Detailed Daf Overview - Project Likkutei Torah

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור (לה, ד)ענין החכמה תחי'. הנה אמרו חז"ל למה קדמה שמע כו' כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים כו'. ענין העבודה, הנה הוא להמשיך מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כדי שיהי' גילוי אלוקות בעולם, דההארה שמצד ההשתשלות היא הארה מועטת ולכן כשהיא משתלשלת ומתלבשת היא מתעלמת.ב. והנה, הנוהג שבעולם שמכירים את המלך בכתר מלכות, ובשורש הענין למעלה הוא מפני שלמטה למעלה מלכות הוא בחי' כתר, והוא מפני שבמלכות (במצות) מלובש הרצון. דברצון הוא בחי' גלגלתא מפני שמכסה ומלביש את בחי' התענוג. והנה, המצות הן בסוף מעשה, והתורה היא בחי' חכמה התגלה איך תהי' המצוה, והחכמה ממשיכה את בחי' התענוג במצוה. אך מצד שורש המלכות הנה אשת חיל עטרת בעלה.ג. ושני זיתים עליה, בזית ישנו מרירות, והוא בחי' אתכפיא שממשיך ממקום גבוה יותר, ולכן ניתנה התורה דוקא לנשמות למטה ולא למלאכים, כי בהם ישנו בחי' אתכפיא. ושני זיתים הם בחי' גבורות שאבא וגבורות דאימא.ג. שבעה ושבעה מוצקות, מוצק א' לשמן ומוצק ה' לזהב, זהב הוא בחי' בינה, היינו שב' הזיתים הם המקורות דחו"ב.ד. ועוד יש לומר שפי' והחכמה תחי' הוא מפני שפנימיות אבא פנימיות עתיק.ה. וכל זה נמשך אח"כ לבחי' מלכות על ידי ז"א. וזהו פרשה שניה דקריאת שמע. הפרשה ראשונה דק"ש הוא בחי' ההעלאה שפועלת את ההמשכה, ולכן נאמר בה ובכל מאדך, שרק על יד שהאדם מוצא בנפשו וברצונו בחי' א"ש אזי יכול להמשיך א"ס על ידי מעשה המצות.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ו. אך כדי להיות גילוי אהבה זו תקועה בלב האדם הוא ע"י "שנים זיתים עליה", שהשמן הוא בתוך הזית ויוצא ע"י כתישה, ובנפש האדם הוא בחי' כובד ראש. וזהו "וגולה על ראשה", "גולה" לשון גלות, מה שהאלוקות הוא מוסתר ונעלם והעולם נראה ליש, וצריך להרגיש צער ומרירות על זה ולהשפיל את הגשמיות שלא יהי' בבחי' יש, והוא ע"י התעוררות רחמים רבים על הגוף, "ברחמיך הרבים רחם עלינו", שעי"ז יכנע לבבו ויבוא לקריאת שמע.ז. והנה, ישנם שני זיתים, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה, שהוא בחי' רצוא, בחי' אהבה, ושוב, בחי' יראה. ועי"ז באים לפירוש הב' ב"וגולה" לשון גאולה, שע"י הכובד ראש שקודם התפילה באים לבחי' סמיכת גאולה לתפילה. ובעבודה הוא בחי' צאת פנימיות נקודת הלה מהשביה תוך תאוות נפש הבהמית. ח. וכל זה הוא פרשה ראשונה של ק"ש, בכל מאודך ממטה למעלה, ומזה באים לפרשה שניה דק"ש שענינה קבלת עול מצות. וזהו "שבעה ושבעה מוצקות" ב' בחי' שבעה, דלכל נר יש מוצק אחד שממשיך שמן מב' זיתים הנ"ל, ומוצק שני הוא מ"ש "המריקים מעליהם הזהב", שהוא בחי' שמחה של מצוה. וזהו "והחכמה תחי' בעליה", שע"י התורה שהיא בחי' חכמה וביטול באים לשמחה שלך מצוה בפרשה שניה דק"ש. ולכן אף ששורש המצות הם למעלה מתורה מ"מ התורה נקראת "בעליה".sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. וזהו "מרוב כל" יותר מהעונג שבש"י עולמות. כי המצוות הם רצון העליון שבהם מלובש העונג שלמעלה מגדר השגה ורק המצוות הם כלים לתענוג זה.ד. וזהו ענין ברכת המצות "אשר קדשנו במצותיו", ש"קדשנו" בעונג זה שהוא בחי' קדוש ומובדל, וכמו מי שמוצא אוצר כסף וזהב מוסגר בתיבה, שכאשר שלח ידו אל התיבה הרי גם האוצר כסף וזהב בידו. ולכן נקראים הנשמות נר כי הם (ולא המלאכים) כלי קיבול לקבל את נר מצוה. וזהו ביאור נר הנשמה ונר המצוה, ולהבין ענין "ותורה אור", הנה התורה היא בחי' חכמה, ובחכמה ישנה גילוי התענוג, שכשנופל דבר חכמה באדם הוא מתמלא תענוג, וכך התורה שהיא ביאור המצוות הוא גילוי ההארה הגנוזה במצוות.ה. אך הנה כל זה הוא התורה והמצוה כמו שהם למעלה, אך כמו שבאו למטה הנה אדרבא כתיב "והחכמה תחי' בעליה", שהחכמה בחי' התורה תחי' בעליה שהם המצוות. דבתחילה צריך לקבל עליו עול מלכות שמים, ע"י שמע לשון הבנה, בה' אחד, והתבוננות זו הוא בחי' וגולה על ראשה שממנה באים הז' מדות שבמנורה.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.עד יריכה עד פרכה, שרגם התחתון והפרחים העליונים כולם כאחד הם בחי' מנורת זהב טהור, והוא ע"י בחי' סור מרע. והנה, אל יאמר האדם שנמנע אצלו להיפרד מהרע, שהרי על זה אנו אומרים בתפילה "אמת ממצרים גאלתנו", והגאולה הי' ע"י "כל בכוריהם הרגת" בכור הוא בחי' חכמה, שהשכל של מצרים, שכל אחד רוצה להעמיד רצונו ע"י שכלו, הרגת, ונעשה בחי' "ובכורך ישראל" - ההתבוננות בגדולת ה'.אך העיקר הוא שיהי' אחדות גמור שלא יביט ברעת חבירו, והוא ע"י שידע שלמעלה ישנה מנורה מקשה, ויתכן שהטוב שלו ירד אליו מאדם אחר, והרע שבו ירד לאדם אחר, וכשכל אחד יחזיק את עצמו לירך ואת חבירו פרח אזי יכול אהרן להדליק אש בכח הז' מדות.אם את כל דגי (לג, ב)לכאורה הם לא ביקשו דגים אלא בשר, ומהו "אם את כל דגי הים"? הנה משה הוא בחי' ביטול ונחנו מ"ה ולכן אמר "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו" וא"כ איך אפשר לתת להם בשר, והרי אז הם יפלו ממדרגת משה, ואפי' "אם את כל דגי הים", שבתחילה יבואו לבחי' דגים עלמא דאתכסיא, הנה גם בחי' זו היא ירידה לכבי בחי' משה. אך הקב"ה הגיז שליו שלמעלה מבחי' בשר, וגם היו שמינים מאוד, שבשר הוא בחי' גבורא, ושומן בחי' חסד.ראיתי והנה מנורת זהב (לג, ב)א. ז' נרות הם השבעה רועים, ו"מנורת זהב כולה" הוא בחי' כנס"י "כולה יפך רעיתי". דהנה ענין המנורה הוא מקשה, שע"י שמקישים אותה נעשה מה שלמעלה למטה, כך כל ישראל הם מעורבים ע"ד שהראש מקבל חיות גם מהגוף.ב. והנה, הנשמה היא נר, הכלי שבו השמן והפתילה שהם המצוות, והאור הוא בחי' התורה. והנה, בבחי' הרצון ישנו התלבשות התענוג, ולכן עשיית המצוה תצריך להיות בשמחה, כי השמחה היא התגלות התענוג. וזהו "תחת אשר לא עבדת גו' מרוב כל" שאין הכוונה ב"מרוב כל" יותר מתענוגי עוה"ז שזהו פשיטה, שהרי כל תענוגי עוה"ז נפלו בשבירת הכלים מהתענוג העליון, ואין ערוך להם לבחי' זיו השכינה המתגלה בריבוי המדרגות שבגן עדן.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. "ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר", היינו עם היות האמת שאתה נעלה מאוד מבחי' בשר, אעפ"כ "היד ה' תקצר" בתמיה. היינו שיוכל להמשיך ולישפל אף מאין דחכמה בגבורות והיש של הבשר, שגם בבחי' היש של הבשר יתגלה הביטול דחכמה. וזהו בחי' השליו שהיו עופות שמנים מאד, ששמן שהוא בחי' חכמה נמשך ונתפשט בבשר. שבשר השליו הוא בחי' גבורות והשמן שבה הוא בחי' חכמה בחינת מ"ה ואין. והיינו שנמשך הביטול גם בבחי' היש דבשר. וכמו העלאת נרות המנורה שהשמן נבלע ונמשך בפתילה ועי"ז דולקת הפתילה באור. שהוא ג"כ התכללות חו"ג חסד דחכמה הוא השמן ואור דפתילה הוא בחינת הגבורות והתלהבות.ד. וזהו ענין "שלך גדול משלהם", דקרבנות הנשיאים נק' אכילת מזבח שההעלאה נמשך מבירור הבשר שהגבורות הוא עדיין בחי' יש מי שאוהב, אבל אהרן בהדלקת המנורה המשיך במל' שהיא המנורה גם מבחי' אבא, שהפתילה היא בבחי' רצוא והתלהבות. אך הנה העלאה זו הוא ע"י השמן שהוא בחי' ח"ע, דהיינו שנמשך ג"כ בחי' ביטול דח"ע בההתלהבות (והנה ענין זה קרוב ג"כ למשנ"ת לעיל בדיבור הראשון שע"פ בהעלותך כו' שענין ההפרש בין אה"ר שמשפיע אהרן לבחי' אה"ע. שבחי' אה"ר היא הנמשך מבחי' ראיה והיינו כי ראיה היא בחי' חכמה. ומזה נמשך האה"ר שהגבורות ורשפי אש אינן בשביל לרוות נפשו הצמאה לבד שזהו בחי' יש מי שאוהב רק האהבה הוא להיות נגלה כבוד ה' שיהיה הגילוי למטה כמו למעלה.)ה. מבאר בתוספת ביאור את השייכות דהשומן שבשליו לבחי' חכמה. ועפי"ז מבאר את האגדה דרבב"ח.וזה מעשה המנורה (לב, ד)מנורה היא בחי' כנס"י, זרובבל המעורב טוב ורע, "וזנ מעשה המנורה" היינו אדם שרוצה לצאת מהרע ולהיות מנורה הנה זהו ע"י הכאה בקורנס בככר זהב שעי"ז מתבטל מציורו הראשון, וזהו "בטל רצונך מפני רצונו". ועי"ז יבוא לבחי' זהב, בחי' יראה.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. אך כל זה הוא בחי' אהבת אברהם, שהוא בחי' אהבת עולם בחי' העלאה ממטה למעלה. משא"כ אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרנותא מלמעלה למטה, דהיינו שכל חפצו ותשוקתו להיות נגלה כבוד הוי' לעיני בשר, שיהי' גילוי אלוקות למטה כמו למעלה. ואהבה זו באה ג"כ ע"י התבוננות הנ"ל, שכשאר ירגיש מרירות מזה על החושך המסתיר אלוקותו ית' שנרגש רק בחי' מקום וזמן שהם רחוקים מאור פני ה', הנה ע"י האתעדל"ת דמרירות וצעקה זו גורם אתעדל"ע שיערה עליו רוח ממרום, להיות "עין בעין", שלמטה יהי' כמו למעלה, וזהו אהרן אותיות נראה. וזהו "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם", שיראו שהענן והחושך המסתיר הם "עננך", שממך הכל וא"כ אין שום הסתר לפניו.ד. ובזה יובן מה שתיקנו בשמונה עשרה "סלח לנו", שלאחר ק"ש מתמרר ומרגיש שהוא רחוק מאור ה', ויבין שישנו חטא ופשע שעי"ז הוא ההסתר. אך לא די במרירות בשעת התפילה שהיא עת מוחין דגדלות, אלא צריך להיות "כל היום איה אלוקיך", ולכן תיקנו זמן קבוע למרירות זו בתיקון חצות, ועי"ז הנה "היתה לי דמעתי לחם", שהמרירות גורם להמשכת גילוי אלוקות ע"י התורה.ה. והנה ענין זה שע"י המרירות נמשך בחי' אהבה רבה דאהרן, הוא הקדמה לבאר ענים הדלק הנרות בשמן. שכותתים את הזיתים, וגם הזיתים הם מרים, שהוא ענין השפלות שבא ע"י שמרגיש את הריחוק, ועי"ז נעשה בחי' אהבה רבה לה'.ו. והנה, בחי' שמן זה הוא שמן משחת קדש, קדש עילאה בלא ו', ולכן נמשך רק על הזקן, "זקן אהרן" שהו"ע הלכות התורה. והנה המשך הפסוק הוא "שיורד על פי מידותיו", שיתגלה בחי' מדותיו של הקב"ה ואהבתו מלעלה למטה. אך גם בבחי' זו לא יחפוץ במידותיו של הקב"ה לבד בבחי' חיצוניות, אלא יבקש את בחי' פנימיות רצונו ית'. וזהו "אל מול פני המנורה", "פני המנרה" הוא הרצון דכנסת ישראל, אך "אל מול פני המנורה" היינו פנימיות רצון העליון המאירים בבחי' זו, כמים הפנים לפנים. ואהרן כה"ג הי' מעלה הנרות הנשמות ישראל שיהי' לבם מיכוון לא"ס ב"ה ממש שהוא בחי' "אל מול פני המנורה".sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. אך כל זה הוא בחי' אהבת אברהם, שהוא בחי' אהבת עולם בחי' העלאה ממטה למעלה. משא"כ אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרנותא מלמעלה למטה, דהיינו שכל חפצו ותשוקתו להיות נגלה כבוד הוי' לעיני בשר, שיהי' גילוי אלוקות למטה כמו למעלה. ואהבה זו באה ג"כ ע"י התבוננות הנ"ל, שכשאר ירגיש מרירות מזה על החושך המסתיר אלוקותו ית' שנרגש רק בחי' מקום וזמן שהם רחוקים מאור פני ה', הנה ע"י האתעדל"ת דמרירות וצעקה זו גורם אתעדל"ע שיערה עליו רוח ממרום, להיות "עין בעין", שלמטה יהי' כמו למעלה, וזהו אהרן אותיות נראה. וזהו "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם", שיראו שהענן והחושך המסתיר הם "עננך", שממך הכל וא"כ אין שום הסתר לפניו.ד. ובזה יובן מה שתיקנו בשמונה עשרה "סלח לנו", שלאחר ק"ש מתמרר ומרגיש שהוא רחוק מאור ה', ויבין שישנו חטא ופשע שעי"ז הוא ההסתר. אך לא די במרירות בשעת התפילה שהיא עת מוחין דגדלות, אלא צריך להיות "כל היום איה אלוקיך", ולכן תיקנו זמן קבוע למרירות זו בתיקון חצות, ועי"ז הנה "היתה לי דמעתי לחם", שהמרירות גורם להמשכת גילוי אלוקות ע"י התורה.ה. והנה ענין זה שע"י המרירות נמשך בחי' אהבה רבה דאהרן, הוא הקדמה לבאר ענים הדלק הנרות בשמן. שכותתים את הזיתים, וגם הזיתים הם מרים, שהוא ענין השפלות שבא ע"י שמרגיש את הריחוק, ועי"ז נעשה בחי' אהבה רבה לה'.ו. והנה, בחי' שמן זה הוא שמן משחת קדש, קדש עילאה בלא ו', ולכן נמשך רק על הזקן, "זקן אהרן" שהו"ע הלכות התורה. והנה המשך הפסוק הוא "שיורד על פי מידותיו", שיתגלה בחי' מדותיו של הקב"ה ואהבתו מלעלה למטה. אך גם בבחי' זו לא יחפוץ במידותיו של הקב"ה לבד בבחי' חיצוניות, אלא יבקש את בחי' פנימיות רצונו ית'. וזהו "אל מול פני המנורה", "פני המנרה" הוא הרצון דכנסת ישראל, אך "אל מול פני המנורה" היינו פנימיות רצון העליון המאירים בבחי' זו, כמים הפנים לפנים. ואהרן כה"ג הי' מעלה הנרות הנשמות ישראל שיהי' לבם מיכוון לא"ס ב"ה ממש שהוא בחי' "אל מול פני המנורה".sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. והנה, ע"י הרעש נמשך אתעדל"ע מלמעלה, כמים הפנים לפנים כן לב האדם שעל הכסא לאדם התחתון. וענין אתעדל"ע זו יובן מב' האשות דקרבנות, שענינם העלאה והמשכה.והנה, הקרבת קרבנות נק' בשם אכילה, אך הקטורת הוא בח'י מקיף שהקריבו במשבח החיצון רק בהוראת שעה עבור חינוך המזבח, דענין החינוך הוא שמפני שכל התחלות קשות, לכן בתחילת חינוך הילד נותנים לו מתנות. וזה הי' ענים הקרבת הקטורת במזבח החיצון, המשכת בחי' המקיפים כדי שעי"ז יוכל להיות אח"כ סדר הקרבנות תמידין כסדרן.אך כדי שיוכל להיות המשכת המקיף הי' צריך להיות תחילה משיחת המזבח בשמן המשחה, דשמן הוא משקה, אך בו הי' מעורב בשמים, בחי' ריח, שזה הי' תערובת פנימי ומקיף. ולכן בקרבנות שהם אכיחת מזבח נאמר "אחרי המשח", ובקטורת ובהבאת הקערות שהם בבחי' מקיף נאמר "ביום המשח".מעט ביאור ע"פ זאת חנוכת המזבח (כט, ג)מבואר באגה״ק ד״ה למה נסמכה פ׳ מרים, שע״י הקרבנות נמשך מ״ד מז״א דאצי׳, שזהו המשכה פנימית, בחי׳ אכילת המזבח, והקטורת הוא העלאת מ״ן לבחי׳ המקיף, ושמן המשחה הו״ע תערובת מקיף ופנימי ע״י כי גאה גאה שמקיפים ופנימיים שוים לפניו. ועל הקטורת ושמם המשחה נאמר ביום המשח אותו, ועל אכילת המזבח שממשיך מ״ד מבחי ז״א נאמר אחרי המשח אותו.פרשת בהעלותךבהעלותך את הנרותבהעלותך את הנרות אל פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הנה הנשמה קרויה נר, וישנם ז' בחי' בעבודת ה', יש עובד מאהבה ויש עובד מיראה כו'.ב. והנה, אהרן הוא משבעה רועים והוא המדליק את הנרות, היינו שממשיך אהבה רבה לאלוקות. ויובן בהקדים יתרון מעלת אהבת אהרן על אהבת אברהם אבינו. דהנה, באברהם כתיב "הלוך ונסוע הנגבה", שהוא האהבה בדביקה חשיקה וצימאון. ועד"ז תיקנו פסוקי דזמרה כדי שאח"כ יבוא ל"ואהבת", דאהבה הוא לשון אבה שפירושו רצון, דכל המדות תלויים ברצון, וע"י ההתבוננות בה' אחד, היינו שכל הנבראים הם בבחי' ו' קצות שהם כלולים באחדותו כי כולא קמיה כלא חשיב, יהי' לו רק רצון אחד לה' "כלה שארי גו'".Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. הכח להמשיך מלמעלה מהשתלשלות הוא בחי' השלום, בחי' התורה, בחי' דעת, ד"ע מקשר חו"ב, אין ויש, ודעת הנמשך במדות מקשר בחי' זו"ן שבכללות הו"ע אצי' ובי"ע, אין ויש. וכל זה הוא מפני ששרש הדעת הוא למעלה מהחכמה (וזהו "ואני אברכם" אני לשון איון דכתר). וזהו שהברכה לפני האכילה אין לה שיעור, כי היא בחי' אתעדל"ע שאינה תלוי' בעבודת האדם, משא"כ הברכה שלאחריה היא אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת, ולכן צריכה שיעור.זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו (כח, ב)"ביום המשח אותו" משמעו שקרבנות הנשיאים והמשיחה ענינם אחד, אך "אחרי המשח אותו" משמעו שהם ב' ענינים. ויובן בהדים ענין הקרבנות, ותפילה הוא בדומה לקרבנות, שענינם הקרבת נפש הבהמית, ע"י ההתבוננות בתפילה (ומאריך בזה), דהנה דרשו חז"ל "מאד זה מלאך המות", שאין הכוונה לנה"ב כפי שהוא בתקפו אלא על בירור, שאז נעשה יתרון האור מתוך החושך, ועד"ז נעשה תגבורת באהבת ה' כמעלת הזהב על הכסף, שמגיע מבחי' אהבה כמים לבחי' אהבה כאש.ב. והנה, הכח שיש בנפש הבהמית להתפעל ולהתלהב בתשוקה ואהבת ה' הוא מפני ששורש נה"ב הוא מהאופנים וחיות הקודש שבמרכבה [היינו מפני אדם שבחיות המרכבה, משא"כ הבהמות שרשם מסחי' פני שור עצמו], שבאופנים אומרים קדוש ג' פעמים, דקדש הוא עצמיות קדושת אוא"ס, אך קדוש בו' הוא המשכת הארה כדי להוות העולמות, אך גם ההארה הוא קדוש ומובדל ולכן אומרים קדוש פעם ב' וג', הארה והארה דהארה, מבחי' קדוש. וכשהאופנים שומעים את השרפים אומרים קדוש הם מרעישים מחמת ששומעים דבר גדול שלמעלה מהשגתן, שנשאר בבחי' מקיף ורק רשימו ממהשגה בא בפנימיות ומזה הוא הרעש, ומשם הוא שורש נפה"ב ולכן יש לנה"ב הכח שתתפעל בבחי' רעש בחילא יתיר.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. אך כל זה הוא כשאוכל כדי שביעה, שאז ע"י הלחם יחיה חיי נפשו, והחיות הכלולה בנפשו תתעלה ויומשך ויתכלה בא אוא"ס. אך כשאוכל פחות מכדי שביעה אין בה אלא מיעוט קדושה. ועל זה הוא הברכה ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, שלום הוא בחי' שלמעלה מהשתלשלות שבכוחו לחבר ב' הפכים. וזהו תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, ע"י התורה, ולכן חכמים התקינו לברך גם על פחות מכדי שביעה.וזהו "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", שיהי' שמי נקרא עליהם ע"י עסק תורתם ועבודתם, ואזי אני אברכם, אני אותיות אין, כי החכמה מאין תימצא, מבחי' שלמעלה מהשתלשלות.ביאור ע"פ כה תברכו (כז, א)השם של כל נברא הוא הצירוף המחי' אותו, וזה שאדם הראשון קרא שמות לחיות (אף שכבר הי' להם שם, הצירוף המחיר אותם) הוא שהמשיך את השם בגילוי בהם, ועי"ז פעל בהם הביטול. אך לאחר החטא נעשה בהם ירידה, והאדם צריך להעלותם ע"י שהאדם אוכל המאכלים ומברך עליהם ונכללים באדם, ואח"כ מתפלל ואומר ואהבת בכח האכילה. וזהו העלאת מ"ן. וזהו יברכך, שיהי' המשכת אתעדל"ע כדי שיהי' אח"כ האתעדל"ת בברכה. יאר ה' פניו אליך, הוא המשכת מ"ד שאחרי העלאת מ"ן, שמברר את המ"ן. ובעבודת האדם מ"ן הוא התשוקה והצימאון לעלות למעלה בתפילה, ומ"ד הוא המשכת הגילוי ע"י תורה ומצות. וזהו ענין ברכת המזון, וברכת את, את קאי על בחי' המלכות, מדאורייתא הם שלש ברכות שהו"ע המשכת ג' מוחין במדות, אך מדרבנן ישנם ד' ברכות, שזהו שהדעת מתחלק לחו"ג, ועיקר בחי' הגבורות הוא במלכות.ב. ואחר שנתחברו המ"ד והמ"ן יגביהם לבחי' מקור הגבוה משניהם. והנה, על זה אמרו רז"ל וכי איך לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורה כו' ושבעת כו' והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. והענין, שבחי' ח"ס הוא קו המדה המודד ונותן קצבה לכל המשכות האורות. והנה, ע"פ החשבון דבחי' חכמה, ההמשכה שע"י הברכה הוא דוקא כשהעלאת מ"ן הוא כדי שביעה בגשמיות, שזה מורה שבחלקי הטוב הגנוז בהמאכל יש בו כשיעור הראוי לעורר את ההמשכה. אך שורש כנס"י הוא בחי' ישא ה' פניו אליך, כתר שבכתר, ולכן ה"ז למעלה מחכמה, ולכן נמשכת ההמשכה גם עד כזית ועד כביצה, אך מ"מ ישנו שיעור כי גם ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות באה ע"י קו המדה.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.כה תברכו (כו, א)הנה ארז"ל "וכי איך לא אשא פנים לישראל שהם מדקדקים על עצמם עד כזית". וגם צריך להבין סדר וקישור הברכות דברכת כהנים. ויובן בהקדים ענין האכילה, והענין דהנה כתיב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך", "את" הם האותיות מא' עד ת', והם האותיות שבעשרה מאמרות, שע"י חילופים ותמורות וכו' הם מהוים את כל הנבראים, והאדם מעלה את האותיות לשרשם ע"י שמברך היינו שממשיך בהם את שורשם.ב. והמשכה זו הוא ע"י המלחמה עם נפשו הבהמית, "נהמא אפום חרבא ליכול", והיינו ע"י התפילה, "שעת צלותא שעת קרבא", והמלחמה הוא שיהי' "ואהבת" לשון רצון "את ה' אלוקיך", ששם הוי' יאיר בגילוי למטה כמו למעלה ללא הסתר נפש הבהמית שבאדם. ועי"ז עולה האדם בסולם התפילה, ועי"ז עולים עימו גם מלאכי אלוקים, שכלום כלולים באדם.ג. וזהו "יברכך" שיהי' לאדם ריבוי העלאות ניצוצות ע"י העלאת נה"ב והאכילה וצרכי האדם. והנה, מפני שברכה זו היא ע"י אתעדל"ת לכן נאמר וישמרך, שצריכה שימור שהאדם לא יבוא להחזיק טובה לעצמו מזה, ושלא יעבוד באיזה פניה. והנה, ע"י אתעדל"ת נמשך מלמעלה "יאר ה' פניו אליך", והוא בחי' "ונתתי מטר ארצכם", שבחי' "מטר" הו"ע התורה. ובחי' זו היא בחי' ראיה שבא ע"י שמע ישראל בחי' שמיעה. ועי"ז בא לבחי' "ואספת דגנך", השראת אוא"ס למטה, המשכת גילוי אלוקות בחיות שבמאכלים.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ה. בני גרשון הם בחי' אור מקיף, ובני קהת הם בחי' הנקודה התיכונה שבתוך העיגול, שהיא גבוהה יותר מהעיגול.וזהו בבני קהת ובני גרשון נאמר נשא את ראש, כי הם בחי' מהלכים, משא"כ בבני מררי לא נאמר נשיאת ראש כי הם בחי' עומדים.כתיב ה' יחתו מריביו גו' (כה, ב)שם הוי' הוא בחי' רחמים, והגם ששם הוי' הוא בז"א ובז"א ישנו גם גבורה, הנה הגבורה הוא כלול בחסדים, שכדי שיהיה השפעה צריך להיות חמימות שבא מהגבורות. וענין מריביו הוא בחי' גבורה בפני עצמו שאינו כלול בחסד, וכדי להפך את בחי' הגבורה הוא על ידי המשכת בחי' רב חסד, חסד דא"א ונמשך בחסד דאצי'. וזהו שהמדינה על של הוי' זה הוא גרשיים, שבן ישנם ב' טעמים, שמורה שההמשכה היא ממקום עליון מאד.ב. עליו בשמים ירעם, הוא ענין המשכת חסד דא"א עצמו שלא על ידי התלבשות בז"א.ויתן עז למלכו, שהגבורה תומשך רק במלכות דאצי' כדי לעורר את האהבה בבחי' חמימות ולא יומשך ממנה לחיצונים.sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. והבחי' הב' הוא אור מקיף, שהו"ע הרצון שפועל בכל האיברים בשוה, עד"ז למעלה ישנו אור מקיף. ובעבודה הו"ע העבודה ברעותא דליבא.ג. וענין המשכן הוא חיבור סובב, בני גרשון שנשאו את היריעות, וממלא, בני קהת שנשאו את הכלים. והמשכה הוא בחי' אחור באחור, בחי' אתכפיא, ובהמ"ק הוא בחי' פנים בפנים, בחי' אתהפכא.ד. המשכת הקדוש הפנימיות הוא על ידי הקדמת בני מררי, בחי' ביטול ועמידה, עשה רצונך כרצונו, ואח"כ ישנו בחי' בני גרשון, ש לא בחי' הרצון, בחי' בטל רצונך מפני רצונו, שהוא ענין ביטול להעברה לגמרי של רצונו. ובני גרשון הוא בחי' מהלכים מלמטה למעלה, ובני קהת מלמעלה למטה.(sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ה'. בני גרשון נשאו את היריעות, שהם מתכלת כו' נגד ששה מדות, והיריעות הם בבחי' מקיף כי אף שהמדות נולדים מן השכל מ"מ שרשם הוא ברצון, בחי' מקיף. וחיבור ז"א לשרשן במדות בכתר הוא על ידי יד הגדולה, בחי' אהרן. ובני קהת נשאו את הכלים, והם בחי' גבוהה יותר, בחי' יד רמה.ו. בבני קהת נאמר נשיאת ראש, ובני גרשון נשא גם הם. דהנה, בני קהת הימנו ראשונים שהם נושאי הארון, יקרה היא מפנינים. יקר מכל דבר יקר. דהנה המצות הם עד"מ אבנים יקרות, שהם יקרים משום החידוש שבהם שהם מאירים, וזהו ענין המצות שהם בדברים גשמיים שרשם הוא. בבחי' כתר. אך המצות הם בבחי' מקיף, משא"כ התורה, משא בני קהת, הוא בחי' פנימיות הכתר ובא הפנימיות.וידבר ה' כו' נשא את ראש כו' (כג, ד)מבשרי אחזה אלוקה, כמו שבנפש ישנם ה' בחינות, אור פנימי שבא בכל האיברים לפי מזגם, ובכללות מתחלק לג', ראש גוף ורגל, כל למעלה ישנו אור הממלא כל עלמין, שמתחלק הכללות לג' עולמות בי"ע. ובעבודה, הנה כשעובד באור פנימי אזי האור מתמעט לאחר התפילה.ב. והבחי' הב' הוא אור מקיף, שהו"ע הרצון שפועל בכל האיברים בשוה, עד"ז למעלה ישנו אור מקיף. ובעבודה הו"ע העבודה ברעותא דליבא.ג. וענין המשכן הוא חיבור סובב, בני גרשון שנשאו את היריעות, וממלא, בני קהת שנשאו את הכלים. והמשכה הוא בחי' אחור באחור, בחי' אתכפיא, ובהמ"ק הוא בחי' פנים בפנים, בחי' אתהפכא.ד. המשכת הקדוש הפנימיות הוא על ידי הקדמת בני מררי, בחי' ביטול ועמידה, עשה רצונך כרצונו, ואח"כ ישנו בחי' בני גרשון, ש לא בחי' הרצון, בחי' בטל רצונך מפני רצונו, שהוא ענין ביטול להעברה לגמרי של רצונו. ובני גרשון הוא בחי' מהלכים מלמטה למעלה, ובני קהת מלמעלה למטה..(sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. והנה, הלויים היו נושאים את המשכן במדבר, ובעבודה בו"ע המשכת הקדושה באצי' ובבי"ע, וכל בחי' אלו ישנם גם בנפש האדם, דכלי המשכן הם האברים הפנימים, מוח לב כבד, עצמות הוא בחי' הקרשים, ועור ובשר הוא בחי' היריעות. ובעבודה, ענין הקרשים הוא בחי' עמידה, בחי' יראה וביטול, ובחי' היריעות הוא בחי' אהבה, והכלים הפנימיים, שעל ידם הוא עיקר הבירור, הוא בחי' התורה.ד. מררי הוא בחי' מור, מור שבקטורת שהוא בחי' בירורים, וכי"ז נמשך בחי' מור שבשמן המשחה, שמו הוא בחי' חכמה, מר דרור, דרור לשון חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת, וזהו בחי' מררי, ב' בחי' מר, בחי' יד החזקה, שהם מחברים בחי' יראה תתאה (העלאה מלמטה) ויראה עילאה (המשכת בחי' חכמה).Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. בני מררי היו מחברים יראה תתאה עם יראה עילאה, דמור הי' בסממני הקטורת ובשמן המשחה. ודוקא בבני גרשון נאמר ע"פ אהרן גו', כי אהרן הוא א' הר ן - המשכת בחי' האהבה העליונה עד למטה מטה.ביאור ע"פ נשא (כא, ב)כתיב מקדש אד' כוננו ידיך, ופירש הרמ"ז שקאי על ג' ידות. והענין, דמשכן הוא הכלי להשראת השכינה בבי"ע. וזהו שגולדים מעשה צקידים יוצר ממעשה שמים ןוארץ, דמעשה שמים וארת הו"ע יד אחת, שמים בחי'ק ימיני וארת בחי' ידי,, משא"כ המשכן הו"ע חיבור ב' ידות, תרתי ידים בדבר אחד, חיבור שמים וארץ. יד הרמה.ב. והנה ג' ידות הם בחי' צמצום והתפשטות והמשכה. וזהו בחי' גרשון קהת ומררי. דהנה לאה היא בחי' מחשבה, בחי' יחודאו"א, חיבור יש ואין, שהוא יחוד תמידי לצורך קיום העולמות, והוא בחי' לוי, ילוה אישי אלי, בחי' דעת המקשר חו"ב . והמשכה פנימית דחו"ב, בחי' תוספות אורות, הוא ע"י העלאה מלמטה, שגם זה הוא עבודת לוי.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ענין ממשבותיכם (כ, א)קריאת שמע הוא עיקר התפעחה ונק' ישיבה, ושמו"ע הוא בחי' ההמשכה שלאח"ז. דהנה עצמותו ומהותו הוא למעלה מכל העולמות, וכל יום צריך להיות המשכה חדשה להוות העולמות והוא ע"י התענוג שבדבר חידוש שבביטול ממושבותיכןם, עולמות בי"ע שהם בחי' ישיבה, ועי"ז הוא ההמשכה מלמעלה, בחי' לחם תנופה להמשיך האור בתורה.פרשת נשאנשא את ראש בני גרשון. ענין הנסיעה במדבר הוא להכניע את הסט"א, דמדבר אין שום השפעה כי ההשפעה היא מבחי' הביטול דוקא. ב. וענין הנסיעה במדבר עם המשכן ישנו גם בנפש האדם. דעבודת בני מררי הוא משא הקרשים, דקרשים הם עצי שיטים עומדים, דענין העמידה הוא ביטול הרצון לה'. הוא ע"י מררי בחי' המרירות. ואח"כ באים ליריעות מתכלת לשון כליון אהבה ורצון לה' שזהו עבודת בני הגרשוני. ג. ובחינות אלו בעבודת התפילה: מררי הוא פסוקי דזמרה וברכת יוצר שמתבוננים איך שהמלאכים עומדים באימה כו', ו"אהבת עולם" ו"ואהבת" הוא בחי' גרשוני, וקה"ת הוא בחי' חכמה עילאה - שבחכמה אתברירו - יראה עילאה שלמעלה מאהבה. ד. בני מררי היו מחברים יראה תתאה עם יראה עילאה, דמור הי' בסממני הקטורת ובשמן המשחה. ודוקא בבני גרשון נאמר ע"פ אהרן גו', כי אהרן הוא א' הר ן - המשכת בחי' האהבה העליונה עד למטה מטה.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.משחקת בתבל ארצו, תבל הוא ב"פ אריה, אריה בחיות הקודש, שהוא בהחי' התפעלות ההשגה, ואריה באופנים, שף שאין בו הדגה מ"מ מרעישים מפני אהנה מסותרת שבהם. ועד"ז בבני אשם, שיש שהם בבחי' שמע לשון הבנה, ועי"ז מתעוררים באהבה, וישנן אלה שהם בבחי' עשי', ומ"מ יכולים לשאוג ע"ד אריה שבאופנים, ועי"ז ממשיכים בחי' משחקת בתבל ארצו. בחי' כמים הפנים הפנים לפנים, שממשיכים את בחי' אדם העליון, וזהו ושעשועי את בני אדם, ב' בחי' אדם, אדם שלמטה ואדם העליון.ביאור (יט, א)ספירת העומר הוא ענין מיתוק הגבורות, עד מאכל חמות שנעשה מתוקן לאכול. והו"ע בירור מדות דנה"ב, שלאחר הבירור הם משובחים יוצר ממדות נפש האלוקית, שהרי שורש הבהמית הוא מאור התוהו. חמשת הימים שמהתחלת הספירה יד שביעי של פסח הוא בחי' ה' חבדים, בחי' אצילות, והוא הדורם המתקת הגבורות, ובשביעי של פסח הו"ע לידת הנשמות בבריאה ושם צריך להיות מיתוק הגבורות ע"י בירור המדות.ב. כתר הוא הרצון של המצות, אבל בחי' התענוג המלובש בו הוא למעלה מעלה מבחי' הכתר. והנה, דוד שיבח את התורה באמרו זמירות היו לי חוקיך, שהתורה היא למעלה מהטעם המלובש בחי', שהתורה היא כמו זמר שמנגנים הרבה פעמים מגודל יפיו, ודוד שיבח את בחי' הרצון שבמצות, אך מ"מ נענש דוד כי הי' עליו לשבח את בחי' התענוג שבתורה. וגילוי התענוג הי' במ"ת, בפנים בפנים, לאחרי מ"ט ימי הספירה שאז הפכו את פנימיותם שיהי' לה' לבדו, ועתה ממשיכים בחי' התענוג ע"י ק"ש במס"נ.ג. משחקת לפנין בכל עת, עת לחבק, ואז הוא בחי' פנים בפנים, ועת לרחק מחבק, שאז שהחסדים מכוסים ונעלמים בתוך הבינה, ואז בנ"י הם בבחי' אחוריים, אך גם אז ישנו בחי' שחוק מבחי' ביטול היש לאין, צחוק עשה לי אלוקים. ועי"ז ממשיכים בחי' גילוי השעשועים בכתר וחכמה.משחקת בתבל ארצו, תבל הוא ב' פעמים אריה, בחי' יראה דאופנים ושרפים, וב' בחי' אלו ישנם בישראל, ומשניהם נעשה שחוק למעלה.ענין ממשבותיכם (כ, א)קריאת שמע הוא עיקר התפעחה ונק' ישיבה, ושמו"ע הוא בחי' ההמשכה שלאח"ז. דהנה עצמותו ומהותו הוא למעלה מכל העולמות, וכל יום צריך להיות המשכה חדשה להוות העולמות והוא ע"י התענוג שבדבר חידוש שבביטול ממושבותיכןם, עולמות בי"ע שהם בחי' ישיבה, ועי"ז הוא ההמשכה מלמעלה, בחי' לחם תנופה להמשיך האור בתורה.(sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. ועל ידי בחי' הלחם ומזון, בחי' דעת, נמשך אח"כ בחי' שמחה ושעשועים. והענין שדוד אמר זמירות היו לי חוקיך, שכמו שהאדם מתענג הרבה מזמר ושר אותו הרבה פעמים, כל התענוג דוד מבחי' חוקיך שאף שלמטה אין בהם השגה, מ"מ שרשם מבחי' הרצון שלמעלה מבחי' חכמה שהוא שורש ג"ע שהוא תענוג ההשגה. אך מ"מ נענש כי בחי' הרצון הוא רק בחי' חיצוניות, וראית את אחורי, ובחי' הפנימית, לפני לא יראו, הוא התענוג העליון.ג. והנה, בבחי' אחוריים אין התחלקות אברים, ורק בפנים ישנו התחלקות ראי' שמיעה כו'. ומבשרי אחזה, שהרצון הוא בחי' אחורים שהוא בכל המצות בשוה, משא"כ בחי' התענוג הוא בחי' פנים, ובכל מצוה ישנה תענוג פרטי המלובש בה. ונמשך עי"ז פנים בפנים שלא רק בחי' הרצון, מי לי בשמים, שרוצה לדבקה בה', אלא גם כלה שארי ולבבי, שפנימיות התענוג שלו הוא באלוקות. וזהו ואהי' אצלו שעשועים, בחי' פנימיות התענוג, ונאמר ואהי' לשון עתיד, כי האדם צריך להמשיך בחי' זו בתורה ע"י מס"נ באחדד. משחקת לפניו בכל עת, ישנו עת לחבק, שהו"ע כילוי עת רצון מלמעלה שהכנס"י יהיו בבחי' דביקות פנים בפנים, ועת לרחוק מחבק, שבשמן הגלות אין נרגש דביקות זו, שבחי' ימין, בקירוב ודביקות גנוז בתורה (וזהו וימינך מקרב חיקך כלה, שבחי' ימין תתגלה). והנה, בחי' שחוק הוא בחי' ביטול היש לאין, צחוק עשה לי אלוקים, וא"כ בכל עת ישנו בחי' שחוק, מפני תמיד יכולה להיות בחי' ביטול היש ואתכפיא, וגילוי ביטול היש לאין שיהי' לעתיד הוא ע"י התורה.משחקת בתבל ארצו, תבל הוא ב"פ אריה, אריה בחיות הקודש, שהוא בהחי' התפעלות ההשגה, ואריה באופנים, שף שאין בו הדגה מ"מ מרעישים מםני אהנה מסותרת שבהם. ועד"ז בבני אשם, שיש שהם בבחי' שמע לשון הבנה, ועי"ז מתעוררים באהבה, וישנן אלה שהם בבחי' עשי', ומ"מ יכולים לשאוג ע"ד אריה שבאופנים, ועי"ז ממשיכים בחי' משחקת בתבל ארצו. בחי' כמים הפנים הפנים לפנים, שממשיכים את בחי' אדם העליון, וזהו ושעמושעי את בני אדם, ב' בחי' אדם, אדם שלמטה ואדם העליון.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור על הדברים הנ"ל (יז, א)וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, שאין כלי הנפש יכולה להכיל גילוי זו, ורק שמזלייהו חזי, מזלייהו הוא בחי' חי' יחידה.ב. והנה אמרו רז"ל אם אין יראה אין חכמה, יראה הוא בחי' קבלת עול מצות, כי המצות הם בחי' התנשאות, כמלך המתנשא על העם, התנשאות הוא בחי' מקיף עליהם. והוא ענין הגולגולת שלמעלה מן האברים, אך המוחין הם בחי' פנימיות שמהמוחין נמשכים גידין ועורקים לכל האיברים.ובזה יובן שלפעמים מבואר שתורה ומצות הם בזו"ן ולפעמים מבואר שמצות הם בכתר. והענין שאברים הפנימיים מקבלים חיותן מהמוחין שבראש על ידי העורקים, והוא בחי' פנימיות, בחי' התורה בחי' ז"א, אך חיצוניות. האברים אין מתקשרים זה עם זה המוחין שבראש אך מתקשרים עם עצם הגולגולת על ח"י חוליות שבשדרה כו'. וא"כ שורש המצות הם בכתר, בחי' הגולגולת.ג. וזהו אם אין יראה אין חכמה, דהסדר הוא מלמטה למעלה, ממלכות לז"א, אך אם אין חכמה שמבחי' חכמה באים לבחי' כתר, שורש המצות. אך בשעת מ"ת על ידי הגילוי שבא על ידי בחי' שבעה שבועות, נתגלה בחי' הכתר שלא בסדר המדרגות (שאז הגילוי הוא על יד הקדמת יראה תתאה). וזהו מסת נדבת ידך, שהארת הכתר (כאשר יברכך ה' אלוקיך) מתגלה גם בבלי' חיצוניות.ואהי' אצלו אמון (יז, ד)אמון הוא ענין הפרנסה, והתורה משבחת את עצמה שיכולה לירד ולהיות פרנסה לנשמות ישראל כמ"ש לכו לחמו בלחמי (דלא כמשה שלא היה יכול להשפיל עצמו ולכן אמר מאין לי בשר). והנה, גילוי זה שהתורה תהי' בבלי' לחם הוא בשבועות, לאחר ימי הספירה שהם ימי היניקה. וההמשכה הוא על ידי ממושבותיכם תביאו, מחשבותיכם הוא קריאת שמע שהוא בישיבה, וק"ש במס"נ ממשיכה את בחי' לחם.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. וסובב כל עלמין הוא בחי' מקיף בלבד כי היא מעצמיות אוא"ס שלמעלמה מגדר עלמין, ואינו בא בפנימיות ורק בחי' מזלייהו חזי, היינו שהנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף רואה בחי' זו וממנה בא יראה לנשמה המלובשת בגוף, ועל יראה זו נאמר אם אין חכמה אין יראה, כי בחי' זו נמשכת דוקא ע"י התורה, בחי' חכמה שבה שורה אוא"ס. ולכן אין מבטלין ת"ת למצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. ורק שאם אי אפשר לעשותה ע"י אחרים מבטלים ת"ת מפני שאם אין יראה (תתאה) אין חכמה, וביטול המצוה ה"ז סתירה ליראה תתאה.ד. אך כדי להמשיך אוא"ס ע"י התורה, בחי' חכמה המביאה את היראה, הוא ע"י קדימת קיום המצות בגשמיות, אם אין יראה אין חכמה. וע"ד שישנו בחי' אירוסין, שבו נותנים טבעת שהוא רק בחי' חיצוניות ורק אח"כ יכול להיות הזיווג בפנימיות, ועד"ז צריך להיות קיום המצות בגשמיות, לפני היחוד פנימי שעל ידי התורה. אך קודם מ"ת, לפני שנצטוו על קיום המצות, הי' השפעת אוא"ס בתורה בבחי' אתערותא דלעילא, אך בנ"י ידעו את הרז, שלאחר מ"ת יצטוו בקיום מצות מעשיות ולכן הקדימו נעשה לנשמע.ה. אך גילוי זה שאוא"ס יתגלה בחכמה עילאה הוא על ידי הקדמת ספירת העומר, מהחלון חרמש בקמה, שצריך להחרים ולהפך את הקמה, המידות טבעיים, שיהיו בביטול, ואזי לאחר ימי הספירה באים לחג השבועות, בחי' מסת נדבת ידך, ולא נדבת לבך שהוא בחי' יש מי שאוהב, ונדבת ידך הוא ביטול גמור שהיד נותן מאיליו וממילא. וזהו שבועות נאמר חמץ תיאפנה, כי בשבועות. נזדככו המדות טבעיים, ולכן התנשאות היא התנשאות דקדושה, בחי' לך הוי הגדולה כו'.וזהו וידבר אלוקים גו' אנכי גו' כי במ"ת נמשך מהותו ועצמותו בתורה, וכמה"ש בק"ש והיום גו' אשר אנכי גו' על לבבך גו', על ידי לימוד התורה, אך צריך להקדים עול מצוות שהוא ענין פרשה שניה של קריאת שמע.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. וענין "מי גילה" יובן מענין "מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי", ד"הכל בידי שמים" - מדות העליונות - "חוץ מיראת שמים" שיראת שמים הוא למעלה מעלה מבחי' המדות (ע"ד המבואר בענין ידיעה ובחירה, שהידיעה אינה מכרחת את האדם מפני ששרשה למעלה ממדות העליונות).ולעתיד יתגלה בחי' "מי יתן לבבם", וגם בחי' "מי יתן את כל עם ה' נביאים", כי לךעתיד לבוא יתגלה בחי' מי, שער החמישים.ענין התורה שניתנה על הר סיני (טו, ב)התורה ניתנה על הר סיני ולא על הר תבור וחרמון מפני שהם בחי' הגבהה והתנשאות שהוא השורש לכל רע, ע"ד שבירת הכלים, וענים התורה הוא בחי' הביטול. אך מכל מקום ניתנה התורה על הר כי צריך להיות קצת הגבהה, כי אם לאו אזי יאמר מי אני לגשת אל העבודה, באמרו מי אני ומה עבודתי. וזהו ויספו ענוים בה' שמחה, דשמחה הוא התחזקות הנפש, אלא שהשמחה זו נמשך מענוה ושפלות.וידבר אלוקים את כל הדברים (טו, ג)כל ענין התורה הוא וידבר אלוקים, בחי' צמצום, המשכת בחי' אנכי להיות הגילוי בדברים גשמיים (וזהו שעשרת הדיברות הם ענינים פשוטים). אך ההכנה לזה הוא "מהחל חרמש בקמה", "קמה" הם המדות הטבעיות העומדים עם עמדם, וצריך להניף עליהם חרמש, להפכן ליש לאין, "שבעה שבועות תספר לך", שיהיו נכללים בז' מדות העליונות, "לך ה' הגדולה גו'".ב. וביאור הענין, הנה נמנו וגמרו שתלמוד גדול ממעשה, ולכן אין מבטלין תלמוד תורה למצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים. ולכאורה אינו מובן הרי התורה היא רק פירוש וביאור המצוה. הנה נודע שבחיות במחי' עולמות ישנו ב' בחי' ממלא וסובב. ממלא הוא בחי' הארה המתלבשת תוך העולמות ע"י ריבוי ההשתלשלות, ועד"מ מהתלבשות השכל במדות ועד למעשה, אך הארה זו מתאחדת עם הנפש עצמה ולכן נקראת נפש המשכלת. ועד"ז למעלה הנה התפשטות אוא"ס בכל העולמות היא רק הארה בלבד מאוא"ס.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ה. דהנה מבואר שדוקא משה נתנבא ב"זה", וענין "זה" הוא שהגילוי הוא למטה כמו למעלה. ועיקר גילוי זה הוא בחכמה, בחינתו של משה, ונחנו מ"ה, וזהו שמשה הי' גובה עשר אמות, היינו שהאיר בו כל העשר ספירות. וע"י משה מקבלים בני ישראל גילוי זה ממשה ע"י "עושי דברו" קיום המצות.ביאור על בשעה שהקדימו (יד, ב)שורש המצות הוא מה' חסדים ששרשם מחיורתא דגלגלתא, והתורה הוא בחי' קו המדה המודד באיזה אופן יימשך ההמשכה דמצות, ושרשה ממוחין סתימין שבו מלובש גבורא דעתיק. ולכן ניתנה התורה בשבועות שכנגד יצחק, בחי' גבורה.ב. והנה, ע"י קיום המצות ועסק התורה, בחי' עושי דברו נמשך בחי' לשמוע בקול דברו, אך זהו דוקא כאשר העשי' היא בהקדמת בחי' רעותא דליבא. וזהו מעלת קבלת התורה, בחי' בעלי תשובה, ע"י יציאת מצרים, שממשיכים בחילא יתיר מפני שעבודתם הוא מנקודת הלב, על עבודת האבות שהיא עבודת הצדיקים. וזהו "מי גילה לבני רז זה". "מי" הוא בחי' בינה, שעל ידי ההתבוננות מגלים בחי' "זה", בחי' האהבה המסותרת שהיא מבחי' חכמה.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. כדי להיות צמצום בבחי' דיבור, במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, הוא ע"י התורה ומצות. דהנה, הצתות הם בבחי' אברים דמלכא, שהם כלךים להמשכות אוא"ס בעולם, ולכן הם תלויים בזמן ויש בהם פרטי הלכות שרק באופן זה יומשך הרצון בעולם, שהוא תחת הזמן. וההמשכה במצות הוא ע"י התורה, זאת התורה אדם, אדם הוא א' דם, והדם הוא בכל האברים בשוה, והוא למעלה מבחי' זמן ומקום, ולן כל העוסק בתורה עולה כאילו הקריב עולה, בכל זמן ומקום.ג. והנה, תכלית נתינת התורה למטה הוא כדי שיהי' "ויצונו ה' אלוקינו לעשות את כל החוקים האלה ליראה". דהנה כתיב יראו מהוי' כל הארץ, שקאי על יראה תתאה, שמלמטה יש ולמעלה אין, וכתיב יראו את הוי' קדושיו, שהוא בחי' היראה שבו אינו תופס מקום כלל, את הטפל, שהוא בחי' עין בעין כמו שמלמעלה למטה מורגש שהעליון הוא יש והתחתון הוא אין, כל יורגש גם מצד התחתון. וגילוי זה הי' בשעת מ"ת, וזהו היתרון דהגילוי דמ"ת על האבות, שאף שהאבות קיימו את כל התורה מ"מ לא הי' הגילוי למטה. משא"כ במ"ת שנמשך הגילוי אפילו בעניני שמירת לא תעשה כמו לא תרצח.ד. והנה, ראיה וביטול זה נקרר לשמוכ בקול דברו, טזה נעשה ע"י שתחילה ישנו עושי דברו, קיום המצות ע"י בנ"י לאחרי גילוי האהבה מסותרת. וזהו "מי גילה לבני רז זה", גילוי בחי' אהבה מסותרת, שעי"ז נעשה הקדמת נעשה לנשמע, שמעשה המצות ממשיכים בחי' הביטול דנשמע.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.מעט תוס' ביאור ע"פ וספרתם (יב, א)ע"פ מה שנת"ל שספירת העומר ענינה המשכת שער החמישים, הכולל את כל המ"ט שערים, שנמשך מעט מעט בחל יום מימי הספירה, שלכן אומרים שני ימים כו' (ולא יום שני). ועפי"ז יש לומר שענין תספרו חמישים יום הוא שממשיכים שער הנו"ן. אך לכאורה לפעמים מבואר שאנו ממשיכים רק את בחי' מ"ט שערי בינה, ואילו שער הנ' נמשך בשבועות מאיליו. אך הענין יובן, ע"פ ביאר המגיד, ששער החמישים הוא הממוצע בין אין (בחי' חכמה) ליש (בחי' בינה), ולכן גבי משה כשקיבל את שער הנ' נאמר עליונין נדמה להם למטה וצתחתונים נדמה להם למעלה. והנה, בממוצע ישנם ב' בחינות, בחי' תחתונה של העליון ובחי' עליונה של התחתון, וא"כ בחי' התחתונה שבממוצע נמשך מעט מעט על ידי הספירה, ואילו בחי' העליונה שבו נמשך מאיליו וממילא. והנה, לפי ביאור הנ"ל שספירת העומר הוא הממוצע בין אין ליש יובן זה שספירת העומר הוא בין קציר שעורים, בחי' בינה, שעורה שיעור ה', שהו"ע ההבנה והשגה, לקציר חיטים שענינה המשכת הדעת הנעלם שלמעלה מבחי' דעת הגלוי, שזהו בחי' חכמה.בשעה שהקדימו (יב, ג)להבין ענין מתן תורה והריח קיים אברהם את כל התורה כולה עד שלא ניתנה. ומה הי' כל הרעש במ"ת בקולות וברקים והרי י' הדיברות הם דברים המובנים בשכל אנושי. תכלית כל התומ"צ הוא לבוא ליראה את ה'. ויובן בהקדים לך הוי' הגדולה דכל ענין הגבורה הוא רק כשהוא בעיר אלוקינו, ואינה גדולה לגביו, אלא עד"מ כמו דיבור אחד לגבי עצם נפשו, שהם בטלים אצלו. דכל עשרה מאמרות, כולל מאמר בראשית שפירושו בחוכמתא הוא בחי' עשיה לגבי הקב"ה. וזהו שתרגם אונקלוס שבראשית הוא בקדמיתא, שהוא מחשבה הקדומה להיות מקור לבחינת חכמה. והוא רצון העליון.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וארי' כבקר (יא, א)שעורה הוא שיעור ה', והוא ההשפעה הנמשך מרוח פיו ית' להמלאכים פני שור ופני אריה. והשפעה זו למלאכים תלוי' בעבודת בני ישראל בבית המקדש. והנה, אש שלמעלה בבהמ"ק הי' בדמות ארי', דהנה כמו שהנשמה מתלבשת בגוף ע"י ממוצע של הדם, כל המשכת אוא"ס בעולם הוא ע"י המלאכים שהם שלוחים וכלים לאוא"ס. והנה, כשאוא"ס נמשך במלאכים כדי לקבל את תפילות ישראל, אזי התפילות נכללות באותו כח ועי"ז יש להם כח לעלות למעלה. ובמשכן לא רצה משה במלאכים ולכן נאמר "ותצא אש", ולעתיד לבוא יתעלו הנשמות למעלה ממדרגת המלאכים ולכן העלאת הקרבנות והמשפעת השעורה תהי' ע"י הנשמות ולא ע"י המלאכים, ואריה יהי' שוה כבקר, ויאכלו תבן שהוא ההשפעה הנמשכת מן השעורים אלך לא השעורים עצמם.ביאור ע"פ וספרתם (יא, ב)ביאור ענין שעורה שיעור ה', הנה המלאכים הם שלוחים שהם כלים להאור מצירופי אותיות דמלכות המתלבש בהם, וד' מחנות שכינה הם כנגד ד' מוצאות הפה, ומוצא הה' הוא בחי' בחכמה אתברירו, העושה שלום ביניהם. וענין התפשטות ההבל הוא גילוי החיות לנשמות ומלאכים, וההשפעה למלאכים הוא ע"י ישראל, במנחת העומר שמניף הכהן.ב. אך שבועות הוא קציר חיטים, שהוא גילוי בחי' אנכי שלמעלה מן הדעת, שאין התיחנוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, וקריאת התינוק היא למעלה מן הדעת, שהתינוק אינו מבין איך הוא אביו כו'.ג. והנה, ישנם חמישים שערי בינה, ובמקורם הם כלולים בא"א, ונמשך בשבועות, לאחר האתעדל"ת של ספירת העומר, ולכן "חמץ תיאפנה" כי ישנה המשכת הכתר, ו"לית שמאלא בהאי עתיקא". והנה, האתעדל"ת הוא ע"י העומר, ועכשיו ע"י התפילה, שהוא העלאה להמלאכים שהם מעטריןם ליה וגפיך ונשיק כו', אך לעת"ל יהי' כל בחי' אלו בישראל עצמן. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וספרתם לכם (י, א)"וספרתם לכם ממחרת השבת גו' תספרו חמישים יום", ולהבין זה והלא סופרים רק מ"ט יום. הנה, ענין ספירת העומר הוא שהיו סופרים מפסח שהוא ראשית קציר השעורים לשבועות ראשית קציר החיטים. ולהבין זה, הנה במרכבת יחזקאל כתיב "ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה", כנפיהם הוא עפיפתם למעלה באהבה ויראה, "פרודות" מפני שיש בהם חילוקי מדריגות, פני אריה מחנה מיכאל באהבה, פני שור מחנה גבריאל ביראה, ופני נשר הוא בחי' רחמנות. והטעם שכנפיהם פרודות הוא מפני ששרשם הוא מבחי' מלכות, ה' מוצאות הפה הגורם חילוק ופירוד לד' מחנות שכינה (ד' מוצאות), והמוצא הה' הוא גיכ"ק מהכיך, שהוא השפעה כללית, בחי' "ופניהם" היינו פנימיותם. ומפני שההשפעה לד' מחנות שכינה הוא מאות ה' עלמא דאתגליא, לכן גם אהבתם ויראתם הוא בבחי' מורגש, "מראיהם כגחלי אש בוערות".ב. והנה, ההמשכה הנמשכת למלאכים להיות אריה שואג כו' הנקרא שעורה, שהוא מאכל בהמה, מאכלי המלאכים הנקראים חיות הקודש. ונקרא שעורה על שם שיעור ה', שאות ה' היא המתהלכת בין החיות להיות בוערים. והנה, המשכה שעורה להמלאכים תלוי בעבודת בני הקרבת העומר. שע"י עבודת בני ישראל נמשך אתערותא דלעילא למלאכים ומתוספת ההפשעה למלאכים נמשך גם לנפש הבהמית שבאדם שתתהפך מחשוכא לנהורא, לז' מדות דקדושה שנמשכים בספירת העומר ז' שבועות.ג. והנה, כל זה הוא בחי' שעורה, אך בשבועות הוא גילוי בחי' חטה, שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, והדעת שמקבל על ידי החיטה הוא דעת הנעלם שלמעלה מהשגה, ולכן קריאת התינוק הוא למעלה מהשגה. ועד"ז הי' במ"ת שע"י גילוי בחי' אנכי פרחה נשמתן במס"נ.ד. אך כדי להגיע לגילוי בחי' אנכי מי שאנכי בשבועת צריך להיות תחילה ספירת העומר, שבו סופרים את כל המ"ט שערי בינה ומייחדים וכוללים אותם בשער הנו"ן שהוא כולל כל המ"ט שערים ומייחדים באוא"ס. ולכן אין אומרין שני ימים לעומר אלא יום שני, כי אין זה המשכה אחרת ביום שני אלא ישנו רק המשכה אחת, בחי' שער הנו"ן, ורק שנמשך מעט מעט, יום שני יום שלישי כו'. ואין צריך לספור את יום החמישים, כי כשמייחדים את כל המ"ט שערים נמשך ממילא שער הנו"ן. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור (ט, א)בפרדס מבאר שחצר הוא בחי' ז"ת דאצי', ובית הוא ג' ראשונות דאצי'. והוא כי עיקר הדירה הוא בבית, וכל אוא"ס אינו שורה תחילה אלא בחכמה, ןע"י החכמה בא לשאר הספירות. ובמ"א מבואר שחצר החיצונה הוא בחי' עולם היצירה, ופסוקי דזמרה, וחצר הפנימית הוא בחי' עולם הבריאה, וק"ש, ובית הו"ע אצי' ותפילת שמו"ע. ואין זה סותר להמבואר לעיל שחצרות הוי' הוא באצי', כי באצי' עצמו יש ג"כ אבי"ע, וחכמה דאצי' הוא אצי' שבאצי'.ב. וביאור הענין אותיות הדיבור הם בחי' חצר החיצונה (ועולם היצירה), ואותיות המחשבה הוא בחי' חצר הפנימית (עולם הבריאה), ובחי' בית הוא כשהאותיות אינם מעלימים אלא נמשך בהם עצמיות חימה עילאה. ובעבודה מי שעוסק רק באותיות התורה ותפילה הוא בחי' חצר, ובחי' כלה שהאור הוא מקיף עליה, שמקבלת רק מבחי' חצריך, אך בעיון התורה שנקלט בנפשו בחי' לחכמת התורה והתפילה ובא בפנימיות בקרה איש ולב עמוק אזי הוא בבחי' נישואין בפנימיות.ג. ולהבין ענין "וארשתיך לי", הנה "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם" מפני שהוא ממקום עליון, מבחי' "כי לא אדם להנחם", שלמעלה מבחי' אדם שיש בה בחי' ימין ושמאל, משא:כ בא"א שלמעלה מבחי' אדם ששם אין שייך שמאל. וזהו קדשנו במצותיך, שהוא בחי' המצות כפי שהם עתה שנמשך בהם בחי' ז"א, ואנו מבקשים קדשנו במצותיך, להמשיך בהם בחי' א"א, וזהו ענין "וארשתיך לי". וזה נעשה על ידי "ליבי ובשרי ירננו קל חי" הכלות לעצמות ומהות.ד. והרמ"ז בפרשת תרומה מפרש שלי כח על חכמה, והוא שם ע"ב שעיקרו ד' יודין, מ'. ויש לומר לפי"ז פירוש וארשתיך לי ע"פ המבואר שלעתיד נאמר ביום ההוא יהיה, שגם בבחי' ו"ה יאיר בחי' י"ה, יהיה. היינו שגם בה' אחרונה יאיר בחי' י'. והיינו על ידי בחי' לימוד התורה שהיא בחי' כלי לגילוי זה. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור ע"פ כי גדול יום (ז, ד)ענין "כי גדול יום" יובן בהקדים המבואר בענין וידעת היום, שכמוש היום עם הלילה הם מציאות אחת של יום כך כם הוי' ואלוקים הם אחד. וזה מתגלה ע"י שהאדם פועל זאת בעבדתו בנפשו, "והשבות אל לבבך", שגם נפש הבהמית חוזרת לאהבת ה'.וזהו ביאור טעם המנהד שניעורים כל הלילה בשבועות, כי בשבועות נמשך בחי' הכתר לבחי' המלכות, ולילה כיום יאיר.וארשתיך לי לעולם (ח, ב)כנסת ישראל נקראת בשם כלה, על שם "נכספה וגם כלתה נפשי", "ואל אישך תשוקתך" ורק "והוא ימשול בך" שצריך להיות שוב מפני שזהו רצון ה'. וזהו עבודת האדם שיהי' בבחי' רצוא וכלה. ובזה ישנם ב' מדריגות "כלה נאה וחסודה" ו"כלה כמות שהיא". וביאור הענין הנה אותיות נקראים בשם אבנים, והמשכת החיות מאוא"ס להיות מקור לעולמות הוא בחי' אותיות, והאותיות שבעולם העליון נעשים בחי' ראש לעולם התחתון. וכל העולמות נקראים בשם חצרות ה', ורק שהחיות דפנימיות העולמות הוא חצר הפנימית, והחיות לחיצוניות העולמות הוא בחי' חצר החיצונה.ב. וזהו "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'" כשמקור נש"י, מלכות דאצי', כשיורדת בבי"ע יש לה תשוקה וצימאון לעלות לשרשה. וכן בעבודת האדם למטה הו"ע התשוקה והצימאון לעלות למעלה מפני שמרגיש "נפשי איוותיך" כאדם התאב לחיי נפשו (וישנו חצר שאינו מקורה, היינו שיכול ליפול במחשבתו מחשבות חוץ, וישנו בית שהוא מקורה, והוא כששכלו דבוק בפירוש תיבות התפילה ובעסק התורה), ואז הוא בבחי' כלה נאה וחסודה.ג. אך שהעביר את הדרך הוא בבחי' חיגרת וסומא מצד נפשו הבהמית, אך אעפ"כ יכול להיות בבחי' כלה מצד נפשו האלוקית, ואז הוא בבחי "ליבי ובשרי ירננו אל א-ל חי", שאך שאינו נפשו הבהמית מתפעלת מבחי' חצרות הוי' מ"מ יכול יתבונן בבחי' א-ל חי שלמעלה מבחי' ממלא וסובב, וכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר. וזהו וארשתיך לי לעולם, שזמן הגלות הוא בחי' סוכת דוד הנופלת מפני שישנו בחי' ירידות ועליות, והוא בבחי' קדשנו במצותיו, קדשנו כבר, אך אנו מבקשים קדשנו במצותיך, שלעתיד לבוא יהי' קדשנו לעולם ללא הפסק.ד. וזהו ענין הקידושין שהוא כמו ענין המאמר, "את ה' האמרת היום", שהבל הדיבור הוא בחי' אור מקיף, ועד"ז טבעת הקידושין היא עגולה להורות על אור מקיף. וזהו "וארשתיך לי". אך צריך לפדות נפשו האלוקית ממאסר הגוף ונה"ב והוא ע"י צדקה וע"י משפט, ועל יחיד חסד ורחמים שהוא בחי' רחמים לעורר רחמים על נפשו, וזהו "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים". אך מי שאינו יכול ללמוד וגם הוא עני שאינו יכול ליתן צדקה, הנה מ"מ יכול להיות בחי' אירוסין ע"י האמונה דכולא קמיה כלא חשיב, וזהו "וארשתיך לי באמונה". ואח"כ צריך לבוא לבחי' נישואין, "וידעת כי אני ה'", דעת הוא התקשרות אמיתית שלא יהי' שום מחשבה דיבור ומעשה בלתי לה' לבדו, "ומלאה הארץ דעה את הוי'". Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור הנ"ל (ו, ד)"פלג אלוקים", אלוקים הוא מי אלה, "מי" הוא בחי' העלם ו"אלה" הוא בחי' גילוי. בחי' העלם הוא בחי' בינה, בחי' המוחין, ובחי' גילוי קאי על חסדים המגולים, כשנפרדו משרשם בבחי' העלם, וזהו בחי' "פלג אלוקים", שנבדל בחי' "אלה" מבחי' "מי", אך שורש בחי' "אלה" הוא בחי' "מי", וזהו "אלוקים".ב. ופי' "פקדת ארץ ותשוקקה" הוא שעל ידי קיום המצות נעשה התשוקה והצימאון בנשמות ישראל לעלות למעלה. דשורש בנ"י הוא מלכות דאצי', בחי' שם ב"ן, אך מפני שירדה בבי"ע, בחי' ארץ, לכן צריכה לבחי' מים, שם מ"ה, לפעול בה תשוקה וצימאון.ג. והנה, כל זה הוא עתה שמ"ה הוא למעלה מב"ן, אך לעתיד לבוא יהי' אור הלבנה כאור החמה" שז"א ומלכות יקבלו שניהם בשוה מבחי' חכמה. וזהו "לרוקע הארץ על המים", "נקבה תסובב גבר".ד. וזהו "והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא יספר מרוב", מספר הוא בחי' התחלקות הקול, ודגם ההתחלקות דמצות, וזה נעשה כשהמלכות מקבלת מבחי' ז"א, אך כשהמלכות מתעלה לבחי' חו"ב אזי "ולתבונתו אין מספר" שהיא למעלה מבחי' התחלקות. וזהו "ביום ההוא יהי'", שעתה בחי' ה' דמלכות מקבלת מבחי' ו', ואות ו' הוא מה שנמשך ויורד מבחי' חכמה, אך לעתיד יתעלה בחי' עלמא דאתגליא, שגם המדות והדיבור יהיו בחי' י"ה, וזהו "יהיה" ב' פעמים י"ה.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. והנה כל זה הוא עכשיו, שצריך תמיד אתעדל"ע מלמעלה לעורר את התשוקה, אך לעתיד יתגלה מעלת אתעדל"ת מצד עצמה, וזהו "והי' מספר בני ישראל", "מספר" קאי על המצות שניתנו במספר, וזהו עוד פירוש בתיבת "פקדת", לשון מספר, ולעתיד על ידי הצימאון ויסוד האש יבואו לבחי' "אשר לא יספר", למעלה מהשתלשלות, "נקבה תסובב גבר", מעלת האש על בחי' רוח, "ואני אהי' לה חומת אש סביב". והוא מעלת התשובה שמביאה גאולה לעולם. וזהו "במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי", במקום היינו ענין התשובה באותו מקום כו'. וזהו כי גדול יום יזרעאל, שע"י הזריעה דתורה ומצות בזמן הגלות, יהי' בחי' "מצמיח ישועות", שלא יהי' אור וחושך אלא הכל נעשה בחי' יום.ביאור הנ"ל (ו, ד)"פלג אלוקים", אלוקים הוא מי אלה, "מי" הוא בחי' העלם ו"אלה" הוא בחי' גילוי. בחי' העלם הוא בחי' בינה, בחי' המוחין, ובחי' גילוי קאי על חסדים המגולים, כשנפרדו משרשם בבחי' העלם, וזהו בחי' "פלג אלוקים", שנבדל בחי' "אלה" מבחי' "מי", אך שורש בחי' "אלה" הוא בחי' "מי", וזהו "אלוקים".ב. ופי' "פקדת ארץ ותשוקקה" הוא שעל ידי קיום המצות נעשה התשוקה והצימאון בנשמות ישראל לעלות למעלה. דשורש בנ"י הוא מלכות דאצי', בחי' שם ב"ן, אך מפני שירדה בבי"ע, בחי' ארץ, לכן צריכה לבחי' מים, שם מ"ה, לפעול בה תשוקה וצימאון.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.והי' מספר בנ"י (ה, א)כאשר האדם מתקן את ד' יסודות שבו אזי מתקן גם את הד' יסודות שבכל העולם. וביאור הענין הנה מקור נשמות ישראל נק' ארץ, והיא בחי' מלכות המהוה מאין ליש, וענין ארץ הוא "שרצתה לעשות רצון קונה", שיש לה רצון ותשוקה ליכלל במקורה. וכן הוא גם בנפש האדם למטה שיש בה תשוקה וצימאון מיסוד האש לעלות למעלה, בחי' "ארץ לא שבעה מים".ב. אך בהיות הנשמה מלובשת בגוף הנה הגוף והעולם מעלימים על הצימאון לאלוקות. ועל זה נאמר "פקדת ארץ ותשוקקה", שע"י קיום המצות, "פקודי ה'", נעשה נפש שוקקה. גם "פקדת" לשון "וה' פקד את שרה", שבזמן הכלות ישראל הם בבחי' עקרה שהאהבה ויראה אינן בבחי' לידה והתגלות, וע"י המצות נעשה "פקדת" להיות גילוי האהבה. וזהו "פלג אלוקים מלא מים", אלוקים הוא אלה מי, שמקשר את בחי' אלה, עלמא דאתגליא, לבחי' מי עלמא דאתכסיא. אך תכלית הצימאון הוא אתדבקות רוחא ברוחא ע"י התורה. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. ועוד טעם שנק' מדבר, הנה מדבר אינו מגדל מפני תוקף החום שבו, וזהו ענין תוקף האהבה והיצמאון שבמלכות בירידתה לבי"ע, שעי"ז הנה בעליית באצי' נעשית רק בבחי' נקודה אחת, היינו נקודת הכתר. וזהו ומדברך נאוה, שענין המדבר, הירידה לבי"ע הוא נאוה כי עי"ז תתעלה. ועד"ז בנפש האדם, שהיא ניצוץ מבחי' המלכות, שירידתה להתלבש בגוף הוא בכדי לברר את נה"ב, ועיקר הבירור הוא בצימאון דתפילה. וזהו במדבר סיני.ד. ובזה יובן המדרש משלך למלך שבא למדינה ברחו מפניו בני המדינה כו' נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו ואמר כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר כו' כך כשבא הקב"ה לים ברח מפני כו' הים ראה וינוס כו' ההרים רקדו כו'. דים הוא בחי' מים תחתונים, בחי' מציאות, ולכן ברחו מפני גילוי אוא"ס כי לא רצו להתבטל, ע"ד "ויעמדו מרחוק", ומדינה חרבה הוא בחי' חד חרוב לעת"ל שהוא בחי' הביטול. ועד"ז הוא בחי' מדבר שיש בה ב' פירושים מדבר דלעו"ז אשר לא ישב שם אדם דקדושה. אך במדבר סיני הוא בקדושה ביטול כל הענינים הבלתי רצויים ע"י הביטול כשהמלכות עולה להיות בבחי' נקודה באצי'. ואח"כ יכול להיות ההמשכה דאוהל מועד.ה. והנה, אחר שהמלכות עולה בבחי' מ"ן נמשך בה מבחי' מ"ד להמתיק הגבורות ולרוות הצימאון, וזהו בחי' אהל מועד, מלשון ונועדתי, ובעבודה הוא ענין קיום המצות, שהם אברים דמלכא, וההנשכה לז"א דאצי' למצות שבדברים גשמים הוא ע"י בחי' משה, שושבינא דמלכא, וזהו שדוקא משה הי' יכול להקים את המשכן.(sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. והנה, ב' בחי' אלו דמדבר סיני ואהל מעוד נעשים ונמשכים ע"י משה ואהרן, שמשה הוא שושבינא דמלכא, שממשיך את אוא"ס שיהי' שורה ומתגלה באדם, דמשה הוא בחי' דעת, דעת לשון הרגשה. ואהרן הוא שושבינא דמטרינותא, "בהעלותך את הנרות", שמעורר את כנס"י באהבה וצימאון לאלוקות. אך כל זה יכול להיות לאחר שנפרד מהג' קליפות הטמאות, וזהו בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים. (ובמדרש איתא שיצאו מצרים בזכות אוהל מועד, כי אי אפשר לצאת ממצרים לולא העזר מלמעלה, "אלמלא הקב"ה עוזרו", ועזר זה הוא בזכות אהל מועד). ד. ועם כל הנ"ל יובן ענין "שאו את ראש". דהנה, בחי' יעקב הוא בהחי' הרחמנות, והרחמנות הוא לפי ערך הדעת, ובחי' יעקב עצמו הרחמנות הוא גם על עולמות העליונים שהם כמדבר נגדו ית'. ומבחי' יעקב נשתלשלו י"ב שבטים בעולם הבריאה, ושם הרחמנות הוא על ירידתם, ורוצים לעמוד קמיה מלכא, מים תחתונים בוכים, שרוצים לעלות לבחי' מים עליונים. ומי"ב שבטים יצאו יוצאי ירך יעקב שבעים, שהוא הרחמים שבכל אחד לא רק על ירידתה ממקום כבודה אלא גם על התלבשותה בגוף החומרי. ומזכירים בחי' ג' בחי' הרחמנות אלו בתפילה, בפסוקי רחמנות בפסוקי דזמרה "והוא רחום גו'", ובברכת יוצר "ברחמיך הרבים כו'", ובאהבת עולם "ברחמיך הרבים רחם עלינו". והנה, להעלות את נפש האדם הוא על ידי ג' בחי' רחמנות אלו מלמטה למעלה, "למשפחותם" בחי' ע' נפש, "לבית אבותם", בחי' בני יעקב, ועד לבחי' יעקב עצמו.ביאור הנ"ל (ג, ב) מדבר סיני ואהל מועד שניהם הם בבחי' מלכות, מדבר סיני הוא העלאת המלכות מירידתה לבי"ע לברר בירורים ולהעלות את רפ"ח ניצוצים, וכנגד זה הוא חלק הראשון שבתפילה, העלאת המלכות, ואהל מועד הוא המשכת מז"א למלכות, להמתתיק הגבורות שבה. וענין בירור הניצוצות יובן מכמו שהוא באדם עצמו שמעורב בו טוב ורע, טועד שגם התפילה שלו מעורב בפניות. ועל ידי הבירור באש האהבה בתפילה הנה הוא מרגיש שהוא מרוחק מהטוב, וא"כ הרע נתברר מהטוב ואזי יכול לדחות את הרע. ועד"ז הנה הי"ע הוא מעורה טוב ורע, כי הרע מקבל חיותו מהטוב, ובחי' המלכות יורדת לבי"ע כדי להעלות את הטוב ואזי ממילא מתבטל הרע. ב. והנה על עליית המלכות מבי"ע נאמר מי זאת עולה מן המדבר. דהנה בזמן הגלות בי"ע הוא בחי' מדבר, אך בזמן הבית, כשקיימא סיהרא בשלימותא, שלא הי' ירידת המלכות לבי"ע, כתיב ידבר עמים, לשון הנהגה, בדרך ממילא. כי אז הי' הבירור על ידי גילוי תוקף האור. משא"כ אחר החורבן ירדה המלכות פלאים בימי החול, ולכן הבירור יכול להיות רק על ידי התלבשותה בקליפת נוגה כדי לברר. (sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.מבן עשרים (ב, א)בע"ח מפרש מאמרז"ל "ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה" כי אז נכנסים בו מקיפי אבא. שיש רצון המלובש בחכמה ויש רצון שבבחי' גלגלתא דחפיא על מוחא. והנה, יו"ד עם המילוי בגמטריא עשרים, ולכן בן עשרים שנה מאיר בו בחי' חכמה עם המילוי היינו בחי' גלגלתא. ולכן דוקא מבן עשרים שנה ומעלה יכול להעלות את בחי' חכמה שלו לבחי' גלגלתא.וידבר ה' אל משה במדבר סיני (ב, א)למשפחותם הוא בחי' ע' נפש שבאו מצרימה, והעלאת השמות ישראל לשורשם הוא ע"י משה ואהרן, ע"י בחי' במדבר סיני ואהל מועד. דהנה ירידה צורך העלי' שדוקא ע"י תומ"צ מגיעים בנ"י לבחי' אצי' (וזה יתגלה לעתיד לבוא, ועכשיו ע"י תומ"צ מאיר בחי' אצי' גם בג"ע התחתון). והנה, ענין המדבר קאי על עוה"ז וע"י ההתבונוות איך שעוה"ז הוא רחוק מה' וכו' אזי בא לבחי' צימאון לעלות למעלה ברשפי אש, והצימאון והאש מפריד את האדם מן הרע, "סיני" שירדה שנאה על הרע מצד הריחוק שבעולם. וזהו ענין "ומדברך נאוה". וזהו ענין פסוקי דזמרה. ואח"כ בברכת אהבת עולם, לרוות הצימאון, וזהו בחי' אהל מועד.ב. וענין אהל מועד, מועד אותיות דעת, והוא בחי' היחוד וההתקשרות שעל ידי לימוד התורה, ואהל הוא בחי' "ובצל ידי כיסיתיך", בחי' צל ולא אורה נגלית, שהוא היחוד שבא ע"י אברין דמלכא, וכך המצות באים בענינים גשמיים. וה"ז כמחבק את גוף האדם, מפני שאוהב את פנימיותו. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו' שאו את ראש גו' לגולגלותם גו'. להבין ענין נשיאת ראש, הנה כמו שיש ראש וגולגולת כל ישנו בחי' חב"ד ועצם הגולגולת המקיפו. דהנה כתיב "נודע בשערים" שהקב"ה נודע לכל חד "לפום מה דמשער בליבה", ע"י התבוננות בגדולת ה' בחב"ד שבמוח. ומהתבוננות נמשך רצון לקיום המדות באהבה ויראה, והוא רצון התחתון. אך ישנו גם רצון העליון שלמעלה מן הדעת, ונמשך מבחי' ביטול השגת כל הנבראים לגבי מהותו ועצמותו, ועי"ז תתעורר הנפש לצאת מנרתיקה, ורצון ותשוקה נפלאה זו נמשך לישראל במ"ת, ולכן "על כל דיבור פרחה נשמתן". וזהו "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שכל המדריגות הם בבחי' מיצר לגבי בחי' זו. וזהו "שאו את ראש" לקשר רצון התחתון הנמשך מבחי' ראש ומוחין ולהעלותה לרצון העליון בחי' הגולגולת.אך אי אפשר שיהי' בחי' זו בהתגלות על הנפש אלא ע"י "אוהל מועד", בחי' התורה. והנה, האדם צריך לשית עצות בנפשו שלא ישאר למטה והוא ע"י הכוהנים, בחי' מלמעלה למטה, והלויים בחי' מלמטה למעלה. וזהו "ובחנות המשכן" כשירד בחי' המשכן ממדרגתו אזי "יקימו אותו הלויים". אבל בחי' הכהנים הוא המשכה למטה "ובא אהרן ובניו גו' וכסו גו'" שהם מכסים את כלי הקודש בלבושים רבים, "שש וארגמן" בחי' ששא סדרי משנה כו'.ביאור הדברים (א, ד)אית רצון הנולד מן ההתבוננות בגדלות ה', והוא הרצון המאיר בחיצוניות הלב, ואית רצון לעילא בשורש הנשמה מבחי' יחידה, שאין חיצוניות הלב כלי לרצון זה אלא הנפש מתבטלת מכוחותיה, בחי' "ובכל מאדך". ובחי' זו מאיר לכל אחד בהשוואה גמורה, אלא שהיא בבחי' מקיף, והמחבר בחי' מקיף זו לכוחות הפנימיים הוא מ"ת, שהתורה היא בבחי' לא בחכמה ידיעא, ומ"מ שכל האדם תופס בה בחצוניותה.אך הנה "ובחנות המשכן" בחי' סוכת דוד הנופלת, "יקימו אותה הלויים" שהם המקימים אותה מנפילתה, ועבודת הכהנים הוא "ובא אהרן ובניו גו'". Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וילך ראובן בימי קציר חטים (נ, ב)הנה הדודאים יש ה' פירושים א' שהוא מין עשב שפועל אהבה, וב' שהוא שעורים מאכל בהמה, ולכן גם בניו רצו נחלה בעבר הירדן שיהי' ארץ מקנה, אך באמת עשו את הטפל עיקר, אף שצריך להיות מאכל בהמה, אסור לאדם לטעום עד שיתן מאכל לבהמה, שהוא ההתבוננות בהתהוות העולם ובהמלאכים , מ"מ העיקר הוא לכו לחמו בלחמי, התורה שהיא מאכל אדם.אך באמת חנוך לנער על פי דרכו גם כי עסקים לא יבוא ממנה, שגם לאחר שמגיע לבחי' מאכל אדם צריך להיות בו גם מאכל בהמה בחי' הביטול שהוקבע בו מנעוריו, רק שעתה הוא ביטול שלמעלה מטו"ד.ב. וביאור הדבר הנה ברות נאמר וימד שש שעורים, ובגמ' נאמר אלו ששה צדיקים, שהם בחי' בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם. ובזהר איתא שש שעורים הם כנגד שישה סדרי משנה, שהם בחי' שיעור שהם מגבילים את המצות לשיעור ומדה. שהנשמות מבררים את נה"ב ועי"ז נעשים בחי' מהלכים, וממשיכם המשכה עליונה דשש שעורים, ששה סדרי משנה.ג. וענין בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם, כי לגבי אור א"ס ב"ה גם חכמה עילאה כעשיה יחשב. וזהו שעיקר הגמול לעתיד לבוא הוא לנשמה בגוף, כי לגבי אוא"ס רוחניות וגשמיות שוים.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.וזהו ענין כל הברכות שבתורה,שיהי' בחי' שובע שמחות את פניך", והקללות הם המסתירים ומונעים את האדם מעבודת ה', ולעתיד יתהפכו לברכות והם רק להעביר את החיצונים והטומאה שנדבק בהם, דהקללות הם באמת ברכות, וע"ד הקללה הגדולה שנאמרה במשנה תורה "הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה", שהגר הוא השכינה אשר ממנה הא האהבה המסותרת לאדם, והיא בחי' גר בארץ, יהי' בבחי' עילוי רב ועצום, "ואתה תרד מטה מטה", ואתה קאי על הגוף והחיצונים. ובזה יובן כוונת יצחק שרצה לברך את עשו ולהמשיך לו תומ"צ, כי יעקב הוא בחי' מרכבה ולכן אינו צריך לתומ"צ (שלכן לא ניתן התורה לאבות), אך באמת לא הי' באפשרי להכניע את עשו לקדושה כי הי' רע גמור, והברכות ניתנו ליעקב להכניע הסט"א שנתערב בזרעו, וזהו ועשו אחיו בא מצדו" אל תקרי מצדו אלא מצידו, היינו שנופלים לו מחשבות זרות בעת התפילה מן הצד, שאינו רוצה בהם עתה, אך חשב בהם ברצונו שלא בשעת התפילה, והעצה לזה הוא "קום נא" שמתרומם מהם, ובעבודה הוא להעמיק דעתו בגולת ה' וממילא אין לחיצונים יניקה, וזהו "ושבה" לישראל עצמן נמשך בבחי' ישיבה למטה. וזהו אלה החוקים והמשפטים, שקאי על הברכות והקללות, שהם גילי אלוקות למטה והעברת המסתירים, שהם נמשכים ממ"ע ול"ת, ורק שהם "בינו ובין בני ישראל" כי הקללות הם אחר שיש מסך בין ישראל להקב"ה, ומל"ת הוא שישהי' שמירה שלא יהי' מסך מבדיל.אסור לאדם לטעום עד שיתן מאכל (מט, ב)הנה הקרבנות ענינים להעלות הבהמה ע"ג המזבח, ועד"ז הוא ענין התפילה, וזהו שמתחילה צריך להיות ונהנתי עשה, שהוא ההתבוננות בפסוקים דזמרה בבחי' ממכ"ע ובהתבוננות בשורש נה"ב הוא בחי' מאכל בהמה, ואח"כ ההתבוננות בקריאת שמע הוא בחי' מאכל אדם. והנה, ידוע שהתורה נק' עוז ותושיה, שהיא המאכל שנותן כח לנה"א למסור נפשה באחד, ונקראת תושיה שבכח התורה להתיר הקשר דנפש הבהמית חדשניות עולם הזה. והנה, עשה גודל מעצמו שהוא בא מכח המלכות, משא"כ חיטה מאכל אדם, שקאי על הנשמות, בא ע"י זריעה של בחי' מלך יחד חי עולמים בבחי' מלכות.ב. והנה יש הפרש בין זריעה לנטיעה, שבזריעה מצמיח אותו המהות הגרעין ורק בריבוי יותר, ואחר הצמיחה צריך לל"ט מלאכות, משא"כ נטיעה לוקח ריבוי זמן, אך מצמיח פירות שאינם צריכים למלאכה אחר גידולם, ויש בהם תענוג. ובכללות הוא החיבור שבין הנשמות שבגן עדן התחתון והעליון. וזהו שלעתיד לבוא תוציא הארץ גלוסקאות וכולי מילת, שבמלכות תתעלה ויתגלו בה כל האורות ללא עבודת האדם. וענין כלי מילת הוא המקיף דמצות, וענין גלוסקאות הוא אור פנימי בתורה, שע"י מתן תורה נעשה נישואין בבחי' אור פנימי, ולכן דוקא לאחר מ"ת אמר משה ונתתי עשב כי ה' דיבר מתוך גרונו, כי ע"י הנישואין דמ"ת הגיע לתכלית הביטול בתמידות.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. אך עיקר ההליכה הוא להתכלל נפשו באחד לדבקה בו, וזהו ע"י "ואת מצותי תשמורו" שע"י המצות נמשך אוא"ס בכלים ומשתמר בהם. וזהו "ונתתי גשמיכם בעיתם", גשם הוא בחי' התורה, "יערוף כמטר לקחי", וע"י התורה נעשה "ונתנה הארץ יבולה", בירור שם ב"ן שע"י בירור נה"ב, "ועץ השדה יתן פריו" המשכת מ"ד מנפש האלוקית.בשברי לכם מטה לחם (מח, א)ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו. בפנימיות הקללות הם ברכות.ענין האפי' – ואפו - הוא לפעול שהעיסה תתבלע באברים ותיעשה דם ובשר כבשרו, כי ללא האפי' הנה העיסה תישאר במעיים ותישאר דבר בפני עצמו. לחם הו"ע התורה, חטה בגמטריא כ"ב שהם כ"ב אותיות התורה. וכדי שהתורה תתאחד עם האדם הלומדה צריך להיות אפי' באש האהבה. עשר נשים הו"ע י' כוחות הנפש שכולם חדורים בתנור אחד, באהבה לה' אחד.ואכלתם ולא תשבעו, האהבה תישאר תמיד ודברי תורה יהיו כחדשים בכל יום.אלה החוקים (מח, ג)צריך להבין מה שייכות אלה החוקים והמשפטים והתורות על הברכות והקללות, ומדוע נאמר "בינו ובין בני ישראל" ולא "אל בני ישראל". והענין דהנה בהתחלת הפרשה נאמר "אם בחוקותי תלכו גו' תשמרו ועשיתם גו'", תלכו תשמרו ועשתים קאי על מחשבה דיבור ומעשה, שהמחשבה הוא בחי' הליכה בהשגה מדירגה אחר מדריגה, וכדי שיהי' שמירה להמחשבה ישנו ושמרתם בחי' הדיבור ועשיתם הוא המשכת אוא"ס שע"י מעשה, ע"ד די לחכימא ברמיזא. וזהון והי' מעשה הצדקה שלום", דענין השלום הוא שמחבר שני הפכים, חיבור העולמות עם הבורא ית' שהוא מובדל מהם, וזהו "ונתתי שלום בארץ". sichos.netSupport the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ד. ועתה נבוא לביאור הכתוב "אם בחוקותי תלכו", דכמו שישנם אותיות הכתיבה והחקיקה בתורה, כל ישנם אותיות החקיקה והכתיבה בנפש האדם. דאותיות החקיקה הוא בחי' "טהורה היא" שלפני "אתה בראתה אתה יצרתה", והוא בחי' "בעבר הנהר ישבו אבותיכם", שקאי על המדות שלמעלה מאצי', חג"ת דא"א, ובעבודה הוא החי' האהבה שלמעלה מטו"ד, שמזה בא מס"נ. ובחי' אותיות הכתיבה הוא מ"ש אח"כ ואקח את אביכם גו' ואולך אותו בכל ארץ כנען", המשכת בחי' חג"ת דא"א עד למלכות דאצי', כדי להתלבש בבי"ע ולהעלות את הניצוצים. וזהו "בחוקותי תלכו" שכל אחד צריך לבוא לבחי' מהלך, בחי' הילוך בחי גבול, ולעלות לבחי' אותיות החקיקה, חג"ת דא"א.ה. וזהו "ואת מצותי תשמורו", שאחר "אם בחוקותי תלכו" שהוא העלייה בתפילה, צריך להיות המשכה בכלים מבחי' כתר והוא ע"י קיום המצות, ועי"ז "ונתנה הארץ יבולה" העלאה התחתון, "ועץ השדה יתן פריו" המשכת בחי' עץ החיים מלמעלה.אם בחוקותי תלכו (מז, ג)מבואר בע"ח שבחי' צלם הוא נפש השכלית המחבר את נפש האלוקית עם נפש הטבעית לברר בירורים. והנה עתה שם מ"ה הוא המברר ב"ן, אך בגמר הבירור אזי שם ב"ן נעשה אשת חיל עטרת בעלה, כי השבירה הי' בשם ס"ג (ב"ן שבס"ג) וע"י הבירור נעשה ס"ג שבס"ג. שאז יתגלה אור שבעת הימים היינו האור דתהו. וזהו ענין קריאת שמי, שמע ישראל, ע' רבתי היינו ז' מדות דתהו. וזהו ואהבת בכל לבבך הוא נפש הבהמית, ובכל נפשך הוא נפש השכלית, וכשיתבררו אזי נעשה בכל מאדך בחי' בלי גבול.ב.אך קודם בחי' אהבה שבקריאת שמע צריך להיות תחילה פסוקי זמרה, לזמר עריצים, ע"י ההתפעלות בפסוקי דזמרה, וזהו בחי' חקיקה מבחוץ, אך ישנו גם חקיקה מבפנים, "בחוקותי" לשון רבים, והוא ע"י קיום החוקים שהם בחי' כתר שבכתר (משא"כ שאר המצות הם מבחי' חכמה שבכתר ובאים בבחי' חכמה דאצי' ובריאה שמזה ישנו טעם למצוה), ולכן דוקא מהחוקים יכול להיות חקיקה מבפנים דכל הגבוה ביותר יכול לירד ולברר למטה יותר. (sichos.net)Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ב. והנה אין דמיון ומשל לאותיות החקיקה בנפש מאותיות הגלויים. ורק מעט יש דמיון מביאר ב' בחי' שבמחשבה, דישנה מחשבה חיצוניות והוא כשחושב איך לדבר, ויש מחשבה עילאה והוא שחושב על השכל ולא על האותיות, וזהו קצת משל לאותיות החקיקה. אך באמת אין משל זה מכוון, כי לא יתכן לומר שהשכל הוא עצם אחד ממש עם הנפש עצמה. אך המשך לאותיות החקיקה יובן מהמבואר באגה"ק ע"פ ועש דוד שם, שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה משכל המושג והוא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש, שבחי' זו היא אותיות החקיקה, שאותיות אלו הם אינם דבר זר ומהות אחר.ג. והנה, למעלה ענין אותיות הכתיבה הוא בחי' גילוי עשר ספירות, ואותיות החקיקה הוא בחי' גליף גלילו בטהירו עילאה. דהנה, ישנה מחלוקת האם הכתר הוא מכלל י' ספירות או שהוא א"ס, והאריז"ל הכריע שבכתר יש ב' בחי', בחינה העליונה שבכתר, בחי' עתיק, הוא א"ס, ומזה נמשך בחי' תחתונה שבכתר, בחי' אריך, שהוא שורש הי"ס. אך גם בחי' אריך הוא למעלה מעלה מי"ס, וכמו "שתוק כך עלה במחשבה", שבחי' חכמה אינה משיגה את מקורה בחיצוניות הכתר. וזהו סחי' אותיות החקיקה למעלה, שהוא בחי' כצרף שהוא גליף גליפו בהארה דא"ס. ושם הספירות אינם מהות דבר בפני עצמם, כמו שהם בי"ס דאצי', אלא הם עד"מ אותיות החקוקות באבן שאינם דבר נוסף על האבן. ובשבועות מתגלה בחי' הכתר, ולכן אז ניתנו הלוחות, בחי' אותיות החקיקה, ולכן בלוחות ישנם תר"ך אותיות כמנין כתר. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.אם בחוקותי תלכובתורה ישנם אותיות החקיקה ואותיות הכתיבה, ועד"ז בנשמות. דהנה, המלאכים נקראים עומדים מפני שהם מבחי' דיבור, וכל דיבור הוא בפני עצמו, ולכן הם עומדים כמו שהיו בששת ימי בראשית, יש מהם באהבה ויש ביראה כו'. אך נשמות ישראל הם מהלכים מפני שישראל עלו במחשבה, והמחשבה משוטטת תמיד, מבין דבר מתוך דבר. ובמחשבה ישנם כמה בחינות ובככלות מחשבה תתאה הוא המחי' את הדיבור ומחשבה עילאה היא הדבוקה בעצם השכל, נהר הורא בחי' אותיות המחשבה תתאה, ובעבר הנהר הוא מחשבה עילאה, ואותיות אלו הם אותיות החקיקה. ולכן הנשמות שמבחי' מחשבה הם מהלכים, ולכן האדם יכול להרחיב אהבתו ויראתו לה' מיום מיום.ב. והנה מקום ועת ההילוך שבו יכול האדן להרחיב ולהגדיל אהבתו לה' הוא בעת התםילה, שיש בה פסוקים המבארים מדת חסד גבורה תפארת, בחי' האבות, שהם הרועים המגדילים את המדות של הבנים, ועיקר צער גידולך בנים הי' ליעקב, שהגידול הוא ע"י החי' הרחמנות, וזהו "אם בחוקותי תלכו", בח'י אותיות החקיקה דהאבות, מעבר הנהר ישבו אבותיכם", אבל מחמת גשמיות הגוך א"א לעמוד בבחי' זו ללא עשיית כלים, והוא בחי' "ואת מצותי תשמורו", שהמצות הם אברים דמלכא. וזהו "והתהלכתי בתוככם", בחי' רצוא ושוב.ביאור (מה, ד)להבין שרשי הדברים, הנה באותיות הכתיבה הדיו והקלף הם ב' דברים שונים, ורק שהם דבוקים, שהדיו הוא על הקלף ויש קלף תחת האותיות כו'. והוא ענין אותיות המחשבה הדיבור שהם דבר זר ונפרד לגבי הנפש, ורק שהנפש מתאחדת עם אותיות המחשבה והדיבור. משא"כ אותיות החקיקה הם מגוף האבן (אף שהאבן מצד עצמו הוא פשוט, וע"י האותיות נעשה בו ציור כו', אך האותיות הם מגוף האבן) ולא רק לבוש. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. וביאור ענין שבת תתאה יובן מענין שביעית, שהוא העלי' מבי"ע לאצי'. ובשביעית אדם ובהמה שוין, דשורש הבהמה הוא מהתוהו, ולאחר שמתבררים הם עולים לשרשם לתהו. ולכן בעלייתם לאצי' בשביעית הנה אדם ובהמה שוין. ועד"ז יובן ענין שבת תתאה שהוא עליית בי"ע לאצי'. והנה לעת"ל יהי' גילוי אור הסובב. וזהו "את שבתותי" פירוש השבתות שלי, "תשמרו" שעליכם מוטל רק לשמור מה שנותנים לכם. גם שמירה הוא בחי' אור מקיף השומר. ויובן ענין המקיף עד"מ מאדם החושב במחשבתו הרי אותו הדבר מוקף במחשבתו, ואעפ"כ אין אותו דבר משתנה ומתפעל עי"ז. ועד"ז למעלה שידיעת הקב"ה באדם מקיף את האדם אך אינו פועל עליו בבחי' השפעה וגילוי. ויש בחי' למטה מזה והוא שהמקיף פועל על הפנימי כמו "טיפה זו מה תהא עליה".ד. ומ"מ צריך עיון אם משל הידיעה מתאים לשבת, שהרי בשבת יש באדם נשמה יתירה מבחי' רצון העליון. ולכן אפשר ששבת תתאה הוא בחי' מקיף הקרוב הפועל על האדם. ומכל זה יובן ענין ירידת הנשמה למטה שהיא לצורך עלי'. דהנשמה שרשה מבחי' המחשבה שהוא בחי' בריאה ועולה בשבת לאצי'. ושורש הנשמה היא בבחי' א"ק אדם דבריאה, ובשבת היא עולה באצי' בחי' אוא"ס. ועיקר הגילוי יהי' לעתיד שאז יתגלה המקיף בבחי' גילוי ממש.ה. "ומקדשי תיראו", "מקדשי" קאי על התורה, בחי' אור פנימי, ולכן "תיראו" דהיראה נמשכת ע"י הגילוי מקרוב. ואומר הטעם "אני הוי", "הוי'" הוא האור פנימי הנמשך ע"י י' צמצום כו', והרי גם אור זה המאיר בבחי' פנימי הוא אור א"ס, וכולא חד, ולכן "ומקדשי תיראו".Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ביאור הדברים ע"פ את שבתותי כו' (מג, ב)ענין השמות למעלה הוא שהם מחברים האורות עם הכלים. השמות למעלה הוא בחי' אותיות שהם רק לבושים לשכל, שעם היותם בחי' דומם מ"מ אי אפשר לתפוס את השכל ללא האותיות. ועפי"ז יובן ענין הצמצום ומקום פנוי ושנשאר רק בחי' הרשימו מהאור, שהצמצום הוא שהאור לא יתגלה ע"י האותיות, וע"ד משל מי שאינו חכם, שאף שתופס את האותיות מ"מ השכל הוא בהעלם. ב. וזהו "בורא קדושים" שכל בחי' קדושים, בחי' חכמה עד רום המעלות, ובחי' נשמות ישראל, כולם הם בחי' בריאה יש מאין לגבי עצמות המאציל, והם רק מבחי' "שמך", בחי' אותיות הרשימו אחר שנסתלק מהם האור.ועפי"ז יובן ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה מבחי' מחשבה, אך הוא לצורך עליה. ויובן בהקדים ענין שבת תתאה ושבת עילאה, דשבת הוא עד"מ אדם השובת ממלאכת עבודה, שבשעת העבודה שכלו נתלבש ונשפל לבחי' מעשה, וכשפוסק ממנה חוזר שכלו לאיתנו ועולה להשכיל ענינים רוחניים. ועד"ז למעלה, שעליית בי"ע באצי', שהיא עלייה עצומה, הוא בחי' שבת תתאה, (ועד"ז הוא בתפילה שהוא בחי' שבת שבכל יום), וזהו בחי' קבלת שבת, ואח"כ ביום הוא בחי' עליית ז"א ואו"א, ועד שגם א"ק עולה עלייה עצומה במאציל העליון, והוא בחי' שבת עילאה. Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.ג. ולהבין ענין העלי' מהו, הנה נודע שעיקר זמן קיבול שכר הוא בזמן התחי'. דהנה, אוא"ס הוא ממכ"ע וסוכ"ע, דהנה ההתהוות הוא מבחי' הארה לבד, אך גם הארה זו היא בבחי' א"ס, וכדי שיתהווה ממנה עולמות בעלי גבול הוא ע"י כמה צמצומים, וזהו בחי' ממלא, ואור הממלא אינו אפילו כטיפה מאוקיינוס לגבי אור הסובב. וזהו ענין העליה שנעשה בנשמה ע"י ירידתה בגוף, דזה שהנשמות עלו במחשבה הוא בחי' ממכ"ע, וע"י הירידה בעוה"ז יתגלה אור הסובב לעתיד. והנה עלי' זו הוא ע"י קיום התומ"צ, כי שכר מצוה מצוה, וכללות כל המצוות הו"ע שהיש יהי' בטל לאין, בבחי' ביטול היש, שאף שאינו ביטול אמיתי הוא בחי' אתעדל"ת שעי"ז מקבלים שכר מצוה מצוה, שהשכר הוא התוכן המצווה עצמה היינו ביטול במציאות ע"י גילוי אור הסובב (וזהו "מאן דלא כרע במודים", שאין בו ביטול כלל, "אינו קם בתחי'").ד. וזהו ענין שתי שבתות, דשבת הוא עליית העולמות שהוא בחי' ביטול, וזהו "ויכולו השמים והארץ" לשון כלות הנפש וביטול. וזהו שתי שבתות, ב' בחי' ביטול, ביטול היש והביטול האמיתי שבא אחר כך. והנה, שנת השמיטה הוא בחי' ביטול היש לאין, שאינו חורש וקוצר לעצמו שהוא בחי' ישות, אלא הכל כהפקר, והאדם שוה לבהמה, דכל זמן שחי' אוכלת כו', דלגבי אור הסובב אדם ובהמה שוים. וזהו בחי' שבת תתאה שהוא העלי' מבחי' עשיה, הכולל את כל המדריגות עד בחי' חכמה שמקננא באצי'. ושבת הב' הוא בחי' העלי' מבחי' בריאה - כולל גם ספירת החכמה ש"מאין תימצא" - לבחי' הכתר, "כתר לי זעיר" שהוא לשון שתיקה וביטול.ה. וזהו "ואת שבתותי תשמרו" ב' בחינות שבת שישנם בכל שבת, ששניהם באים מלמעלה, ועבודת האדם הוא רק לשמור שלא יהי' קלקול המונע גילוי זה, וגם שביטול היש גופא לא יהי' בבחי' ישות. וזהו "ואת שבתותי" שב' השבתות הם שלי.וזהו "ואת מקדשי תיראו", שמקדשי קאי על התורה בחי' ממכ"ע, ואף ששבת הוא העלי' בסובב עם כל זה "ומקדשי תיראו אני הוי'" היינו שהעצמות בא בבחי' ממכ"ע, דזה ש"אורייתא מחכמה נפקית" קאי על התגלות בחי' חכמת התורה, אבל מקור חוצבה הוא למעלה מן החכמה. וזהו "ומקדשי תיראו" ד"מקדשי" הוא המשכה בבחי' גילוי ומזה הוא היראה.Support the show ★ Support this podcast ★

Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.את שבתותי תשמרו (מא, א)"שבתותי" הוא ב' בחינות שבת שבכל שבת. ולהבין זה הנה העבודה דימי החול מתעלה בשבת ע"י בחי שבת שבימי החול שהוא בחי' התפילה שבכל יום. ולהבין ענין העלי' יובן בהקדים שהנשמה הוא בחי' מחשבה שלמעלה מבחי' דיבור, ועפי"ז צריך להבין למה ירדה הנשמה למטה לבחי' דיבור, שהיא ירידה עצומה. אך הענין הוא שירידה זו היא צורך עלי'.ב. ולהבין ענין העלי', יובן ע"פ המאמר "בורא קדושים ישתבח שמך לעד", ש"קדושים" הם הנשמות שלמעלה מהמלאכים, אך מ"מ גם הקדושים מהללים רק את בחי' שמך, בחי' שם בלבד. דהנה, שם בלשון המקרא הוא כמו אור בלשון הזהר, שהוא בחי' הארה לבד. והוא משום שכללות השתלשלות הוא מבחי' חכמה אך חכמה היא בריאה יש מאין, וזהו "בורא קדושים ישתבח שמך", שהם רק מבחי' שם, ולכן ירדו ונתלבשו בגוף שהיא צורך עליה.Support the show ★ Support this podcast ★