות לא מרגישים כאב. וזהו ששער הנזיר הוא קדוש, כי ההשפעה מסובב בא ע"י צמצום דשערות. אך לויים ונשים שהם בבחי' צמצום וא"כ אם יהי' בהם צמצום נוסף תהי' יניקה לחיצונים.ה. וזהו כת אחת אומרת קדוש, שקאי על המלאכים שבעולם הבריאה, המשיגים שכל חיות העולמות הוא רק הארה דהארה, ומבחי' שערות, והקב"ה הוא קדוש ומובדל מהעולמות, ולכן יש להם רק רצון אחד להתכלל בהקב"ה.והנה כל אחד הוא עולם קטן שיש בו את כל המדריגות דהמלאכים, וענין השרפים הוא יסוד האש שבלב, שיכול להבעירה באהבת ה' גם אם בגחלת ישנו רק ניצוץ אחד, והוא ע"י שנופחים בה עד שתתלהט ברשפי אש, והוא ע"י ההתבוננות שבתפילה.ו. ואח"כ כת הב' אומרים קדוש קדוש, שחפצים ג"כ שיהי' המשכה למטה, ובאדם הוא בחי' האהבה שבכל נפשך (שלאחר האהבה שבכל לבבך) שהוא המשכה מלמעלה למטה להיות התקשרות חב"ד של האדם בחב"ד שבתורה ומצוות כו'.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. פרשת אמור ד"ה ונקדשתי א. אני הוי' לא שניתי כי הוא קדוש ומובדל מהעולמות, דלא כהנשמה המתלבשת בגוף שלכן מתחלקת לפי הגוף, ובכללות נחלקת לחיות שבראש שבגוף ושברגלים. ב. ואף שישנם ריבוי חילוקים בנבראים, הנה בודאי ישנה התלבשות דאלוקות בפנימיות הנבראים, אך זהו רק מדרגת ממלא כל עלמין. ג. אך הקב"ה בעצמו הוא קדוש ומובדל מהתלבשות, וגם החיות הנמשך ממנו להחיות העולמות עיקר החיות הוא בבחי' סובב ואינו מתלבש בנבראים כלל, ובחי' ממלא הוא רק הארה דהארה. דזהו פי' קדוש, שהוא קדוש ומובדל ומחי' עולמות שלא ע"י התלבשות. Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. ומכל זה מובן שבג' השנים הראשונות מאיר בהארץ מבחי' עץ העץ הדעת טוב ורע, אך זהו רק כשמאיר בארץ רק מבחי' נה"י אך כשמאיר בה בחי' התפארת אזי האור דוחה את החושך. וזהו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך, שגם תפארת הוא דוקא לאחר הצמצום, וא"כ לגבי עצמותו - לך - שייך רק הודאה ולא הילול ד"ולו דומיה תהילה", ו"ומהללים" הוא רק "לשם תפארתך". והנה מ"ע ומל"ת הם בדוגמת ברכה והודאה, ולכן קיום מל"ת ד"שלש שנים יהיו לכם ערלים" הוא כענין מודים אנחנו לך, ועי"ז אח"כ "ומהללים לשם תפארתך" - יהי' כל פריו קודש הילולים, כי יתרון האור הוא מן החושך דוקא.ד. ובשנה החמישית גו' מפני שאז המלכות היא מבחי' ה' שמקבלת גם משליש העליון דתפארת (לא רק מד בחינות תנה"י). והביאור ענין ג' שלישים שבתפארת, הנה חב"ד שבתפארת הוא הסיבה למה יתפאר, ועצם ההתפארות שבלב הוא חג"ת, והמעשה שעושה מחמת ההתפארות כמו בהראותו את עושר כבוד מלכותו הוא נהי"מ שבתפארת. או י"ל שהתפארת ממעשה ידיו הוא נהי"מ שבתפארת, וההתפארות מדבר קרוב יותר אל עצמותו הוא התפארות פנימית יותר, ומכ"ש כשיפארו את חב"ד שלו. ויובן דתפארת אינו כמו שאר המדות להשפיע דבר מה חסד או גבורה, אלא שהוא הכוונה למה ישפיע כו' וע"ד השפעת חסד כדי שיכירו חסדו. ועד"ז הוא למעלה, שכשהמלכות מקבלת רק משליש התחתון דתפארת הוא ענין על כל שבח מעשה ידיך שמשבחים אותו ממעשה ידיו. ויש לומר שג' שלישי תפארת למעלה הוא עולמות בי"ע, אצי', ועולמות הא"ס, שבכל אחד מהם מתגלה תפארת של הקב"ה וזהו ג' פעמים קדוש, אך בא"ס עצמו לא שייך הילול אלא הודאה. וזהו ובשנה החמישית, שע"י ההשגה דב' שלישי תפארת - "על כל שבח מעשה ידיך" - נמשך בחי' החמישית. או יש לומר שג' שנים ראשונות הוא בחי' בי"ע, עולמות נפרדים, ובשנה הרביעית הוא שנמשך בבי"ע הביטול דאצי', ואז בשנה החמישית נעשה "להוסיף לכם גו'", המשכת קוצו של יו"ד בחי' הכתר.והדרת פני זקן זה שקנה חכמה (ל, ד)קנה פירושו מי שתופס התורה במוח הזיכרון שלו וחקוק על ליבו תמיד, שרס מצוה חעמוד מפניו גם בשעה שאינו עוסק בה לפי שאורייתא וקוב"ה כולא חד. וזהו שאיתא בהלכות ת"ת שמצוה כל כל אחד כל תרי"ג מצות התורה, שזהו כדי להמשיך אוא"ס על על כל כוחות נפשו, אך מחמץ צוק העיתים עכ"פ ישתדל ללמוד את חמשה חומשי תורה וסדר קדשים הנקרא חכמה ומכפרת עוונותיו של אדם.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. והנה, ביוה"כ נמשך המשכה שלמעלה בחי' מקיפים ופנימיים, שההמשכה היא מפנימיות ע"ק, בחי' עצם התענוג, ולכן עי"ז מתמלאים כל הפגמים שמבחי' מקיפים (לבושי כבוד כו', שהכפרה על זה בא מלמעלה) ופנימיים (מאכלי תאוות, שהכפרה עליהם הוא ע"י האדם, שהרי באו בפנימיות באדם, וכשמתפלל מעומקא דליבא הם מתעלים). וזהו ענין בגדי בד שהם בחי' גון עצמי, עצם התענוג דע"ק.ולתוספת ביאור (כט, ב).בענין ההארה העצומה שלמעלה ממקיפים ופנימים, הנה כל ענין פנימי ומקיף שייך דוקא בבחי' הכלים, שאור פנימי בא בהם בפנימיות ואור מקיף סובב על הכלי ועל האור פנימי, אך למעלה מבחי' הכלים הוא בחי' אתה הוא הוי' לבדך. ובחי' זו נמשך ביוה"כ, ולכן נכנס הכהן גדול לקודש הקדשים, דקודש הוא בחי' מקיף ובחי' סובכ"ע, וקודש הקדשים הוא למעלה מבחי' סובב, וע"י גילוי מבחי' זו מתמלאים כל הפגמים שמסובב וממלא.פרשת קדושיםוכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, ובשנה הרביעית גו': במדרש: מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר כו' היינו שמצות ערלה הוא תיקון לחטא אדה"ר. והנה, בשנה הרביעית הפירות הם קודש העלולים לה', וענין ההילול הוא שאוא"ס מצד עצמו הוא למעלה מכל המדות, וע"י ההילול אנו ממשיכים שיבוא ויומשך המדות אלו, עד"מ כשכאדם בכעס ורוצים להמשיך את מדת חסדו, אזי מהללים את מדת חסדו. וזהו "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל", שאוא"ס שמצד עצמו הוא קדוש ומובדל הנה הוא יושב ונמשך בבחי' גבול ע"י תהילות ישראל.ב. והנה הרמ"ז מפרש שבג' השנים הראשונות הפירות מקבלים מבחי' נה"י ובשנה הרביעית מקבלת מבחי' תפארת. והענין, שדיבור מקבל רק מחיצוניות המדות אך לא את עצם המדה, (וכמו שכשאדם בהתפעלות כעס גדול אינו יכול לדבר כלל, כי הדיבור אינו כלי לעצמיות המדה). אך אחר שנבנה הדיבור ע"י קבלתו מבחי' נה"י חיצוניות המדה נמשך בה מעצם המדות, מבחי' התפארת (וע"ד ההפרש באדם בין כשמדבר דברי חול לכשמדבר דברי חכמה), וזהו "ומהללים לשם תפארתך", שענין ההילול, כנ"ל, גורם המשכת האור, וזה נעשה ע"י בחי-' התפארת.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. ביאור הדברים בענין לטהר תטהרו (כז, ד)ע"י התבוננות בגדולת ה' נעשה "וחיי צער תחי'", צער על הריחוק מאוא"ס, והעצה לזה הוא "אשריך וטוב לך" ע"י עסק התורה בעוה"ז, שעל ידה נמשך מקיף עליון שמקיף וכולל גם את נפשו בא"ס ע"י מקיף עליון הכולל את שניהם. ועתה נבוא לביאור "לבושיה כתלג חיור". הנה השלג תחילת הוויתו ממים אלא שנקפא ונעשה שלג, אך אח"כ חוזר ונפשר ונעשה מים, ועד"מ משכל הרב (מים) שנעשה משל (שלג) ואח"כ כשהתלמיד מבין את שכל הרב ה"ז שהשלג נעשה מים. וזהו ענין הלבוש הנ"ל שהשכל נעשה שלג שאינו נגלה, אך אח"כ בעוה"ז נעשה בחי' חכמה.ב. ומזה נעשה "ושער רישה כעמר נקא" שהם פרטי ההלכות. וכל זה הוא בחי' התורה, אך המצות הם בחי' ביטול היש, ורק ששורש המצות הוא גבוה יותר. והנה, את זה לעומת זה עשה אלוקים, שגם בקלפיה ישנה פנימיות וחיצוניות, חיצוניות היינו גסות בבחי' לבושים, ופנימיות הוא תאות זולל וסובא. וזהו "כי ביום הזה יכפר עליכם", על מה ש"עליכם" בבחי' מקיף, אך "מכל חטאתיכם" בחי' פנימיות שלכם "תטהרו" בעצמכם, "לפני הוי'" מבחי' עומקא דליבא כאדם הקורא לחבירו שיבוא אצלו. וכל זה הוא ביוה"כ שאז הוא המלכות להיות פנים בפנים באור א"ס (ולכן עולים לתורה רק שישה כי המלכות עלתה למעלה).ביאור הדברים ע"פ כי ביום הזה יכפר (כח, ב)בגדי לבן של הכהן הגדול ביוה"כ הי' בד, שגדל בד בבד, היינו שמכל גרעין עולה רק קנה אחד. והנה בד מורה על עולם האחדות, שהוא בחי' האורות קודם שנתלבשו בכלים, שהאור הוא בחי' פשיטות, ולכן בגדי הבד היו בגדי לבן, שלבן הוא הגוון העצמי של הבגד, והוא בחי' אורות, משא"כ שאר הגוונים הם דבר נוסף על עצם הדבר, בחי' כלים. ולכן ביוה"כ כאשר הכה"ג נכנס לפני ולפנים לעולם האחדות לכפר על בנ"י לבש בגדי בד לבנים.ב. ענין תורה ומצות הוא המשכת פנימיים ומקיפים, דמצות הם מבחי' מקיף, גלגלתא דא"א שהוא בחי' מקיף, והתורה היא בחי' אור פנימי שהיא בחי' או"א ושרשה הוא ממוחין סתימין דא"ק.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.כי ביום הזה יכפר עליכם (כו, ד)צריך להבין מדוע ישנם עשרת ימי תשובה וביום העשירי יכפר, והלא לכאורה כל זמן שישוב צריך למחול לו מיד. ולכאור ענין התשובה - שישוב אל ה' - אינו שייך למעלה, שהרי "מלא כל הארץ כבודו", אלא דענין התשובה הוא שיהי' פנים בפנים, היינו שפנימיות רצונו וחפצו יהי' לדבקה בו ית'. אך איך תהי' בחי' זו קבועה בליבו? הנה לזה הו"ע התורה. שלכאורה בענין התורה צריך להבין איך כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, ומדוע מצווה כל איש ישראל ללמוד את כל התורה, גם את דיני איסור והיתר, אף שאינו רוצה להיות מורה הוראה?ב. והענין דהנה כתיב והיו הדברים האלה, שקאי על לימוד התורה, והוא בהמשך לאחד ואהבת, שההתבוננות בזה שה' אחד וכל העולם הוא כולי קציה כלא חשיב מביא את האדם לאהבת ה' להיות הוי' אלוקיך ע"י עסק התורה, שהי' בחי' לבוש לאוא"ס. דע"י "סלסלה" סלסול ההלכות, שמפריד כל הלכה שלא יהי' הלכה אחרת סותרתה, נעשה "ותרוממך" שנפש האדם מתרומם עי"ז לבחי' "ושער רישא כעמר נקא", שהוא מקור התורה שאינו רק לבוש משא"כ התרוממות זו נוגעת לעצמיות אוא"ס ב"ה ממש.ג. וכאשר יתבונן האדם איך שע"י סלסול ההלכות הוא מתקשר לאוא"ס אזי יגיל וישמח בחדות ה', שהרי אין קרבת ה' יור מזה, והוא ע"ד שניים שמתכסים בלבוש אחד. וזהו שאומרים בק"ש ונתתי מטר ארצכם גו', שע"י ביטול נפש האדם נמשך עליו אוא"ס ויכול לומר "ונתתי" שהרי אוא"ז שורה בו. וזהו ענין התורה, אך המצות הם בבחי' מלכות שהם תחת ממשלת הזמן, משא"כ התורה שהיא באוא"ס היא למעלה מענין הזמן.ד. והנה "זה לעומת זה עשה אלוקים", שגם בקליפה ישנם י' כוחות אך הם בבחי' ישות, משא"כ בקדושה הכל הוא בבחי' ביטול, וזהו "פת במלח תאכל גו' אשריך בעולם הזה" דע"י ההכנעה והביטול שורה עליו אוא"ס, וא"כ ישמח גם בעוה"ז שהרי אין לו לבוש דקליפה. אך מי שעבר את הדרך הנה העצה היעוצה הוא לצעוק אל ה' מפנימיות רצונו (ע"י שמתמלא בושה), ועי"ז מתמלאים כל הפגמים. ועל ענין זה דהחזרת פנים בפנים ניתקנו עשרת ימי תשובה כנגד עשר ספירות, עד שביוה"כ מתקנים את בחי' ההתנשאות. והנה ישנו התנשאות חיצונית, שיודע בעצמו ערכו השפל, ועל זה נאמר "יכפר עליכם", "עליכם" היינו מה שמבחוץ, וישנו בחי' התנשאות פנימיות שהוא חשוב גם בעיני עצמו, וע"ז נאמר "מכל חטאתיכם" היינו חטאת נימית שלכם. לפני הוי' תטהרו, דהתורה היא מבחי' הוי', אך התשובה מגיעה למעלה מהוי'.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.כי ביום הזה יכפר עליכם (כה, ג)יום הכיפורים הוא זמן התשובה, ענין התשובה הוא להשיב הנפש למקורה כמו שהיתה לפני שירדה למטה. וצריך להבין למה ירדה הנשמה למטה, להיות לה ירידה גדולה, ובפרט שכל הדרכים בחזקת סכנה. ויובן בהקדים ענין "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", שכמו שהאש צריך לפתילה, כך הנה "לאו אורחין דמלכא לאישתעי במילין דהדיוטא", דהעשרה מאמרות הם מילין דהדיוטא, והמשכת אוא"ס בעולם הוא ע"י התורה ומצוות שהם ממשיכים את האור שלא יסתלק למעלה.ב. והנה כלל כל המצוות הם תורה תפילה וצדקה, שהם כנגד עולמות בי"ע, דתפילה היא במחשבה, תורה היא בחי' דיבור (דמפני שהתורה היא למעלה יותר מתפילה לכך היא באה למטה יותר בבחי' דיבור), וצדקה היא בבחי' מעשה. והנה, בג' דברין אלו אנו ממשיכים את אוא"ס למטה, אל אנו רואים שאור הנאחז בעצים - במעשה - נעשה ריבוי אור אך האור הוא גס יותר, ואור הנאחז בפתילה הוא אור מועט אך הוא אור דק, דהשראת השכינה במחשבה היא רוחנית דקה מרוחניות הנמשך ומתפשט בבחי' מעשה (וזהו "בודקין את החמץ לאור הנר", אור הנר דוקא), אלא שבבחינת המעשה והדיבור התפשטות האור הוא הרבה וניכר פעולותיו. ג. והנה, האש אינו יכול להיאחז בפתילה אלא ע"י כיליון הפתילה, כך א"א לאור ה' להיאחז למטה אלא ע"י הביטול, בחי' יעקב וישראל אתכפיא ואתהפכא. וזהו אני כברוש רענן, שע"י שמשפילים את הברוש הנה עי"ז עולה הרבה למעלה אח"כ. אך עד"ז הוא בבחי' זה לעומת זה שע"י הרעה נאמר ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, והעצה לזה הוא התשובה, דעיקר התשובה הוא לבטל רצונו איליו ית' שיהי' לו רצון אחד לאביו שבשמים. וע"י שיתבונן על הירידה הגדולה מאור פניו ית' הנה עי"ז יתמרמר נפשו ונגעה עד נקודת הלב ממש שיכלה נפשו ולבבו וישוב אל ה'. וע"י התשובה מאהבה רבה זו הנה הזדונות נעשו כזכיות,שכשם שע"י הזכיות תתעלה נפשו כך תתעלה נפשו ע"י המרירות הגדולה הזאת.ד. כי הנה במשה כתיב "ושמתיך בנקרת הצור", ד"צור" קאי על שורש ההוי' שממנו יוצא שורש ההוי', ע"ד שהצור הוא מקור לאש, שכשנכבה האש הנה מוציאים את האש מהצור, ועד"ז הוא בענין התשובה שהתשובה מגיעה למעלה משם הוי', ע"ד ר"א בו דורדיא שיצתה בת קול שהוא מזומן לחיי עוה"ב אף שלא הי' בידו מעשים טובים. אך לא כל אדם זוכה לזה ולכן אנו מבקשים "השיבנו ה' אלוקיך". ואף שבכלל הנה באתעדל"ת תליא מילתא, מ"מ אנו מבקשים "חדש ימינו כקדם" - כמו שהי' בתחילת הבריאה. ולכן נאמר "כי ביום הזה יכפר", "יכפר" סתם ואינו מזכיר שם הוי' כי הכפרה הוא למעלה משם הוי'. [ועיין בהרמ"ז ש"תטהרו" בגמטריא כתר, שכ"י תטהרו ממשיכים בחי' תר"ך עמודי אור דתרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן].Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.פרשת מצורעענין הצרעת הוא שישנו רק מוח הבינה שהו"ע הרצוא והתפעלות לעלות למעלה, אך אור אבא, שהו"ע הביטול שאין בו כח לעלות למעלה אלא הוא בבחי' שוב, מסתלק. שהו ענין רצוא בלא שוב. ואזי יכול להיות יניקת החיצונים, כמו שאחר התפילה, אם אינו עוסק בתורה, יכול לבוא לישות ותאוות כו'.והעצה לזה הוא "והובא אל הכהן" שהכהן ממשיך אור אבא. אך צריך להיות "והובא אל הכהן" כי צריך להיות ג"כ רצוא, (שצריך להיות בחי' התשובה, תשוב ה' לתקן את הפגם שבבחי' ה, בחי' בינה, שהוא הרצוא, דאי אפשר להמשיך אור אבא לפני תיקון הפגם שבבינה), דהי' עולה על הדעת שיעסוק רק בלימוד התורה, בחי' שוב, אך באמת א"א להמשיך ללא רצוא. וזהו "והובא אל הכהן" – בחי' רצוא – ואז "ויצא הכהן" – המשכת השוב להתלבש בכלים.וזהו "וזאת תהי' תורת המצורע" – דדוקא ע"י הרצוא ושוב יהי' "תורתו" כראוי.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. ועפי"ז יובן המבואר בזהר שבהסתלקות אור אבא - שאוא"ס מאיר באצי' ע"י בחי' אבא (והתפארת מקבלת מבחי' החכמה) - נעשה נגע, שע"י הסתלקות אור אבא נמצא שאין התכללות המדות ואזי יכול קליפת נוגה דאצי' לקבל לא רק מבחי' שערות אלא מהעור עצמו (דענין הלובן שבבהרת הוא שאין מגיע לשם הדם - החיות דקדושה). וזהו "אם בהרת קדמה לשער לבן טמא - שאם השער - ההשפעה לק"נ - נעשה לבן ע"י הבהרת, אז דוקא משמע שיונקים מהעור עצמו וא"כ מזה יכול להיות יניקה גדולה, וא"כ הוא טמא (דהשפעה מצומצמת דרך שערות צריך להיות, שהרי ק"נ נבראה ע"י הקב"ה). אך אם ישנו ספק אם הבהרת קדמה אזי מתיבתא דרקיע אומרים טמא כי ספיקא דאורייתא לחומרא, אך הקב"ה אומר טהור, שכל שלא נודע שהבהרת קדמה אינו טמא.ה. והנה, עבודת התנאים והאמוראים הי' להמשיך בחי' המקיף דסוכ"ע לבחי' ממכ"ע, אך אעפ"כ רק הארת המקיף זורח בפנימי בהעלם, ולכן אף שידעו שהקב"ה אמר טהור מ"מ הם אמרו טמא כי הטעם לא נמשך להם בפנימיות. ואמרו "מאן נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה אני יחיד בנגעים", פי' שמדרגתו הוא מבחי' הארה זו עצמה ממש מה שהמקיף זורח בהאור פנימי וע"כ נק' יחיד שהוא למעלה ממדרגת שאר כל החכמים שהם מבחי' האור פנימי.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. וענין מתיבתא דרקיע יובן בהקדים שישנם ג' בחינות אור מים רקיע, אור הוא בחי' הכתר שהוא מקור החכמה, וגילוי השכל נק' מים, וכשהחכמה בא לידי השגה בבינה נקרא רקיע, שהו"ע רקיע כעין הקרח הנורא שהו"ע דאגלידו מיא ואינם בבי' מים דניידי. ולכן נק' ג"ע העליון מתיבתא דרקיע כי רקיע נק' בחי' בינה שהוא הרקיע, והתפשטותה והמשכתה להאיר בג"ע העליון נק' מתיבתא דרקיע, והיינו ע"י עסק התורה לשמה של התנאים והאמוראים. שעי"ז ממשיכים תוספת אור בג"ע. והנה הנשמות האלו הם הזוכים ללמוד במתיבתא דרקיע כי הנה התורה ישנה ג"כ באצי'.ג. ולהבין ענין הלימוד ד"אם בהרת כו'" איך שהוא בג"ע, יובן בהקדים מה דאיתא בעץ חיים שקליפת נוגה דאצי' חציה טוב וחציה שכלפי חוץ הוא רע, ולכאורה אין זה מובן כלל איך שייך קליפת נוגה באצי'. ויובן בהקדים המבואר בזהר ובע"ח, שהנגעים באים מהסתלקות אור אבא, ולכאורה כשישנו אור הבינה איך שייך שיהי' טומאת נגעים? ונקדים המבואר ששם הוי' הוא בתפארת, ולכאורה שם הוי' הוא למעלה משאר השמות וא"כ מדוע הוא הספי' השלישית? ויובן בהקדים ענין שבה"כ, שכל מדה היתה בני עצמה, וההתכללות הוא רק ע"י גילוי אוא"ס שלמעלה משניהם, וא"כ בחי' תפארת שהוא כולל ומחבר ב' ההפכים דחסד וגבורה מוכרח לומר שיש בו מבחי' אוא"ס שלמעלה מחסד וגבורה.ועפי"ז יובן ענין קליפת נוגה שבאצי', דבנוגה שבאצי' הספירות הם בבחי' ענפין מתפרדין, ואין בהם בחי' התכללות, שהוא הפסולת משבירת הכלים שנפל באצי', ולכן אף שחציה הפנימי הוא טוב ומיוחד באצי', מ"מ מאחר שגם חציה הפנימי אינו בבחי' התכללות, וממילא אין מאיר בה אוא"ס בבחי' פנימי, לכן יכול להיות שחציה כלפי חוץ הוא רע.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. וזהו מ"ש בת"ז ששהגילוי דא"ק הוא רק מבחי' נה"י דא"ק, וכדי שיהי' הגילוי הוא ע"י מילה, גילוי בחי' יסוד דא"ק, פנימיות ההשפעה. ובזה יובן מה דאיתא במדרש ששאל מין אחד מר' עקיבא אם כדבריך שהקב"ה מכבד את השבת אל ישיב בה רוחות כו' והשיב לו משלך מעירוב והוצאה שברשות אחד. אך לכאורה אינו מובן שהרח רוב המלאכות אינם תלןיים בחילוקי רשויות. אך הענין הוא שעיקר תכלית המלאכות הוא להעלות את הניצוצין שנפלו בשבירה, אך לגבי מחי' המקיף הנה כל העולם שלו שאין שייך בחי' מעלה ומטה שהכל הוא בהשוואה אחת. אך היינו רק בחיצוניות א"ק אך כדי שיהי' גילוי פנימיות א"ק הוא צריך להיות הסרת הערלה.וע"פ הנ"ל יובן הטעם שמילה דוחה שבת, כי כל המלאכות אינן נחשבות למלאכות לגבי א"ק שהוא המקיף את כולם בהשואה. וע"ד הנ"ל יובן מארז"ל שכינור של של מקדש שבעה נימין הי' ולעתיד לבוא של שמונה נימין. דהנה כנור הוא נר כ"ו, כ"ו בגמטריא שם הוי', וכנור ח' נימין הוא ההמשכה שלמעלה מז' מדות (ז' נימין). וענין ח' נימין יש לפרש שהוא החיבור דד' אותיות שם הוי' וד' אותיות של שם אדנ', שלעת"ל יהי' חיבור ההעלם עם הגילוי, "כשם שאני נכתב כך אני נקרא".אדם כי יהי' בעור בשרו (כב, ב)אדם הוא במדריגה גדולה שהוא כלול מכל הבחי' חו"ג ורחמים. והנה, אדם זה כשתיקן כל הבחי' שבו יוכל עדיין להיות שבחי' התחתונה שבו לא נתברר לגמרי, ומזה נולדים סימנים בעור בשרו שלא כדרך הטבע. "והובא אל הכהן", שע"י הכהן בחי' חסד עילאה יכול להמתיק דינים. ולכן אין הנגעים נהגים בזמנינו זה, מפני שהנגעים מורים על התבררות הרע מן הפנימיות וזה אינו בנמצא אצלנו, שאך הצדיק עדיין הרע קצת בפנימיות.בגמרא דב"מ פרק הפועלים קא מיפלגי במתיבתא דרקיע (כב, ב)"קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק, הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא, ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים". השם "הקדוש ברוך הוא" מורה שהוא סובכ"ע וממכ"ע, ד"קדוש" קאי על הכתר שלמעלה מהשתלשלות, ו"ברוך" קאי על ממכ"ע, שבברוך ישנם ב' פירושים, שהוא מקור הברכה, וקאי על החכמה, או שהברכה נמשכת לתוכו, ואז קאי על ספירת המלכות.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.למנצח על השמינית (כ, ג)למנצל על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. ויובן בהקדים ענין השבת, שבששת ימי החול הו"ע העלאת הניצוצים שנפלו בשבירה והעלי' היא מבי"ע לאצי'. אך בשבת הו"ע מנוחה, כי נשלמה העליה, ובשבת הוא המשכת המ"ד באצי'.ב. אבל מילה הוא מדריגה גבוהה יוצר מבחי' אצי', דמילה הוא מבחי' רעוא דכל רעוין, בחי' אדם קדמון. ולכן שבת נוהגת בכל מקום, גם במקום הקליפות, מפני שהשבת הוא בחי' תיקון והתלבשות ולכן גם במקום הקליפות יוכל להיות המשכת קדושת השבת לישראל דוקא. וזהו רק בחי' שבת שהוא המשכת אתעדל"ע כפי ערך האתעדל"ת. אך בחי' המילה הוא המשכת אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, שהוא למעלה מאצי', ושם הערלה מסתירה, ולכן צריך להיות הסרת הערלה כדי שהארת גילוי זה יבוא לישראל דוקא. וזהו "גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות", שהוא המשכת יסוד דא"א שיש בו י"ג מדות הרחמים שלמעלה מבחי' שבת שהשבת הוא בחי' מוחין דאבא.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.אשה כי תזריע וילדה זכר"אשה כי תזריע וילדה זכר", ואמרו חז"ל "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר". והענין כי הזכר הוא בחי' חסד ונקבה בחי' גבורה, והתאחדות ב' השפעות אלו הוא ע"י שהזכר משפיע בחי' גבורה שבחסד, והנקבה משפעת בחי' חסד שבגבורה (שהרי כל ספירה כלולה מכל הספירות). וזהו "אשה מזרעת תחילה", שהיא מזריעה בחי' חסד שבה, ולכן עי"ז "יולדת זכר", בחי' חסד.עולם לאכסדרא הוא דומה (יט, ד)"עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת במחיצה". הנה, דרום הוא חסד וצפון גבורה, ויש גבורה בחסד וחסד בגבורה, ולכן הדרום שהוא חסד יש בו גבורה היינו תוקף החום, וצפון שהוא גבורה, נכלל בו החבד ולכן הוא קר, דקרירות הוא חסד. שענין התיקון שתיקן המאציל הוא להיות עירוב החסד בגבורה וגבורה בחסד כדי שיהי' קיום לעולם, וכמו "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר". ולכן "רוח צפונית אינה מסובבת", כי המחיצה היא בחי' גבורה, ובצפון הוא התפשטות החסדים דחכמה ולכן הוא פתוח, וד"ל.שוש תשיש ותגל העקרה (כ, א)ב"תשיש" ישנם ב' פירושים, שהעקרה בעצמה תשיש, ושהקב"ה ישיש את העקרה (כי נוכח לזכר שוה עם נסתר לנקבה). והענין בהקדים הביאור במאחז"ל "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר", היינו כשישנה תחילה אתערותא דלתתא, אזי יולדת זכר - בחי' האהבה דמי לי בשמים, שרוצה להתבטל ולהיכלל באוא"ס, אף שיתבטל במציאות. משא"כ "איש מזריע תחילה", כשישנה תחילה אתעדל"ע אזי "יולדת נקבה", נשים דעתן קלות, שרוצה בהאהבה זוטא דג"ע כדי שלא יתבטל במציאות. ועל זה הוא הבקשה, שגם כשיולדת נקבה, שאז היא בחי' עקרה, שנחשב כאילו לא ילדה, כי ההולדה באה מלמעלה ולא מצידה, הנה גם אז יהי' "בקיבוץ בניה" שיהי' לה בחי' זכרים. וזהו ע"י שמחה של מצוה, "שוש תשיש", שעי"ז נמשך מלמעלה מסדר ההשתלשלות, ואזי גם כאשר האתעדל"ע בא מלמעלה יולדת זכר. וזהו "תשיש" שכשאר היא בעצמה תשיש בשמחה של מצוה, אזי ה' ישיש אותה, שיומשך לה מלמעלה מסדר ההשתלשלות. וע"י השמחה של מצוה ינצל מבחי' "ועבדת את אויבך" (שבא כאשר "לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"), שהו"ע הנפילה בתאוות, וניצל מזה ע"י שמחה של מצוה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור על לויתן זה כו' הנ"ל (יח, ד)להבין יתרון המעלה שיש לנשמות שמבחי' שור הבר. יובן בהקדים שיש ב' מיני מלאכים, בחי' עוף ובחי' בהמות הארץ, ועד"ז הוא בנשמות, וישנו מעלה בעוף שיכולים לעוף בעילוי אחר עילוי, אך מעלת הבהמה הוא שיש לה ריבוי חיות וכוח, ולכן דוקא הם נושאים את הכסא, ומקבלים כח זה מחמת בירור הניצוצות שמעולם התהו. ועד"ז הוא בענין הנשמות, שהנשמות שמיחוד זו"ן, שעיקרם הוא מבחי' מלכות, שמיחוד זה נעשה נשמות בבריאה, הנה יש בהם מעלה על הנשמות דאצי', שדוקא הם מבררים את הניצוצות שמכצר חכמה בינה דתוהו. ועוד מעלה בהם הוא שנעוץ תחילתן בסופן. וזהו שאמרז"ל בהמות נותץ ללויתן בקרניו, קרן הוא בחי' כתר שלמעלה מהראש, והנשמות שמבחי' בהמה מעלים את הנשמות שמבחי' לויתן מבחי' חו"ב לבחי' הכתר. עוד י"ל בענין העלי' שע"י שור הבר, הנה זהו ע"ד ים ויבשה, שע"י גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות הנה "הפך ים ליבשה", כי שם ים ויבשה שוין, ואדרבה "ארץ קדמה". וזהו שמצד סדר ההשתלשלות הלויתן מעלה את שור הבר, אך מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות שור הבר מעלה את הלויתן.ועוי"ל בענין לויתן ושור הבר, הנה לפעמים מבואר שהנשמות מקבלים מבחי' התורה, ולפעמים מבואר שהנשמות גבוהים מהתורה. אך הענן שכשהנשמות הם מבחי' ביתי, בחי' עבודת עבד, הם מקבלים מהתורה, שעי התורה והמצות מקבלים מבחי' לבושים שהם בחי' ארבין ואניות להלך בעלמא דאתכסיא. אל ישנם נשמות גבוהות מאד, שיש בהם בהחי' רעותא דליבא, בחי' בכל מאדך, ובחי' זו הוא למעלה מהתורה. והם בחי' לויתן, לשון חיבור, שהם משפיעים בתורה. אך מ"מ לעתיד לבוא כתיב "רני ושמחי בת ציון גו' ושכנתי בתוכך", מפני המעלה ישנה בעבודת עבד, מצד נעוץ תחילתן בסופן.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.לויתן זה יצרת לשחק בואיתא במדרש שלעת"ל הלויתן נותץ להבמות בסנפיריו, והקב"ה יתיר שחיטה זו, ובהמה זוה היא שור הבר. וביאור הענין הנה יש ב' מיני צדיקים. א' שעבודם הוא בבחי' רוחניות ליחד יחודים, כמו רשב"י כשהי' במערה, והם בבחי' נוני ימא, לויתן מלשון ילוה אשי אלי, והב' הם הצדיקים שעבודתם הוא בענינים גשמיים קיום מצות בגשמיות, והם בבחי' שור הבר. והנה א"א להגיע לאלוקות אלא בבחי' עבודה הרוחניות, וזהון שהלויתן שוחט - מעלה - את שור הבר בסנפיריו - שבהם הוא שט, שעבודתם אינה בבחי' רשפי אש והתלהבות אלא בנחת ובטיסה אחת הולכים למרחוק. אך באמת גם שור הבר יעלה את הלויתן כי ישנה מעלה בבחי' העבודה בגשמיות, שהרי כך צריך להיות ע"פ התורה "אין שמחה אלא בבשר". והנה הלויתן ישחוט את שור הבר בסנפירו, אף שעכשיו שחיטה כזו פסולה מצד הפגימה. דהנה ענין השחיטה הוא העלאה, וא"א להיות כל העליות בבת אחת, אלא צריך להיות הפסק בין עלי' לעלי', ולעת"ל יתיר הקב"ה פגימה זו.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.והניף ידו על הנהר בעים רוחו (טז, ד)ים סוף הוא בחי' מלכות דאצי', שהיא בחי' דיבור המעלים ומסתיר על אור החכמה (כי רק מי שהוא חכם מקודם יכול להבין ע"י האותיות), וקרי"ס הוא שמעלמא דאתכסיא נעשה אתגליא, שהעשר ספירות דאצי' יתגלו גם בבריאה (וזהו שקרי"ס הי' לי"ב גזרים, כי השבטים הם בבריאה).ב. וכל זה בוא בחי' קרי"ס, אמנם לעתיד לבוא יהי' בקיעת הנהר, דהנהר הוא בחי' המחשבה שמשוטטת תמיד, ע"ד הנהר שנמשך תמיד, וגם מחשבה היא בחי' אותיות, ובחי' בקיעת הנהר הוא שיומשך בחי' ראי' דחכמה, ע"ד שהאריז"ל ראה בשבת אחת דברים נפלאים מה שלא הי' יוכל לפרשם בשמונים שנים רצופים (ומשה רצה לפעול בחי' ראי' זו בישראל, "אעברה נא ואראה", אך לא פעל זאת, ולכן נאמר "ועתה ישראל שמע", ולעתיד לבוא יתגלה בחי' זו ע"י בקיעת הנהר).ג. וזהו "והכהו לשבעה נחלים", כנגד האבות ואימהות, דהשבטים הם בבי"ע ושרשם הוא באצי', וענין קרי"ס הוא שיאיר בהם בחי' שרשם. אך האבות הם באצי', אך שרשם הוא למעלה מאצי' בבחי "בעבר הנהר ישבו אבותיכם", ונמשך בהם בחי' שרשם ע"י בקיעת הנהר. ועי"ז יוכל להיות התגלות טעמי תורה, דפרד"ס התורה הוא כנגד ד' עולמות, "ומשם יפרד", פר"ד - פשט רמז דרוש - מתקן עולמות בי"ע, וסוד מתקן בחי' האצי' ע"י שממשיך מלמעלה מאצי'.ד. ולתוספת ביאור שייכות "והכהו לשבעה נחלים" להמשכת פנימיות התורה, הנה יעקב הוא בחי' רחמים, והנה עיקר הרחמנות הוא על י"ב שבטים יוצאי ירך יעקב שהם בעולמות בי"ע, אך לעת"ל שגם עולם העשי' יזדכך, ואז אין שייך רחמנות על עשי' יותר מעל אצי', והרחמנות יהי' גם על עולמות העליונים שגם עליהם שייך בחי' רחמנות. והנה, ע"י בחי' רחמנות ממשיכים את בחי' האבות לבי"ע, ולעת"ל ע"י המשכת הרחמנות גם על בחי' האבות יומשך בחי' א"א שלמעלה מאצי'. וזהו ש"עץ הדעת חטה היתה", אף שמבואר ש"חטה" הוא בחי' כ"ב אותיות התורה, דאדם הראשון הי' בבחי' זו דמשיח, ולכן הי' למעלה מבחי' תושב"כ ותושבע"פ, וענינו הי' המשכת פנימיות התורה שיתגלה לעת"ל ע"י משיח.ה. וזהו "והחרים ה' את לשון ים מצרים", שהוא נהר מצרים, "שם האחד פישון" שהוא בחי' חכמה, אך הוא מקור לבחי' הפירוד, "ומשם יפרד", ולכן הוא בחי' מיצר וגבול - "נהר מצרים". אך לעת"ל יהי' גילוי אחדותו ית' בעולם - "ה' אחד ושמו אחד" - שיהי' הגילוי דאחדותו ית' דאצי' גם בעולם העשי' ולכן לא יצטרכו לבחי' הנהר - בחי' ומשם יפרד. ועוד י"ל, ש"שבעה נחלים" הם בחי' המדות והדיבור הממשכים הארה בעלמא דבחי' שער החמישים דבינה (שאינו מושג כלל), ולעת"ל נאמר "והכהו לשבעה נחלים" שאותו האור המאיר בבחי' הנהר עצמו יומשך ויתגלה בבחי' המדות והדיבור המאירים ומתגלים בבי"ע, וזהו "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.להבין מפני מה יו"ט דפסח ביום הנס (טז, א)להבין מפני מה היו"ט דפסח הוא ביום שנעשה הנס, משא"כ בחנוכה ופורים שהיו"ט הוא ביום המנוחה. ויובן בהקדים ענין ממלא וסובב, שאור הממלא נמשך בסדר והדרגא, משא"כ אור הסובב הסובב שמתגלה רק בבחי' חיצוניות אבל הגילוי הוא שלא בהדרגא והגילוי הוא לכולם בשוה. והנה, בשאר ימים טובים הגילוי הוא מבחי' ממלא, ולכן צריך להיות תחילה הסרת הרע ורק אח"כ יכול להיות המשכת האור, ולכן היו"ט אינו ביום המלחמה אלא אח"כ ביום המנוחה. משא"כ בפסח כתיב "ופסח הוי'", שהגילוי הוא מבחי' סובב, למעלה מהדרגא, ולכן יכול להיות שני דברים אלו ביחד, נגוף למצרים ורפוא לישראל.אך צריך להבין דאם הגילוי הוא מבחי' סובב שלפניו "כחשכה כאורה", מדוע הי' נגוף למצרים. והענין ע"פ המבואר בפרי עץ חיים בענין "עבדים היינו כו' ויוציאנו הוי' אלוקינו" או"א שהלבישו לזרועות דא"א. היינו שאור הסובב מאיר ונמשך ע"י אור הממלא, ומצד התלבשות זו נמשך יציאת מצרים.הים ראה וינוס (טז, ב)"הים ראה וינוס", איתא בשל"ה שהניסה היא העבודה מיראה והריקוד הוא העבודה מאהבה, וכשהמלך מתגלה הנה השר שעבודתו באהבה מתגדל האהבה, ושר שעבודתו ביראה מתגדל היראה. והענין דהנה איתא בפע"ח שבשביעי של פסח הוא לידת הנשמות. והענין, שנשמות ישראל עלו במחשבה, ואז הם בבחי' אחים ורעים לז"א, ונעשים בבחי' יש על ידי בחי' מלכות, בחי' ים, שכמו שהים מכסה על הברואים שבים כך בחי' מלכות מסתיר על האותיות של דבר ה' המחיה את הנברא. והנה, בשמע"צ כשאומרים מוריד הגשם נמשכים הנשמות ברחם הנוקבא, והלידה הוא לאחר ז' חדשים בשביעי של פסח. והנה כדי שיהי' בחי' לידה ופתיחת הרחם צריך להיות המשכה מלמעלה מסדר השתלשלות במדת המלכות, וזהו בחי' "ויולך הוי' את הים ברוח קדים", שעי"ז "הפך ים ליבשה", ואז "ההרים", בחי' חג"ת דאצי', "רקדו" היינו שנכללו באור המקיף, שענין הריקוד הוא עלי' שלא בסדר והדרגא. אך "הים", סיפא דכל דרגין, בחי' העלם, לא יכול להתכלל ורק נתבטל, וזהו "וינוס". וכל זה הוא "מלפני אדון חולי ארץ", גילוי אור הסובב.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ששת ימים תאכל מצות (טו, ב)בשביעי של פסח נאמר עצרת לה' אלוקיך (וישנו מחלוקת האם יכולים לעשות יו"ט כולו לה', או רק חציו לה' וחציו לכם), ובאם האדם עושה את הי"ט כולו לה' אזי אסור בעשיית מלאכת אוכל נפש, ולכן נאמר לא תעשה מלאכה. והנה עיקר המשחה הוא לשמוח בה', ואף ששמחה זו ישנה בכל השנה, הנה האדם אינו מרגיש את השמחה שנעשה שההמשכה שע"י המצוות, מפני שנה"ב מעלים, וביו"ט ישנו תוספת גילוי אור ועי"ז מצחצח גם את נה"ב, וזהו שהקריבן שלמי שמחה כדי להגביה גם את נה"ב.והנה עוה"ב אין בו אכילה ושתי', דענין אכילה ושתי' הוא המשכה פנימית מאוא"ס לבחי' חו"ב ומדות, אך לעתיד לבוא - ועד"ז השביעי של פסח, שהי' אז גילוי אלוקות שלמעלה מבחי' התחלקות, ראתה שפחה על הים, וזהו ואתם תחרישון, כמשל החכם שאינו מדבר לפני מי שגדל ממנו איידי דטריד למיבלע לא פליט, וזהו "הפך ים ליבשה", ש"ים" הוא בחי-' משפיע ליבשה, ובהיגלות נגלות גילוי גדול נעשה כדומם דאיידי דטריד למיבלע כו' - יהי' גילוי אלוקות שלמעלה מהשתלשלות, ולכן לא יתגלה באכיל פנימית.ששת ימים תאכל מצות (טו, ד)גדול מה שנאמר בשביעי של פסח - עצרת לה' אלוקיך - ממה שנאמר בעצרת בשבועות ושמיני עצרת. דהנה "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ולעתיד לבוא נאמר "והניף ידו על הנהר והיכהו לז' נחלים", שיתגלה בחי' עבר הנהר, בחי' ראי' דחכמה שלמעלה מבחי' בינה - בחי' נהר היוצא מעדן. ולכן נאמר "ששת ימים תאכל מצות", ולא שבעת ימים, דיום השביעי הוא כנגד לעת"ל שאין בו אכילה ושתי', ולכן נאמר בו "עצרת לה' אלוקיך".Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ומעתה יש לומר תירוץ הקושיא איך אנו אומרים במצה שאנו אוכלים לפני חצות "על שום שלא הספיק" שקאי על המצה שאחר חצות. והענין, שבזמן יציאת מצרים, היו צריכים להקדמת יראה תתאה לפני שבאים ליראה עילאה, אך עתה ע"י שאנו ממשיכים אוא"ס כל השנה ע"י קיום התורה ומצוות, הנה במצה שלפני חצות נמשך גילוי אוא"ס, ולכן המצה שאנו אוכלים לפני חצות הוא במדריגת המצה שלאחר חצות בזמן יציאת מצרים.ה. ועתה צריך להבין ענין שביעי של פסח, שנעשה דוקא על ידי ששת ימים תאכל מצות. דהנה, ים ויבשה הו"ע עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, דהנה מלכות דאצי' נק' ים מפני שמעלמת על ו' מדות העליונים דאצי', ולכן בחי' זו דמלכות נק' עלמא דאתכסיא. אמנם מה שמאיר ומתפשט מהמלכות לנבראים דבי"ע נק' ארץ ועלמא דאתגליא. והנה כל זה הוא כשההמשכה הוא על פי סדר הרגיל. אך בליל שביעי של פסח מתגלה הארה גדולה ועצומה מלמעלה מסדר השתלשלות, נעשה שינוי בסדר ההשתשלות, שבחי' ים, עלמא דאתכסיא, בא בגילוי, והמשכה זו הוא מבחי' קדמונו של עולם.ו. וזהו ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, דהנה קרי"ס הי' ביום השביעי כנגד מלכות, בחי' יום השביעי, והמשכה בבחי' מלכות הוא דוקא לאחר אכילת מצה ששה ימים, שהו"ע המשכת אוא"ס בכל הו' מדות מבחי' החסד עד בחי' יסוד, ואז נמשך הגילוי בבחי' מלכות שמבחי' ים נעשה יבשה וגילוי. וזהו "עצרת להוי' אלוקיך", הוי' הוא בחי' יחודא עילאה שנקרא ים, ואלוקים הוא מקור ההמשכה בבי"ע שנקרא ארץ, ובעצרת נמשך בחי' שלמעלה משניהם ולכן נאמר "עצרת" על ב' בחינות אלו, "להוי", מה שנק' שם הוי' נעשה "אלוקיך" בבחי' גילוי ממש. והנה, בפסח מצרים שהי' אז אצלם משה אהרן וענני הכבוד היו יכולים להמשיך הגילוי ע"י אכילת מצה ביום אחד, ועל כן לא הי' חימוצו נוהג כי אם יום אחד. אמנם הארה זו הי' בבחי' קטנות אצלם שלא היו להם שלימות כל כך. וזהו "עצרת להוי' אלוקיך", משא"כ בסוכות, שהוא אחר קבלת התורה, נאמר "עצרת תהי' לכם", שמאיר ומתגלה "לכם" ממש.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ששת ימים תאכל מצות (יג, א)"ששת ימים מצות תאכל", ומשמעות הפסוק הוא שעי"ז יבוא לבחי' "ביום השביעי עצרת". וצריך להבין, הרי פסח מצרים הי' חימוצו נוהג רק יום אחד, וא"כ זכו לגילוי דיום השביעי שלא ע"י אכילת מצה כל ששת הימים. גם צריך להבין מה שאנו אומרים "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה כו' על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", והלא נצטוו "על מצה ומרורים תאכלוהו" לפני חצות, וזה שלא הספיק להחמיץ הי' לאחר חצות, ואנו אוכלים מצה לפני חצות. והענין דהנה כתיב "בערב תאכלו מצת", חסר ו', וכתיב "ויאפו גו' מצות", מלא בו', שהוא"ו מורה על גילוי ממה"מ הקב"ה, שהי' בחצות, וא"כ דוקא במצות שלאחר חצות נאמר מצות מלא. והנה מצה שאנו אוכלים הוא ג"כ מבחי' זו שלאחר חצות, הרי כתיב "ששת ימים מצות תאכל", בו', ולכן עי"ז "וביום השביעי עצרת".ב. ולהבין זה יש להקדים ענין "כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם", דבמאכל ישנו ניצוץ מעולם התוהו ששרשו למעלה מעולם התיקון ולכן המאכל מחי' את האדם, ולכן "אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן", דשורש המאכל הוא למעלה משורש האדם, ועד"ז הבירורים שמבררים מתהו מוסיפים חיות באהבת ה' של האדם.ג. ועפי"ז יובן ענין אכילת מצה בחג הפסח, דמבואר בזוהר שכמו שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טען דגן, כך לא ידעו להשכיל גדולת ה' עד שאכלו מצה, דמצה הוא בחי' שפלות והכנעה. דידוע דבגלות מצרים היו ישראל מקושרים מאוד למטה, ועיקר יציאת מצרים הוא שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכמאמר "ובמורא גדול זה גילוי שכינה", שהי' בחצות הלילה. אמנם נצטוו באכילת מצה קודם חצות, שהוא בחי' שפלות והכנעה דהביטול דיראה תתאה, שזה הי' הכלי לגילוי הנמשך לאחר חצות. וגם נקרא המצה בזהר מיכלא דמהימנותא, דאמונה הוא בחי' ביטול שמבטל שכלו, והוא ע"ד הנזכר מהמשל דקריאת התינוק שאף שאין ידיעה זו מבחי' השגה גמורה מ"מ יש בה התקשרות חזק מאוד עד שנפשו קשורה בנפש אביו, מפני שהדעת שנתחדש ע"י הלחם שרשו מבחי' התהו שלמעלה מהדעת המושג, ועד"ז הוא במצה שע"י אכילת מצה נמשך הכרה שידע לקרות אביו שבשמים בהתקשרות חזקה עד מיצוי הנפש, אף שאינו משיג בהשגה ממש, וזהו בחי' ביטול.ד. והנה, במצה שלפני חצות, בחי' יראה תתאה, בחי' אמונה בלבד, צריך שימור שלא יבוא לידי חימוץ שהוא בחי' גסות וההתנשאות. אך המצה שאחר חצות, בחי' יראה עילאה שבא ע"י גילוי אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות, אין צריכה שימור כי אין לחיצונים אחיזה שם. וזהו "כי לא חמץ" שאינו יכול לבוא לבחי' חמץ.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. והו ששבת היא בחי' קודש - "כי קודש היא לכם" - משא"כ יו"ט הוא רק המשכת הארה מבחי' אבא לבחינת בינה, ולכן נקרא רק "מקרא קודש". והמשכה זו הוא ע"י המצה, קטנות אבא (אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, אך אין בזה השגה, ולכן נקרא מיכלא דמהימנותא). ובפסח מצרים הי' מספיק אכילת מצה יום אחד כי היו שם משה ואהרן וענני הכבוד לשמור מן החיצונים, אך עתה ישנו איסור אכילת חמץ כל ז', שהוא ענין המשכת אור אבא בכל הז' ספירות (אך אין חיוב לאכול מצה אלא רק שישנו איסור חמץ שענינו לשמור שלא תהי' יניקה).ג. והנה, במצרים הי' גילוי מלך מלכי המלכים, שקאי על בחי' חכמה דאצי' ("מלכים" - נה"י, "מלכי" - חג"ת, "מלך" - חב"ד), שבה שורה אוא"ס, לפיכך ממילא לא הספיק הבצק להחמיץ. אך לדורות צריך לאכילת מצה ז' ימים כנגד ז' מדות, שצריך להמשיך בהם בחי' מצה וביטול.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. עוד י"ל הענין המילואים שממלא וממשיך האור מבחי' סובב - שבה א. ת השמים ואת הארץ אני מלא - לבחי' ממלא - שבה הגילוי הוא רק בחי' כבודו, זיו והארה.ועוד י"ל דהנה, מבואר בע"ח שהמלכות נאצלה בסוד נקודה, וט' ספירות באים לה בסוד תוספת מבחי' המלכות שבט' ספירות העליונות. טבעת החורבן התלבשו הט"ס שבה בקליפות, שזהו לא התמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. ובעבודה הו"ע ששכלו ומדותיו מתלבשים רק בתאוות עוה"ז. וזהו ז' ימי המילואים להמשיך ז' בחינות במלכות, שמנקודת המלכות, אמונה, יומשך להיות הגילוי בשכל ומדות ועי"ז נחלש כח נה"ב. וזהו ענין הכנור, שנשמת האדם הוא בחי' כינור, נר - נר ה' נשמת אדם, כו' - שם הוי', י' - שהי'"ס מאירים בגילוי בקביעות בנשמה. וזהו מילוי הלבנה.להבין מ"ש בהגדה מצה זו שאנו אוכלין על שום מה (יא, ג)לכאורה הציווי לאכול מצה הי' כבר בעשור לחודש, וא"כ איך אומר שהציווי הוא מפני שלא הספיק להחמיץ כי גורשו? ומדוע פסח דורות נוהג כל שבעה והלא פסח מצרים הי' רק יום אחד?ולהבין קצת ענין אכילת מצה, הנה יו"ט הו"ע השמחה, שהוא מבחי' בינה, שהעלול מתקרב לעילתו ומבין את עילתו ומזה בא השמחה. אך שבת הוא בחי' חכמה, בחי' אין, שבה כחשכה כאורה (דלא זו בלבד שגם החושך לא יחשיך אלא עוד זאת שאף האור שוה לחושך דכל נהורין מתחשכאן קמיה).Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ענין ז' ימי המילואים (י, א)אור הז"א כשהוא באצי' נק' חתן, וכשז"א מתלבש בעולם היצירה נק' נער, וכשבחי' מלכות מתלבשת בעשי' נקראים ז"א ומלכות נערים. והנערים ממשיכים את בחי' אצי' לבי"ע, שבתחילה מתצמצם אור הז"א (שזהו בחי' חמה, דשמש קאי על האור עצמו, וחמה קאי על פעולת האור על האדם), ואח"כ מאיר ב"פני לבנה" שהוא מלכות, שורש בי"ע באצי'. והנה כן ויותר מכן צריך להיות צמצום אוא"ס בכדי להאיר באצי'. וזהו שבעת הימים, דהנה, ז' בחי' תחתונות דעתיק המתלבשים באריך נק' שבעת הימים, וכו' ראשונות נקראים אור שבעת הימים. והנה לעתיד יתעלה בחי' בי"ע דעכשיו לבחי' אצי', ובאצי' יאיר בחי' אור שבעת הימים.ב. ועוד יש לומר בפי' "והיה אור הלבנה כאור החמה", שאור החמה הוא בחי' שם הוי', יחו"ע, ואור הלבנה הוא שם אלוקים, יחו"ת, ולעתיד הנה שם אלוקים יהי' כמו שם הוי' דעכשיו. ושם הוי' יהי' "שבעתיים" שקאי על בחי' עתיק, שהוא האור שנברא בז' ימי בראשית. וזהו ענין "משמח חתן וכלה", ו"משמח חתן עם הכלה", שבתחילה הי' "שני המאורות הגדולים", ואח"כ נעשה מעוט הירח, שבחי' כלה מקבלת מבחי' חתן, וזהו "משמח חתן וכלה", אך לעת"ל תתחדש הלבנה להיות כמו קודם המיעוט, ואז יהי' בחי' "משמח חתן עם הכלה" בהשוואה אחת.ג. ועפי"ז יובן מעט מזעיר ענין שבעת ימי המילואים, "כי שבעת ימים ימלא את ידכם (דלכאורה בשבעת ימים מיבעי' ליה). דענין שבעת ימי המילואים שייכים לבחי' אור שבעת הימים, ושבעת ימי בראשית קודם החטא, שאז הי' העולם במעלה עליונה, שהרי ג"ע שהוא קיבול שכר שלנו הי' אצל אדה"ר תמורת עוה"ז. וזהו מ"ש האריז"ל ששבעת ימי בראשית הם ז"ת דעתיק, כי ז"ת דעתיק האירו אז. וכשחטא אדה"ר נסתלקה השכינה, ובז' ימי המילואים, לשון מילוי ושלימות, נתמלא הפגם. אך גילוי זה אינו ממש כמו אור שבעת הימים דלעתיד שהוא בחי' עתיק, אבל בז' ימי המילואים הי' גילוי בחי' בינה (ורק שהתגלות עתיק הוא בבינה), ובחי' אבא המאיר בבינה. ואח"כ היום השמיני האיר בחי' עצמיות החכמה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.להבין ענין משמח חתן וכלה (ח, ד)להבין ענין משמח חתן וכלה ומשמח חתן עם הכלה. הנה כלה הוא בחי' רחל, כנסת ישראל, מלכות דאצי' המתלבשים בבי"ע, ולכן נקראת כלה שתשוקתה לעלות ולהתכלל בא"ס. ויעקב אותיות יבקע הוא בחי' חתן, חות דרגא, המשכת א"ס מריש כל דרגין לבחי' רחל.והגורם בחי' הבקיעה, המשכת אוא"ס, הוא השמחה, וזהו שמח תשמח, כשמחך כו' בגן עדן מקדם, היינו אתעדל"ע ללא קדימת אתעדל"ת. והנה עתה הוא משמח חתן וכלה, שההמשכה היא מחתן לכלה, אך לעת"ל יהי' אור הלבנה כאור החמה מחמת גילוי בחי' סובב, ולכן יהי' משמח חתן עם הכלה בשמחה אחת.והיה אור הלבנה (ט, ב)"כאור שבעת הימים" הוא האור שהאיר בז' ימי בראשית ונגנז בגן עדן. דהנה, "שבעת הימים" הוא האור וחיות של ז' תחתונות דעתיק, ו"אור שבעת הימים" הוא ג' ראשונות דעתיק. דהנה כתיב "מהרה ישמע גו' קול כלה, דעכשיו אין קול כלה כי בחי' הדיבור אינו בגילוי. וגם דיבור המלאכים הוא רק בחי' ירידה והשפלה. ובחי' אדם שעל הכסא נמשך רק ע"י בני ישראל, וזהו יעקב אותיות יבקע. וזהו "קול מצהלות חתנים" לשון רבים, כי בכל עולם ישנה פרסא שיעקב בוקע. ולעת"ל יתגלה בחי' חתנים.ב. וענין "נערים ממשתה נגינתם": "נערים" קאי על יוסף, נער דאצי', ויהושע, נער דבריאה. וענין "חתנים מחופתם": ענין חופה הוא מבח' מקיף דבינה, ובעבודת ה' הוא ההתבוננות בגדולת ה'. אך בחי' "נערים" הוא כשהאהבה נמשכה למטה, ואז צריך לעוררה ע"י בחי' שירה, ושירה הוא על היין, "נכנס" יין יצא סוד, וזהו "ממשתה נגינתם". אך "חתנים" הם למעלה מבחי' יין אלא מחופתם עצמם.ג. ואחר כל זה יובן ענין "והי' אור הלבנה כאור החמה", דהנה איתא "נערים פני זקנים ילבינו", זקן הוא בחי' זה שקנה חכמה, ולעת"ל יהי' עליית העולמות שבחי' "נערים" יתעלו למעלה מבחי' חכמה. שיוסף, בחי' ז"א יתעלה בעתיק ולמעלה יותר. ובחי' אור החמה ואור הלבנה הוא בחי' יוסף ויהושע. ובפי' "והי' אור הלבנה כאור החמה" יש ב' פירושים, א': שהלבנה תתעלה לבחי' השמש דעכשיו, וב': שהלבנה תהי' כמו השמש דלעתיד שהוא שבעתיים של האור עכשיו, בחי' שבעתיים כאור שבעת הימים.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור הנ"ל (ח, ב)להבין איך נוני ימא שהם הנשמות שנמשכו מיחוד או"א דאצילות איך יחשבו לבחי' בהמות לגבי הנשמות דלעתיד. הנה נשמות דזרע בהמה הם נשמות דבי"ע ונשמות דזרע אדם הם נשמות דאצי'. אך באצי' גופא ישנם ד' עולמות בי"ע, בחי' נר"נ דאצי', ואצי' שבאתי' הוא בחי' חיה יחידה, ומבחי' זו הי' נשמת אדה"ר קודם החטא, וגם נשמת משה הי' מבחי' אצי' שבאצי'. וזהו ורדו בדגת הים, להוריד ולהמשיך בחי' זו עד לבי"ע. והנה "זה לעומת זה עשה אלוקים", ולכן התיירא משה ללכת לפרעה, שהרי פרעה הוא בחי' לויתן דקליפה, אך ה' אמר למשה "בא אל פרעה", כי משה הוא מבחי' אדם שעליו נאמר "ורדו בדגת הים".ועפי"ז יובן ענין סעודת לויתן ושור הבר דלעתיד, שזהו שהנשמות דעכשיו יתעלו ויתבררו ע'"י הנשמות דלעתיד. שהנשמות דעתה הם מבחי' שם הוי, אך לעתיד יתגלה אוא"ס הסובב, וא"כ הוי' דעכשיו כאלוקים יחשב. והנשמות דלעתיד יומשכו מבחי' הסובב ורק שיתגלו ע"י שם אלוקים דלעתיד שהוא שם הוי' דעכשיו.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ואכלתם אכולואכלתם אכול. הנה כוונת האכילה הוא שישנם מלאכים בכל עולם, והמזון שלהם הוא שנמשך להם כח ועוז רוחני להיות משיגים אלוקות, וע"י השתלשלות נמשך מזה מאכל גשמי. וע"י שהאדם, ששרשו מבחי' הפנימיות, אוכל את המאכל גשמי, ששרשו מבחי' התהו, הוא מעלה את המאכל לשרשם. והנה, הנשמות דעתה הם בחי' בהמות לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד, ולכן הנשמות דעתה (וקרוב בוודאי לומר שהמדובר הוא בניצוץ והארה של הנשמה) יתגשמו בלוייתן ושור הבר, והצדיקים דלעת"ל יאכלו ויעלו אותם לשרשם. וזהו ואכלתם אכול, דבר שכבר נאכל, היינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם, יחזרו ואכלו אותם להעלותן למעלה יותר. וזהו "והיללתם גו' אשר עשה עימכם להפליא", שלעת"ל יהי' "אשת חיל עטרת בעלה", בחי' "קול כלה".ב. ועפי"ז יובן המדרש "זה קרבן אהרן ובניו גו' זה שאמר הכתוב מהאוכל יצא מאכל". דהנה אכילת מזבח הוא בחי' אכילה של פני אריה, ארי דאכיל קורבנין, אך אכילת כהנים הוא למעלה מזה והוא האכילה של בחי' אדם העליון, שנעשה ע"י אכילת כהנים. וזהו התמי' הרי אהרן הוא המברר, והכלל הוא שאין יכולים לברר לפני שהמברר עצמו נתברר, שלכן אסור לאכול לפני התפילה, וא"כ מהו "זה קרבן אהרן ובניו", שאהרן עצמו צריך להתברר. והביאור הוא כמו שנתבאר שהנשמות של עכשיו יתבררו ע"י הנשמות דלעתיד לבוא, ועד"ז גם אהרן צריך להתברר כדי שיומשך בחי' שמן משחת קודש, שהוא בחי' חכמה עילאה ולמעלה מן החכמה. וזהו "ביום המשח אותו", אף שמיום שנמשח מביא קרבן זה בכל יום, כי ע"י קרבן זה הנה בכל יום נמשח אותה ההמשכה כמו ביום הראשון (ועד"ז בקרבנות הנשיאים שבהם נאמר "זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו", שבכל הימים דקרבנות הנשיאים נמשך הגילוי ד"יום המשח אותו")Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ו. והנה, פי' "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח" קאי על המנחה, ואח"כ על כל קרבנך תקריב מלח קאי בכל הקרבנות כולם. כי הנה המנחה שהיא סולת חטים קאי על התורה, חטה בגמטריא כ"ב שקאי על כ"ב אותיות התורה, והלימוד צריך מלח, כנ"ל. וקרבנות הו"ע בירור נה"ב, ועל זה הוא החידוש שגם נה"ב יכולה לבוא לבחי' מלח, עכ"פ בביטול היש. והנה, ברמב"ן איתא שהמלח הוא מים ובכח השמש הבא מהם יעשה מלח, שמים ואש הם הפכים, ועד"ז ברוחניות, שבמלח ישנם ענינים הפכיים, שנותן כח בנה"ב להתעלות בקדושה, וגם מהפך הנה"ב ממרירו למיתקא.ז. וזהו שכתוב גבי אלישע שריפא את מי יריחו ע"י מלח, שמים הרעים באים ע"י ההבדלה בין מים עליונים לתחתונים, וע"י המלח שנותנים ע"ג המזבח מעלים את המים התחתונים. והענין בעבודה הוא שע"י התורה שנקרא בשם מלח מהפכים את המים המרים דנה"ב.ח. אך לפי זה צריך להבין זה שכתבו הפוסקים שאין נותנים מלח על הפת בפסח. והענין, דתחילת העבודה הו"ע האמונה לבד, בחי' אתכפיא ללא טעם ודעת, ולכן אין נותנים מלח שענין המלח הוא לתת טעם, ע"י גילוי פנימיות התורה, אך התחלת העבודה צריך להיות בבחי' לחם עוני ללא מלח וללא טעם.ט. וביאור הענין, הנה מלח הוא לשון עירוב כמו מלחים, וממולח. ופי' ברית מלח הוא שעבודת הקרבנות יקשר ויערב את העולמות באוא"ס. והנה, עניו ליל שימורים הוא שהמקבל מצפה ומייחל למשפיע, ולכן אין נותנים מלח במצה כי עוד לא נעשה היחוד והעירוב.י. ועפי"ז יש לבאר מה שפירש"י שנספנים נקראים מלחים מפני שמהפכים את המים במשוטות. ים הוא בחי' עלמא דאתכסיא, והספינות הם הלבושים דתומ"צ שעל ידם מתעלים מבחי' בי"ע לאצי'. והלבושים הנ"ל צריכים לבחי' מלחים המנהיגים אותם, והוא האור והשפע מאוא"ס ב"ה הנמשך ע"י תורה ומצות.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. וכל זה מובן שמעלת עסק התורה היא דוקא בלימוד התורה הנגלית שבה ישנה השגת המהות, ולא בידיעת סדר ההשתלשלות וחכמת הקבלה שבה ישנה רק ידיעת המהות. אך לפי"ז צריך להבין מהו מעלת לימוד חכמת הקבלה. ויובן בהקדים ענין שלש במקרא, שגם כשקורא במקרא ללא הבנה מקיים את המצוה, כי החכמה שבמקרא מתלבשת בתושבע"פ, אך ישנם ענינים, כמו ויוסף הורד מצרימה, שהם המשכת אוא"ס שלמעלה מהחכמה ולכן אינן יכולים להתלבש בחכמה, וההמשכה היא רק ע"י האותיות. ועד"ז הוא בלימוד האגדות ובלימוד הקבלה, שזהו למעלה מהחכמה, אך אעפ"כ זהו דבר גדול שיהי' לו ידיעת מציאות הפנימיות.ה. ועפי"ז יובן פי' מארז"ל "לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא כו'", שגדולי המפרשים נדחקו לפרש שזהו רק בתחילת לימודו כו', אך לפמ"ש יובן שבתחילת הלימוד השליש הוא במקרא ממש לבדו, אך אח"כ מקיים את השליש במקרא ע"י לימוד אגדות ופנימיות התורה. ובזה יובן ענין "ולא תשבית מלח", שהמלח - פנימיות התורה - אין בו טעם - שהרי היא למעלה מהשגה, אך מ"מ המלח נותן טעם בבשר. ולכן נק' המלח "ברית אלוקיך" שהוא בחי' התקשרות ואהבה רבה שלמעלה מן השכל.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. ולא תשבית מלח (ג, ד)המלח עצמו אין בו טעם אל הוא נותן טעם בדברים הנמלחים. והענין דשורש המלח הוא בגבורת דאבא, ומבואר בע"ח שע"י הגבורות דאבא נעשה בחי' מים וחסד בבינה. וזהו שמטעים הבשר אף שבעצמו אין בו טעם. והנה, בחכמה אתברירו, וזהו שהמלח מפליט את הדם שהוא למעלה מן המתברר ומבררו.והנה, כמו כן ישנה בחי' זו בתורה והיא תורת הקבלה, שהיא למעלה מטעם, אך נותנת טעם בלחם ובשר התורה ובהנהגת העולמות. וזהו לא תשבית מלח, דענין הקרבנות הוא בירור נפש הבהמית, ולכן הבירור הוא ע"י המלח, דבחכמה אתברירו.ביאור ולא תשבית (ד, ב)בספר של בינונים נתבאר שהנפש כלולה מעשר בחינות, אך לא נתבאר שם עערש בחינותיה הם רק כלי לעצמיות ומהות הנפש. ועד"ז הוא בעני ע"ס העליונות, שחכמה שאתי' היא רק כלי לאור א"ס אך אינה עצמיותו של המאציל.ב. ולפיכם ענין המס"נ, שהוא הביטול לאוא"ס ממש, נמשך דוקא מצד עצמיות הנפש שלמעלה מהשכל. ועפי"ז יובן ענין "ותלמוד תורה כנגד כולם", כי התורה היא חכמתו ית' שבאצי' שבה מלובש אוא"ס, וע"י התקשרות ויחוד שכל האדם בתורה אזי ממילא נעשה התכללות ויחוד עצמות הנשמה שלמעלה מהשכל באור א"ס ממש שלמעלה מחכמה.ג. וזהו הטעם לעוצם השקידה בתלמוד של חכמי המשנה והתלמוד, אך שהתורה באה בדברים גשמיים, שהרי בתורה מלובש חכמתו ית' ובתוכה שורה אוא"ס.והנה ידוע לעתה נמךש רק קו בתוך החלל ומקום פנוי, והארת הקו מסתיים במלכות דאצי' ורק בוקע דרך הפרסא, אך ע"י עסק התורה עתה, הנה לעת"ל יתגלה אוא"ס ולא יהי' חלל ומקום פנוי כלל. אך אמרו חז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו, כי כדי שיהי' התכללות הנפש בתורה ברי זה ע"י שיחפוץ באמת בביטול זה, והוא ע"י הקדמת קריאת שמע ותפילה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. וע"פ הנ"ל יובן ענין פסח ספירות העומר ושבועות, דבפסח הי' התעוררות נה"א, אך הנה"ב לא נתברר ולכן נאמר "כי ברח העם". ולכן מיד למחרת הפסח הי' העומר משעורים מאכל בהמה, ואז התחיל בירור נה"ב באתעדל"ת. ושבועות הוא בחי' עסק התורה שבא לאחר ההתעוררות שעל ידי זה הוא המשכת בחי' "כי לא אדם". ביאור הנ"ל (ג, א) בקריאת שמע ישנם ב' פעמים מסירות נפש, מס"נ באחד שהוא המס"נ דנפש האלוקית ליכלל בבחי' ז"א, ששם ישנו הארת הקו, ופנימיות הקו הוא מבחי' עתיק. והוא ע"י ההתבוננות בעצמותו ית' שאינו בגדר עלמין כלל. וזהו "אדם", בחי' ז"א, "כי יקריב", שתבוא נפש האלוקית למסור נפשה באחד שאז היא בחי' קרבן. ומס"נ הב' הוא בחי' "ובכל נפשך", בחי' אתכפיא ואהפכא דנה"ב, והוא ע"י ההתבוננות דבחי' מלכות איך שהוא ממלא כל עלמין, "שאו מרום עיניכם כו'", דנה"ב היא מבחי' תחתונות שנעשו ע"י מסכים רבים כו' ולכן לא תיקלט בה ההתעוררות אלא ע"י התבוננות זו. וזהו "מן הבהמה" ,שההתעוררות הוא מהתבוננות בשורש נה"ב, ההתפעלות העצומה של המלאכים, ועי"ז "תקריבו את קרבנכם", בחי' נה"ב. והנה, בעליית נה"ב נעשה יתרון יותר מהביטול דנה"א, ולכן בהתכללות דנה"א נאמר "קרבן להוי'", ובהקרבת נה"ב נאמר "לפני הוי'" שהוא מקור שם הוי'. ב. וישנו עוד פירוש (נוסף על הנ"ל ש"מן הבהמה" קאי על הקרבת נפש הבהמית - "קרבנכם") והוא ש"מן הבהמה" קאי על הבהמה שבנפש האלוקית גופא, שהרי הנפש האלוקית באה מיחוד זו"ן, וא"כ יש בה ב' הבחינות מ"ה וב"ן. ובעבודה הו"ע "ויחד לבבנו" חיבור פנימיות הלב - אהבה רבה שלמעלה מטעם ודעת - וחיצוניות הלב. ואח"כ כתיב "מן הבקר ומן הצאן" - בחי' בירור נה"ב. Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities. והנה, אתפשטותא דמשה בכל דרא הוא בחי' הביטול שישנו בכל אחד, בחי' "ונחנו מ"ה", וע"י בחי' הביטול דמשה שהוא בחי' דעת נעשה בחי' אהל מועד מלשון "ונועדתי". והנה, באתפשטותא דמשה, ענין "ולא יכול משה לבוא לאוהל מועד" הוא מחמת הסתר נפש הבהמית, וכדי שיוכל לבוא לאהל מועד צריך להיות אתערותא דלעילא, "ויקרא אל משה", ע"י מעשה המצוות, ואז ע"י עסק התורה נמשך מבחי' המקיף לבחי' הפנימיות. אדם כי יקריב מכם (ב, ב) להבין החילו שלא לנוכח, "אדם כי יקריב", ומסיים "תקריבו" לשון נוכח. וגם שלכאורה הי' צריך להיות אדם מכם. הנה נודע שיש ב' נפשות, נה"א שרשה מפני אדם, ונה"ב שרשה מפני שור, ותכלית ירידת הנשמה למטה הוא לברר את נה"ב, וזהו ענין ברכת ק"ש שמתבונן בשורש נה"ב, כי אין הדינים נמתקים אלא בשרשן. ועי"ז נעשה עליה גם בנה"א. וזהו ענין אתעדל"ת המעוררת אתעדל"ע, שאז יש לה קיום, כי האדם הוא כלי לאתעדל"ע שנמשך, והאתעדל"ע יעורר בו עוד אתעדל"ת. אך לפעמים ישנו אתעדל"ע שלא ע"י יגיעה והתבוננות, אך אתעדל"ע זו חולפת ועוברת כי האדם אינו כלי לזה, והאתעדל"ע עצמה מאירה רק בעת רצון. ב. וזהו "אדם כי יקריב", אדם קאי על אדם העליון שמעורר את נפש האלוקית, וזהו "מכם" שהקרבן הוא מנפש האלוקית עצמו. ואח"כ נאמר "תקריבו את קרבנכם", שזהו עצה טובה לאדם שיקריב את נה"ב באתעדל"ת, דהתעוררות שבא מלמעלה מגיע רק לנה"א. ופירוש "מן הבהמה" הוא שקירוב נה"ב הוא ע"י ההתבוננות בשורש ומקור נה"ב בפני שור. "מן הבקר ומן הצאן", דישנם כמה סוגי נפשות הבהמיות, יש כעסן וכיוצ"ב, ויש בעל תאוה. וזהו ענין "משכני אחריך נרוצה", משכני קאי על נה"א, ואח"כ נרוצה, שקאי גם על נה"ב. וההתעוררות ד"משכני" הוא ע"י "הביאני המלך חדריו", הביאני לשון עבר, שכאשר התינוק במעי אמו מלמדים אותו כל התורה. והנה, ע"י לימוד התורה, בחי' אדם", רמ"ח פקודין, ממשיכים את ההתעוררות ד"אדם כי יקריב". Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.פרשת ויקרא"ויקרא אל משה", אלף דויקרא זעירא, ובדברי הימים הוא באל"ף רבתי. והנה לא נאמר מי הוא הקורא כי זה בהמשך לפרשה הקודמת "ולא יכול משה לבוא גו'". דהנה הענן הוא בחי' ישת חושך סתרו, שגם שמו הוא קדוש ומובדל מהנבראים, והוא בחי' הכתר, וזהו כי "שכן עליו הענן". וזהו המבואר בזהר ש"כבוד ה' מלא" (מ' קמוצה) ולא מילא (בחיריק, שאז הי' משמע שכבוד ה' מילא את כל המשכן) פירושו שהכבוד עצמו הי' מלא, שבמלכות, חכמה תתאה, נמשך בחי' חכמה, "כי שכן עליו הענן", שנמשך בחי' מקיף העליון, ועי"ז נמשך אור הסובב בממלא.ב. ולכן נאמר ויקרא אל משה, דענין קריאה זו הוא הארה והמשכה למשה כדי שיוכל לעלות ולבוא לאוהל מועד. (וע"ד הפירוש וקרא זה אל זה שהם מקבלים אחד מהשני, שלכן כל מלאך יכול לומר קדוש ג' פעמים מפני שמקבל גם מבחינתו של המלאכים האחרים). וענין אלף זעירא הוא שאור הכתר מתצמצם ונמשך למשה. (ואדה"ר לפני החטא הי' בחינת אלף רבתי, בחי' הכתר כמו שהוא במקומו).ג. ועפי"ז יובן המדרש ברם הכא אני הוא המדבר. והענין, דהנה בענין המועדים נאמר אשר תקראו אותם, וקרי היה תקראו אתם, דהנה יו"ט הוא בימי החול, שימי החול הוא בחי' חיצוניות חו"ג, וכדי להמשיך בחי' ח"ע ביום חול, הוא ע"י בנ"י, שלוחו של אדם כמותו, ששרשם בח"ע, ולכן הם כמותו דהמשלח. והנה המלאכים הם ג"כ שלוחים, ולכן הקריאה לאברהם, שהקריאה אליו הי' מבחי' שם הוי' כמו שנמשך בשם אלוקים, הי' ע"י המלאך, אך כאן שהמבואה הוא מבחי' שם הוי' קודם שנמשך בשם אלוקים, אין ההמשכה יכולה להיות ע"י מלאך, אלא מבחי' אני (אני אחרון הוא בחי' המלכות, ואני ראשון הוא בחי' חכמה עילאה).ד. והנה, התורה היא נצחית שגם עתה שייך ישנם כל בחי' אלו. דהנה בענין לימוד התורה נאמר ובצל ידי כיסיתיך, צל הוא בחי' מקיף, והשגת התורה הוא בחי' אלף זעירא, שמאור המקיף גופא מאיר הארה גדולה ועצומה בבחי' פנימיות.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. והנה, תחילה יש להבין הפסוק "רבבה כצמח השדה נתתיך ותגדלי ותרבי ותבואי בעדי עדיים". שכמו שהצמיחה נעשה על ידי ריקבון הגרעין תחילה כך דוקא על ידי הביטול באים ישראל לבחי' "עדי עדיים", בחי' א"א דכתר. דהנה, ב"עד" ישנם ג' פירושים ושלושתם מורים על בחי' הכתר, עד לשון תכשיט וכתר. עד לשון נצחיות, עדי עד, שבכתר מאיר אוא"ס ולכן יש בו נצחיות. ועד לשון הפסק, עד פה תבוא, כי בכתר לא שייך השגה, ובחי' עתיק הוא עד ולא עד בכלל, אך אריך, שורש הנאצלים, הוא בחי' עד ועד בכלל. וזהו משכן העדות, שנמשך בן בחי' עד בכל ג' הפירושים. וזהו ששם עלו שבטים, ששרשם במדות דאצי' ועולים לבחי' הכתר, וזהו להודות לשם ה', כי בבחי' הכתר אין שייך השגה כי אם הודאה.ה. "אשר פקד על פי משה". יחוד או"א הוא בפסוק שמע ישראל, ששם הוא בחי' ביטול לגמרי ולא יש מי שאוהב, משא"כ מואהבת ואילך הוא בחי' יחוד זו"ן. וזהו ממש ענין פקודי המשכן, בחי' זו"ן, ומשכן העדות, יחוד או"א, ש"פקד על פי משה", בחי' ביטול, ולכן ע' רבתי וד' רבתי הם בחי' עד, על דרך משכן העדות. "מבשרי אחזה אלוקה" הוא בבחי' ממלא, ועדות הוא על בחי' סובב.ו. והנה, "פקד" אותיות דפק, שבדופק הלב הוא בחי' אבא, ולכן הוא בחי' רו"ש מפני שאוא"ס שורה בחכמה. ובעבודה הו"ע רצוא ושוב, אך בהקדמה לזה תיקנו פסוקי דזמרה. בחי' "עבודת הלויים", שעל ידי השיר יוכלו להגיע לבחי' הביטול שבפסוק ראשון של קריאת שמע. "ביד איתמר בן אהרן הכהן" איתמר הוא בחי' הדיבור בדברי תורה שהוא בכלי להמשיך האור הנשך על ידי יחוד או"א. וגם עבודת הלויים הוא "ביד גו' בן אהרן הכהן" בכח האתעדל"ע שנמשך מלמעלה על ידי עסק התורה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.הנה פקודי המשכן הוא יחוד ו"ה (ו, א)פקודי המשכן הוא יחוד ו"ה, ומשכן העדות הוא יחוד י"ה, שנעשה ע"י משה בחי' מ"ה וביטול.ב. ועובן בהקדים שמצות ל"ת הם בבחי' י"ה, ומצות עשה בו"ה. דבחי' יחוד י"ה הוא ענין הביטול, שהרי בחכמה מתלבש אוא"ס, וכשמאיר הגילוי בבינה (שבדרך כלל בינה הוא בחי' השגת הזיו והארה, אך כשאוא"ס מאיר בבינה ע"י יחוד י"ה הוא בחי' הוא בחי' הביטול שבא מהשגה דבחי' השלילה (שהוא ביטול ההשגה, שהרי השגת השלילה יודע רק שאוא"ס מושלל מבחי' השגה).ג. וזהו הטעם להמבואר בלקו"ת שמצות ל"ת הוא יחוד י"ה, דענין מצות לא תעשה (ועד"ז מצות דרבנן) הוא להסיר ולמנוע את הדברים המונעים את בחי' הביטול דחכמה. ומצות עשה הוא יחוד ו"ה, שהמצות הם אברים דמלכא, אורות המתלבשים בכלים. וזהו "אלה פקודי המשכן", הוא בחי' יחוד זו"ן שנעשה ע"י תורה ומצות, אלה בגמטריא ל"ו שהוא ששה מדות שכל אחד כלול מששה, ו"אלה" אותיות לאה, "מי ברא אלה", בחי' בינה המולידה את ו' המדות. ו"משכן העדות" הוא בחי' י"ה שעדות שייך רק בדבר הנסתר.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ז.ועפי"ז יובן ענין אכילת מצה בפסח, דביציאת מצרים כתיב "ותבואי בעדי עדיים", שבליל פסח זכו לבחי' גילויים עליונים הנ"ל. וזהו ענין אכילת מצה, "מצות יאכל את שבעת הימים", המשכת הביטול דבחי' י"ה בשבעת בימנים שהם ז' מדות שהוא בחי' ו"ה.ח. והנה כל ענין "אלה פקודי המשכן" מוצאים אנו בסדר התפילה, דהנה שמע ישראל הוא בחי' יחודא עילאה, בחי' י"ה, ארח"כ בא בחי' "ואהבת", אהבה שעל פי טעם ודעת, בחי' ו"ה. והקדמה לבחי' י"ה הוא פסוקי דזמרה, שיר הוא בחי' רצוא ושוב, וזהו ענין שהלויים נשאו את המשכן, בחי' רו"ש דשירת הלויים. וכל זה הוא בכח משה, "אשר פוקד על פי משה". "פקד" אותיות דפק, שהו"ע רצוא ושוב של דופק הלב. אך הרצוא לבדו אין מספיק, ולכן ממשיך הכתוב "ביד איתמר", איתמר הוא כמו אתמר, המשכת למטה ע"י התורה (וגם זה הוא "על פי משה") בן אהרן הכהן, דהכח להמשכה למטה הוא מאהרן כהנא רבא הממשיך אה"ר למטה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. וזהו מה שכתוב "ששם עלו שבטי י"ה עדות לישראל להודות לשם הוי'", דהנה ירושלים היא "עיר שחוברה לה יחדיו", שהיא בחי' ירושלים של מטה, בחי' ו"ה ומצות עשה, וירושלים של מעלה, בחי' י"ה ומצות לא תעשה. ועל זה נאמר "עדות שייך דוקא על מילתא דלא עבידא לאגלויי, בחי' עלמא דאתכסיא. והנה, עדות אותיות דעת, שממשיך בחי' י"ה, בחי' מוחין, לו"ה, בחי' מדות. וזהו "להודות לשם ה'" שבבחי' עלמא דאתכסיא שייך רק הודאה, ולא ברכה בחי' המשכה בגילוי. וזהו הטעם שעל ידי אתכפיא ואתהפכא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, כי כשעוצם עיניו מראות ברע זהו בחי' ל"ת שמסיר את ההעלם והסתר וממשיך בחי' י"ה.ה. וזהו "אלה פקודי המשכן משכן העדות", שכפל לומר ב' פעמים משכן כנגד ב' בחי' משכן שהם ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. "פקודי המשכן" הוא בחי' יחוד ו"ה ע"י לימוד התורה וקיום המצות. וזהו "אלה", שקאי על הששה מדות, שכל אחד כלול מו', "ופקודי" הוא ענין היחוד כמו "חייב אדם לפקוד את אשתו". וזהו שבשעת החורבן נאמר "על אלה אני בוכיה", על הסתלקות האור והגילוי הנקרא "אלה". ו"משכן העדות" הוא בחי' יחוד י"ה, שעל זה שייך לשון עדות, כי י"ה הוא בחי' נסתרות.ו. עוד פירוש ב"עדות" יובן בהקדים "רבבה כצמח השדה", שדוקא ע"י הביטול שעל ידי שעבוד מצרים באו ישראל לבחי' צמיחה, שבא דוקא ע"י ריקבון הגרעין, מפני שבין יש ליש צריך להיות אין באמצע. ועי"ז באו לבחי' ב"עדי עדיים" שבזה ב' פירושים: לשון עד (כמו "בטחו בה' עדי עד") ולשון עדי ותכשיט, ובעדי עדיים קאי על ב' הכתרים שקיבלו ישראל. וזהו "משכן העדות", שהוא משכן לבחי' י"ה, בחי' ב' כתרים, ב' נצחיות ובחי' מקיף. וזהו "אשר פוקד על פי משה", כי דוקא הביטול דבחי' משה, "ונחנו מה", ממשיך בחי' י"ה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.אלה פקודי המשכן (ג, א)צריך להבין מדוע נאמר "משכן משכן" ב' פעמים. הנה, ענין המשכן הוא השראת השכינה בישראל, כמו שנאמר "היכל ה' המה", דהנה אע"פ ש"מלא כל הארץ כבודו" אך ענין המשכן הוא שזה יהי' בגלוי. והגילוי הוא ע"י אתכפיא ואתהפכא בסור מרע ועשה טוב.ב. והנה, להבין הטעם למה ע"י אתכפיא אסתלק יקרא דקב"ה, אף שאין הסט"א תופס מקום למעלה. ויובן בהקדים שמצות עשה הם בחי' ו"ה, ומצות לא תעשה הם מבחי' י"ה שלמעלה יותר. והוא מפני שמצות ל"ת הם מבחי' עליונה יותר ולכן אינו יכול להימשך ע"י עבודת האדם. דהנה, מצות עשה הם אברים דמלכא שממשיכים אוא"ס בבחי' חסד דרועא ימינא, וע"י מצות דינים נמשך בבחי' גבורה כו'. וזהו מעלת התורה על קיום המצות, דהתורה היא מבחי' אברים פנימיים, שבהם החיות הוא מבחי' פנימי יותר (שלכן נקובתם במשהוא).ג. ושמי עם י"ה שס"ה, דענין י"ה הוא בחי' חכמה ובינה, והחכמה מאין תמצא, מבחי' ברישא חשוכא, וא"א להיות גילוי בחי' עלמא דאתכסיא (י"ה, חכמה ובינה) אלא ע"י ידישת השלילה (שהרי הוא ית' "חכים ולא בחכמה ידיעה"), ומשם נמשך בחי' ל"ת שאינם ג"כ השלילה שלא לעשות מה שנגד רצון ה'. וע"י הביטול לרצון העליון נמשך בחי' י"ה.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit ProjectLikkuteiTorah.com for all other resources and partnership opportunities ד. והנה, בששת ימי החול הוא ענין המלאכה היינו ההמשכת התענוג על ידי העבודה דמעשה המצות באתכפיא ואתהפכא, אך אין ההמשכה באה בגילוי ממש עד השבת, ולכן בשבת עצמה אין עושים מלאכה, כי בה נמשך התענוג שנפעל בו' ימי החול. וזהו שבשבת אומרים "קדשנו במצותיך" דרך בקשה, שההמשכה שנעשית כבר תבוא בגילוי, משא"כ בחול אומרים "אשר קדשנו" לשעבר היינו בבחי' העלם.ה. והנה ידוע דבכל התחברות בין עליון ותחתון צריך שיהי' מי שיחבר אותם, והחיבור בין עונג העליון ובחי' תחתונים המקבלים הוא על ידי התפילה, שיש בה ד' שליבות, כנגד ד' אותיות שם הוי', ויש בה העלאה והמשכה, עד יעבור עמך הוי' העלאה למעלה משם הוי' הנגלה ע"י צמצום בג"ע, ועי"ז עד יעבור עם זו קנית, המשכת שם הוי' למטה. וזהו ראו כי הוי' נתן לכם השבת, לפי ערך העבודה בימי החול.ו. ושורש הענין ההמשכה בתפילה הוא, הנה, בסדר ההשתלשלות נה"י שבעליון נעשה מוחין לתחתון, אך כדי שיהי' הולדה חדשה צריך להיות המשכת מוחין חדשים, וזהו ענין התפילה שממשכת מוחין חדשים, אך כנ"ל בוי' ימי החול עדיין לא נמשכו המוחין בגילוי למטה, דההמשכה בגילוי למטה הוא בשבת.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit ProjectLikkuteiTorah.com for all other resources and partnership opportunities ראו כי ה' נתן לכם השבת וגו'.להבין זה שכל עיסקא דשבתא כפול. יובן בהקדים למה בשאר מצות נאמר קדשנו במצותיו לשון עבר, ובשבת נאמר קדשינו במצותיך לשון עתיד. ויבו בהקדים ענין ביו"ד נברא עולם הבא, מפני שכל הגילויים דתענוג בגן עדן וכו' הכל הוא ע"י צמצום עצום, בחי' י', מעצם התענוג. ובהא נברא עולם הזה הוא בחי' עלמא דאתגליא, שמה שנתצמצם ביו"ד נמשך אח"כ בגילוי ובפרטיות, בחי' ה'.ב. והנה, כדי להמשיך בחי' יו"ד וה"א בגילוי הוא ע"י אתעל"ת דקיום התורה ומצות. שעל התורה נאמר "דרכיה דרכי נועם", שהם ממשיכים בחי' תענוג העליון, ונאמר "דרכי" לשון רבים, שהתורה היא בחי' חג"ת, תורה עבודה וגמ"ח. וביאור הדבר הנה נאמר "כי עמך מקור חיים", מקור חיים הוא מקור התענוגים ובחי' זו היא עמך, שאינה העצמות אלא בחי' עתיק. ובחי' זו היא עמך מפני שהתענוג אינו מדבר שחוץ ממנו אלא מעצמותו. והענין דישנם כמה בחי' בתענוג, ועד"מ מאדם למטה, תענוג שבשכל, ומדות, ושמיעת קול וכו'. וכל תענוגי עוה"ז הוא רק מפסולת תענוג העליון שנפל בשבירת הכלים. ותענוגי עוה"ב הוא מהות אחר לגמרי. וכל תענוגי עוה"ב הוא התלבשות הארת תענוג העליון בחכמה. אך מקור כל התענוגים הוא בחי' עמך, שמו הגדול, אך על מהותו ועצמותו אין שייך כלל לומר שהוא בחי' מקור.ג. והנה, המצוות בחי' רצון העליון, והרצון הוא בחי' "וראית את אחורי", והפנימיות הוא התענוג. וכמו שבעורף אין בו התחלקות אברים, כך ברצון ישנו רצון אחד בכל המצות, אך בכל מצוה ישנה תענוג פרטי. וזהו שהמצות נקראים דרכי ה', שהם דרכים פרטיים הממשיכים בחי' מקור התענוגים.Sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★