The Human Founder

Navigating your life as a startup - part 1 of HR and Mindfulness in Business series In an intimate conversation, we talked about the shock that can hit you after stepping out from the education system to the world in the beginning of your career, and what it takes to keep your mental state healthy through that faze and out of it, about the wisdom of navigating your life as if it’s a startup, and why it holds the key for unlocking our full potential.

The power of ‘Chutzpah’ in your entrepreneurial journey In our intimate conversation, we talked about Inbal's fascinating life path, about the exact ingredients in her childhood and career who made her the person she is today, about having a lot of responsibility at a young age, what her great mentors taught her along the way, and what was the point where she realized she is finally ready to fly on her own and become independent.

How can you maintain and balance between different passions/identities to reach your full potential? In an intimate conversation we talked about Yoni’s fascinating journey - from a teenager who was a geek before it was considered ‘cool’, to a beloved musician, who later on also became an amazing co-founder & CEO of Eko, which he founded with his bandmates. We talked about the pros and cons of working together as entrepreneurs vs. musicians from his unique point of view, about navigating between the different parts of your identity to feel fulfillment in your life as a whole, and the sacrifices you need to make when you're dedicated to make it all work.

על יזם שהפך למשקיע, ואיך הפגנת אנושיות, פגיעות, ואמפתיה הופכים אותך גם ליזם וגם למשקיע טוב יותר באותה צניעות וחוכמה שמאפיינת אותו, יובל משתף על הדרך הייחודית של הקריירה שלו על כל פיתוליה, על הקווים והערכים המרכזיים שהנחו אותו להצלחות גדולות וגם להתמודדות עם הקשיים שהגיעו במהלך הדרך, על המקום של מזל לעומת נתונים טובים בהגעה לתוצאות והצלחה, ומה קורה כשדברים לא הולכים לפי התכנית - בקריירה ובחיים האישיים - "דברים בדרך כלל לא הולכים לפי התכנית. זה עקרון מנחה בקריירה - 'בתאוריה אין הבדל בין תאוריה ופרקטיקה, אבל בפרקטיקה זה לא נכון."

Curing others (and yourself) from the loneliness epidemic In our intimate conversation, we talked about what it’s like being part of a very well known family of high achievers in Israel, with the constant expectation from you to leave your mark in the world, about the power of storytelling and how it connects to the world of founders, and about his mission to cure the loneliness epidemic with his innovative company, Wisdo. “Loneliness is simply a gap between the human relationships that you have in your life, and the human relationships you would like to have in your life. The larger the gap, the more lonely you feel. It’s not a matter of - if you're married or have co-founders or a lot of friends. If you are living a life where you're surrounded with people you don’t feel you can be close to and vulnerable with in an open and authentic way - that gap is not going to be closed by itself.”

How can we spot the social signals we send and accept, and improve our communication as founders & dealmakers? “It all starts from pain.” Ori admits being shy and sensitive as a child. That same sensitivity is still rooted into his character and personality. Oddly, Ori believes it serves as a key component in some of his recent achievements (successful exits) and an effective “fuel” for future ones. His journey was and still is all about accepting yourself and your weaknesses, and sometimes understanding that your ‘weaknesses’ ARE your strengths. In our intimate and fascinating conversation, we talked about learning from your mistakes as a young entrepreneur, about the hidden nonverbal channels behind every social interaction, who shed a light on the mystery of human communication, and why knowing this is crucial to your success in every field in your life.

** How does the connection to our own body affect the way we lead in the world? ** In an intimate and insightful conversation we talked about how Narkis experienced her eureka moment that changed her whole perspective and fueled her to forge a new personal and professional path, about the way women are taught to treat their bodies and how it reflects later in their workplace, about the price that we all pay when were controlled by gender roles and what we can do to create a safe space in the workplace, that is not just based on what no to do, but also knows and communicates what we want and can.

**How seeing everything as a ‘learning opportunity for personal & professional growth’ is a mindset that can change your life as a serial entrepreneur?** In an intimate and fascinating conversation we talked about how Nevo discovered his purpose by coincidence, about managing a balanced family life as a busy parent, the roller coaster of founding Visualead, and how after a surprising success in China he and his family packed everything and moved on to a challenging and amazing year. How after a big success he got the courage to jump into the deep water again and found Acumen together with Itamar and Daniel, and how to stay balanced in a world full of ups and downs, while still keeping the inner fire of a serial entrepreneur.

על פיבוט בחיים של עצמך - ממשקיע ליזם והצורך שלנו להתוות את הדרך של עצמנו אוהד הוא דור שלישי למשפחת יזמים. אביו היה במקור רופא שיניים, ובאמצע החיים אחיו משך אותו לעולם הטק, ומשם הם הקימו את 888, הצלחה ששינתה את פני המשפחה. בהתחלה אוהד הצטרף כצופה מהצד, סופג את כל המתרחש, האווירה, השיחות העסקיות, לומד את העולם המיוחד הזה, אבל מה שהתחיל כתהליך איטי השתנה לחלוטין כשאביו נפטר ונטרפו כל הקלפים. אוהד חשב שיוכל לקבל grace period, אבל למציאות הייתה תכנית אחרת, ותוך יום כל האחריות של העסקים המשפחתיים נפלה על כתפיו. המארג הרגיש של עסק משפחתי "כל עוד זה היה אצל אבא שלי אלו היו הבעיות שלו, כל בוקר עם דוד שלי היה אחרת - יום ראשון רבים יום שני שותים קפה, יום שלישי רבים יום רביעי שותים קפה. תמיד יש עניינים עם שותפים, אבל כשהתזרים חזק וכולם גאים - אז זה פחות קשה. אחרי שהוא נפטר דברים השתנו, היחסים השתנו, צרכים השתנו". גם אחר כך נמשכה רכבת ההרים, אבל הפעם סביב אוהד. בגיל 30, הוא קיבל אחריות מטורפת על הכתפיים - משפטית, עסקית, פיננסית, המון כדורים ללהטט באוויר, אבל אוהד עוד היה עטוף באותה תמימות של בחור צעיר שחושב שהוא יודע הכל - "אני רואה את אבא שלי יושב בסלון לעיתים ורואה כל מיני קומדיות מטופשות, וחשבתי לעצמי - אם הוא הצליח, גם אני יכול, זה לא בעיה, זה לא קשה. את לא מבינה את גודל האחריות וגודל המורכבות. חלק מהסיבה שהצטרפתי זה כי ראיתי שהוא קצת מתעייף. אני לא יודע מאיפה הייתה לי החוצפה, אבל אמרתי לאנשים - תנו לו שנה שנתיים ואני נכנס במקומו. הייתי חצוף וטיפש." קצת לפני שאביו נפטר הוא עשה את ההשקעה השנייה שלו של 50 מיליון שקל עוד לפני גיל 30, והוא משתף שעשה זאת כאילו הוא מזמין קפה במסעדה, לא הייתה לזה משמעות גדולה מבחינתו. "אחר כך עם השנים את מבינה כמה את לא מבינה. כמה הדברים קשים, כמה הם מורכבים - את מתכננת תכניות והחיים מתכננים אחרת." הוא קיבל לידיו 12-13 חברות - כולן עם בעיות של להיות או לחדול, ומניה שנפלה ב- 70%, בלי נסיון וידע של איך לשקם את הכל, אבל עם ידיעה פנימית שזה לא יכול ליפול במשמרת שלו. הוא מציין גם שהוא מבין שדברים כאלה הם "צרות של עשירים", ושהוא יכל גם לשבת בצד ובכל זאת יהיה לו מה לאכול, אבל תמת האישיות שלו היא זו שדחפה אותו פנימה והביאה איתה גם הרבה סטרס. יש בו את הצד הרציונלי שיודע מה נכון ועושה את הדברים בצורה מחושבת והגיונית למרות שזה מפחיד, אך מצד שני - הגוף מגיב. כאבי בטן, חוסר שינה, הכל צף ומשתקף בצורה כלשהי בגוף. בהתחלה הוא לא הבין את הקשר בין השניים, איך אפשר להבין משהו ברציונל ועדיין הגוף מדבר את מחיר הרגשות - הוא היה צריך לחוות את זה על בשרו כדי להפנים עד כמה הם שזורים זה בזה. למכור את חברת הענק אחרי שאביו נפטר, המניה הייתה בשפל, ודווקא אז אוהד לא רצה למכור ולברוח - למרות שעוד מגיל 18 הוא ידע שזאת המטרה הסופית שלו, ושזה לא המקום שתואם את הדנ"א שלו, הוא רצה קודם למצות את הפוטנציאל של החברה ולהרים אותה מהקרשים. הם חיכו עוד קצת, ונעזרו מאוד בשי בן יצחק ז"ל, השותף שלהם שתמך ועזר, ובסוף מכרו את האחזקות. אוהד מספר על ההקלה שהרגיש אז, כשהבין ששמונה שנים הוא שם את החיים שלו על פאוז והתרכז כל כולו בלהציל ולמכור את החברה. לא היה לו מקום לשום דבר אחר, ופתאום יש לו זמן לעצמו, להבין מה הוא רוצה להיות ואיזה חותם הוא באמת רוצה להשאיר. הוא יכול שוב לנשום. שאלתי את אוהד מה הוא חושב על אוהד של אז, של לפני יותר מעשור, ועל המקום שממנו הוא פעל, והוא משתף שבמבט לאחור, יש הרבה צמתים בקריירה שלו שהוא היה רוצה לשנות, שיש סביבן חרטה, אבל באותה נשימה, הוא יודע שגם צומחים מתוך סבל. היה משהו מאוד מתעתע בדרך שהוא עשה - ברגע ובלי הכנה הוא זינק מתחתית הפירמידה ישר לקצה של הלמעלה, לבורד ומעל זה כבעל מניות, וקיצור הדרך הזה לא בהכרח היה בריא. הרבה פעמים כולנו חולמים על קיצורי דרך כדי להיות בקצה הפירמידה - לשבת בפסגת החלומות שלנו, בנוחות, עם ההשפעה והכח לעשות וליצור את מה שאנחנו רוצים, אבל אסור לנו לשכוח עד כמה הדרך לשם היא חשובה. היא טומנת בחובה את הלקחים, הניסיון, ההתחשלות והחוסן שאנחנו צריכים כדי לעמוד בפסגה ולהסתכל על הנוף. מי שאנחנו נהפכים להיות בזמן הטיפוס, הוא האדם שמקומו בפסגה. ובאמת, אוהד חש בעצמותיו, את אותו הצורך הזה, לחזור ולבנות את עצמו לבד, מחדש - כיזם. אוהד מספר על איך לפני שנה כשישב עם השותפים שלו בקריית אונו, הוא אמר להם: "פה אתכם בסיטואציה שאני נמצא, אני מרגיש יותר חזק ממה שהרגשתי לפני עשר-חמש עשרה שנה ממה שהרגשתי אז כמשקיע, היסודות יותר יציבים, זה מרגיש יותר נכון." יש איזו תפיסה מטעה כשמסתכלים על אוהד מבחוץ, כי דברים נראים פשוטים - אבל בכל צד יש מורכבות ו- struggle. הערך העצמי שלנו תלוי ומתקשר לעשייה שלנו, אין דרך לחמוק מזה, והחוויה של כישלון, גם על רקע הצלחה בעבר, היא קשה ומאתגרת לעיכול. אוהד משתף על הקשר הזה גם אצל אנשים מצליחים. גם הצלחה גדולה מביאה איתה מחיר נפשי, גודל האחריות מתעצם ויש חרדה לשמר את אותו השיא מאותה הבנה שמפה אפשר רק להידרדר. לא משנה איפה אנחנו נמצאים, תחושת הערך העצמי שלנו הוא משהו שצריך כל הזמן לתחזק - כי העולם של ההייטק מביא איתו הרבה מאוד תהפוכות, ואם אין את הבסיס היציב הזה, אנחנו הולכים לאיבוד. לקח לאוהד הרבה זמן להחזיר את הרוגע לחייו ולהפנים אותו. להפוך ממשקיע ליזם בתור מי שיש לו את נקודת המבט הייחודית של שני הצדדים - כיזם וכמשקיע ביזמים, אוהד למד איזה יזם הוא רוצה להיות. טעות נפוצה שהוא מספר עליה היא של צנטרליזם אצל יזמים - הכל חייב לעבור דרכם, ויש חוסר מודעות למתי הם מתאימים ומתי צריך לזוז הצידה למרות שזה כואב. ההתנהלות הזו היא מתכון להרבה קלאשים בין יזמים למשקיעים, כשכל אחד חושב שהשני לא מבין. היום הוא עושה את הדברים הפוך ממה שהוא ראה - הוא מקפיד להאציל סמכויות, להיות שקוף, לוודא שכל המידע

איך זה להיות מנהלת בכירה בעולם הסטארטאפים ולהוביל מיתוג אישי אותנטי? לעבוד עם הפחד בגיל 25 אחרי תואר ראשון, אפרת שעובדת כמתכנתת נכנסת לעוד יום בעבודה, אבל משהו מרגיש לה שונה. היא חייבת להודות שבינה לבין עצמה, המקום הזה לא מרגיש לה נכון - גם אם היא טובה בתכנות זאת לא העבודה שמתאימה לה. עם הרצון לעשות שינוי צפו ועלו גם הרבה פחדים - פחד מאוד גדול לאכזב, פחד ממה יגידו ופחד מאי הידיעה עצמה. מהצד השני, הייתה לה גם מה שהיא מתארת כ: "קריאה פנימית, תחושת בטן, שבא לי ללמוד עסקים ולא בא לי לחזור לאוניברסיטה". הזדמנות נקרתה לדרכה דרך עסק תכשיטים של חברים, והיא יצאה למסע חדש, "ללמוד על עסקים מהידיים, באקדמיה של החיים". פאסט פורוורד כמה שנים, ואפרת החליטה אחרי רצף עבודות אינטנסיבי, לקחת שנת חופשה ולעזוב את איירובוטיקס בה עבדה אז. גם אז עלו אותם הפחדים החזקים - היא לא יודעת מה הדבר הבא, מה התכנית, פחדים כלכליים, האם זה הצעד הנכון. כל אלה הסתחררו ויצרו סביבה ערפל. בטיפול, הפסיכולוגית שלה אמרה לה - "מה הדבר הכי נורא שיקרה?", וזה הדהד. היא קיבלה את החיזוק החיצוני שהייתה צריכה באותה נקודה, ונתנה לעצמה שנה להקשיב פנימה, להבין מחדש מה עושה לה טוב, לבנות חזון מחודש. אפרת מספרת שעם כל בחירה שהייתה לה בהמשך, הפחד לא נעלם - אבל התפקיד שלו הלך והצטמצם. אפרת מאמינה שכדאי לעבוד עם הפחד - "לא לתת לפחד הזה לעצור אותנו, הוא קיים שם ולעתים הוא מאוד עוצמתי. אבל הבחירה שלנו היא אם להעצר בפניו, או להמשיך להקשיב לאינטואיציה ולבטן ולקריאה הפנימית שלנו של מה נכון, ולבחור בזה למרות שזה קשה ולמרות שזה מפחיד". אחרי המון שנים של הקשבה פנימית ועבודה עם הפחד, אפרת כבר לא מרגישה אותו יותר - היא יצקה בעצמה מספיק ביטחון כדי לשחרר את הספקות העצמיים. לסלול את דרכך אפרת משתפת שהדרך האישית שלה לטוות את העתיד, היא במהלך הדרך. ההתכווננות שלה לא רחוקה מדי, מה שהיא שמה עליו את רוב הדגש הוא להגיע ליעדים קצרים ולבדוק כל פעם - האם זה נכון לי או לא, האם זה מהדהד בי. גם בדרך השלילה אנחנו מבינים את הכיוון שלנו - צמצום האפשרויות תוחם את הבחירות שלנו לחלום המזוקק ביותר, גם אם אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק מה הוא. זה בסדר לא לדעת בדיוק לאן אנחנו הולכים. מה שעוזר לאפרת לשמור על העוגן הזה בעצמה הוא לעשות עצירה כחלק מהשיגרה שלה ולהתבונן במה שקורה ומה שהיא מרגישה - לבדוק שהיא באמת נוכחת בחיים שלה ובדרך שלה. כמו במיינדפולנס, חשוב לתת את המרווח הזה בין השאיפה לנשיפה. כשאנחנו יוצאים לעולם המהיר וכל הקולות סביבנו של התכנות החברתי, הציפיות ומה שנחשב לנורמלי מתערבלים, אנחנו נוטים לאבד את החיבור לנפש שלנו, לחלומות שלנו. אפרת משתפת שבשיחה עם חבר ששאל אותה מה היא רוצה לעשות בחיים אחרי העזיבה, היא דיברה מהבטן ואמרה שהיא לא יודעת למה ואיך זה יקרה, אבל יש בה רצון לייצג את ישראל בעולם. לא היה לה נסיון, לא כיוון, ובכנות - גם לה זה היה נשמע הזוי. אבל שנתיים-שלוש אחרי זה, היא התחילה לעבוד במכון היצוא והובילה משלחת לקנדה, שם היא דיברה על הבמה וייצגה את ישראל בעולם. החלומות שנשמעים לנו הזויים היום, יכולים להיות המציאות שלנו בעתיד. קצת על מחירים כמנהלת בכירה בסטארטאפים - יש לא מעט מחירים שבאים ביחד: 1- פונקציה יחידה שעוסקת במה שאני עושה - אין הרבה עם מי להתייעץ מסביב 2- כולם חושבים שהם מבינים. צריך לנווט ולהדוף לטובת מה יהיה הכי טוב לחברה 3- מחירים אישיים - כובד האחריות גדול ונוגע להמון תחומים 4- אם אין גבולות מאוד ברורים, העבודה יכולה להשתלט על החיים, לזלוג לחיים האישיים 5- להיות באקוסיסטם הישראלי - מעייף לתחזק את המקום הזה, בדריכות גבוהה, להיות תמיד בעשייה ולקבל המון פניות בתור אם חד הורית, אפרת החליטה שהיא לא מוותרת על אף תפקיד - לא על היותה אמא ולא על הקריירה שלה. מתוך ההחלטה הזאת היא הבינה שהיא חייבת עזרה, ועברה לגור ליד ההורים שלה. ה"שותפות" הזאת עם ההורים שלנו כשאנחנו מבוגרים לא תמיד פשוטה, אבל אפרת משתפת שהיא ביקשה את העזרה - אז היא החליטה. ומתוך ההחלטה הזאת, הקשיים לא תופסים הרבה מקום, כי היא בחרה את הדרך שלה ובכך היא לא לוקחת עמדה קורבנית בתוך החיים של עצמה. לפעמים אנחנו מקבלים גם איתותים מהסביבה שעוזרים לנו להתכוונן עם הבחירות שלנו ולהבין את המחירים שבחרנו. אפרת משתפת על כתבה חשובה בעבודה שעבדה בשבילה שבועיים מסביב לשעון, וכשהכתבה התפרסמה, הבן שלה בא אליה מחזיק את העיתון עם התמונה שלה, ואמר - "אמא אני רואה אותך פה בעיתון, למרות שלא ראיתי אותך אתמול". זה היה חץ ללב וגרם לה לשקלל מחדש, אבל גם להבין שיש פיקים לעבודה וזה בסדר כל עוד זו לא השגרה. מיתוג אישי אותנטי מיתוג אישי הפך למילה מעושה קצת באופן שמשתמשים בה בשנים האחרונות. אחד מהדברים שאני (גלי) אומרת ליזמים, זה שהם מקדמים שני דברים - אחד זה את הסטארטאפ, ולצד זה את עצמם כאינדיבידואלים, כפרסונה. וזה לא דבר רע, להיפך - משקיעים קודם כל מתאהבים ביזם ובצוות לפני המוצר. זה מקום שבו הרבה פעמים ליזמים, במיוחד בהתחלה - לא קל בו. לשאוף ולרצות להיות מוביל דעת קהל מגיע עם הרבה התנגדויות רגשיות ומנטליות. חלק מההצלחה של המיזם תבוא אחרי שיראו אותנו כאנשים מקצועיים, ואני מאמינה שכדי להביא את זה זה צריך לבוא בצורה אותנטית. המפתח למיתוג אותנטי מגיע מהשילוב של איך אני מוציא את עצמי החוצה, ואיך אני נותן ערך. בהתחלה זה לא ירגיש בנוח - וזה בסדר. "אלה בדיוק ההזמנות שהמציאות באה ודוחפת לכם ראי מול הפנים. המקומות, הטריגרים האלה שבהם צפים ועולים הפחדים, החסמים, של איך זה יישמע, של איך אני לא עף על עצמי, של תסמונת המתחזה ויבינו שאני לא באמת יודע על מה אני מדבר או שאני מספיק טוב בתחום שלי. כל החסמים שעולים - הם ההזמנות של היקום להתמודד עם מה שעוצר אתכם. כי אם הקמתם סטארטאפ - יש לכם וויז'ן לא קטן, באתם ליצור משהו חדש, ואתם לא תצליחו במשימה שלכם אם לא תאפשרו לעצמ

How can we as parents-founders help better our own Teenagers’ mental health? From psychologist to entrepreneur Just a few years ago, Alex was all in as a clinical psychologist, having two clinics, teaching about psychology - when by accident, he found himself diving into the Tech world. It was something he didn’t know had existed before, and he felt like ‘Alice in wonderland’ as he discovered the full power and potential that lies within that world. He decided to found his first company, and poured his energy into it. When I asked Alex about this big switch, he shared that from his perspective - it wasn't a big shift, because companies are all about people. As a psychologist, his activity has changed but the essence is still about people. He uses his empathy and wisdom as a psychologist to connect and understand his usersand their needs. When it came to Kai, it started when the time was right. Alex and Netanel reached out to Ziv, who built an earlier version of Kai. They weren't sure about it in the beginning - they didn’t think people would cooperate and use AI, but after weeks of convincing, he decided to go for it - not because he was sure about the idea, but because he was ready to build a company with amazing co-founders to explore with. He said yes to this unique combination between psychological background and technological expertise. The alarming data 1 out of 3 teenagers will experience severe sadness, the percentage is even higher for teenage girls. Suicide rate grew by 40%, and Covid only accelerated it. Why is that? Well, the last two years were very hectic - teenagers stayed an enormous amount of time at home without having any certainty about the next day, they were more exposed to the stress in their home life and had nowhere to escape to. Add the absence of time outside in the sunlight and in nature, and the twisted mirror of social media, which filled all their time with watching the illusion of the perfect lives of others - it’s a ticking time bomb. Although it’s scary and hard to admit as parents - we don't necessarily always know what happens to our children, and what’s going on inside their heads. And when we do know eventually, it’s often too late. How can we as parents be there for our kids? - Spending quality time with them - there's no way around it - Creating space where parents bring more vulnerability - Normalize sharing about emotions through asking how they’re feeling, letting them know that it's super normal to feel pain and difficult feelings - everyone goes through them in their lifetime - Address their questions, even and especially when they’re difficult or uncomfortable to talk about - Nonjudgmental attitude - Modeling - we often don’t teach our kids tools to handle their emotions, and then they find unhelpful and even harmful ways of coping. It’s our responsibility to teach them about the most powerful and basic part of being human - expressing our emotions. - Talk with other parents to know you are not alone dealing with those things, and also learn from others about the tools they give to their kids. Reacting to Kai Alex found that the different age groups react differently to Kai. Adults tend to use technology in different ways and for different reasons than teenagers, and had a resistance to Kai - they expected it could replace a human, and tried to find the holes that will trick the platform. They were very skeptical. The younger Kaiers on the other hand, didn't expect it to be like a human at all. They trusted the tech more, and it allowed them to share without feeling shame, and have a safe space. We might have a hard time understanding this, but teenagers have new ways of interacting - they’re used to interacting through apps like Discord - a platform for managing conversations. It started for connecting while playing online games and expanded to servers that are building huge communities for a lot of interests like anima and music - they use more group chats, messaging and sending voice messages, they’re use to interacting through gaming with avatars that are not even humans, and have the shield of anonymity. Teenagers don’t use one app anymore for interaction, but are constantly on a different conversation experience - that’s where the future is heading . Tech as the problem and the cure Technology is a big part of the problem and the solution together. It’s the channel we can harness to reach out to teens. Just like Duolingo is making learning languages accessible, the goal is that Kai will make emotional tools accessible for everyone. I asked Alex to demonstrate Kai’s work, and we chose the example of a girl named Amanda who's struggling with body image. The first and surprising thing that Alex mentioned, is that many times, she won’t know she's struggling, anxious or depressed. They found that the first thing that helps a teen like Amanda is to ask her - how happy are you right now from 1-10? - This question is a very important trigger for them to gain aware

על יזמות שהיא שליחות: להבין את הבן שלך, לשנות את העולם ובדרך לטפס על הקילימנג'רו לפני שנתיים, בדרך הביתה מהעבודה, רימון מקבל טלפון מאשתו שאומרת שלו שיובל שהיה אז בן 19 שוב ברח מהבית, אבל הפעם לקח טלפון. רימון מתקשר אליו וכשיובל עונה הוא אומר: "אבא מדהים פה, אני מאכיל את הג'ירפה". רימון מחשב את מסלול הנסיעה מחדש, מנסה להבין איפה יובל נמצא, בזמן שעל הקו יובל שואל אם הוא יכול ללטף את הקרנף, ושהוא רואה שלט של הכלוב של האריות. בזמן שרימון ממהר אל יובל הוא מרגיע אותו ומנחה אותו בעדינות להתרחק מהאזור של החיות. כשהוא מגיע לספארי, הוא שואל את יובל בעדינות מה קרה ויובל עונה בפשטות - רציתי לחבק זברה. גם השומר המבוהל שכעס בהתחלה על הכניסה הלא מורשית לא יכל להשאר אדיש בפני המתיקות והתמימות של יובל, והחליט בסוף לקחת אותם לסיור עם הג'יפ לראות את הזברות, ושוב יובל הרוויח מתוך השונות שלו וטייל עם הזברות. ברגע הזה רימון הבין שהאתגרים של האוטיזם כל כך גדולים, שאת כל מה שהוא יכול לתת אחרי 25 שנה בהייטק, הוא יביא כדי למצוא פתרונות ועזרה לאתגרי האוטיזם - הוא ינצל את הידע שלו בטכנולוגיה, יזמות וחדשנות ויקדיש אותו כדי למצוא פתרון משמעותי. תמונה כללית באוטיזם יש שונות מאד גדולה - "ראית אוטיסט אחד - ראית אוטיסט אחד", יש ספקטרום מאוד רחב ומגוון גדול של מופעים. הם מהווים כ-2% מהאוכלוסייה, 200K בישראל, 200M בעולם, כאשר לא כולם מאובחנים. סביבם יש 4 אנשים לפחות שמושפעים מכך, מה שאומר שיש מיליארד אנשים שהנושא נוגע להם ומשמעותי עבורם. אוטיזם היא רגישות נוירוביולוגית, ונהוג לחלק אותה לרמות תפקוד. ברמת תפקוד נמוכה יכול להיות ילד שכל חייו יהיה במוסד ויצטרך ליווי צמוד, ודוגמה לרמת תפקוד גבוהה מאוד היא אילון מאסק. אנשים עם אוטיזם חווים כל דבר פי 1000 - בין אם זה בויסות חושי, ובין אם זה בתחושת בדידות. אוטיזם היא מוגבלות שקופה - לא תמיד יודעים לזהות את מי שבתפקוד גבוה, יש כאלה שעצמאים לגמרי, יש כאלה שנמצאים במעונות וכל מיני מסגרות אחרות, והרבה נופלים בין הכסאות ולא יודעים לתת למה שהם מרגישים וחווים שם. במקרה של יובל, הבן של רימון, זה היה באוויר מאז שהוא נולד, אבל לא היה להם כהורים משנה ההגדרה של מה זה, עד שבבי"ס דיברו איתם על סייעת. בשביל לקבל אותה צריך לעשות אבחון קודם, וכך הוא אובחן בגיל 8. האבחון נתן להם נגישות לכלים ועצות שלא היו להם לפני כן, אבל רימון אומר שהתורה על רגל אחת היא פשוטה - לאהוב אותו הכי שאפשר, ולדחוף אותו הכי גבוה שאפשר. רימון מספר שכל יום הוא אומר ליובל: "אין סוף ועוד אינסוף זה קצת לעומת כמה שאני אוהב אותך, ויובל מחייך את החיוך המדהים שלו בכל פעם." כחלק מזה, זה אומר גם לא לוותר לו ולאפשר לו להגיע הכי רחוק שאפשר - במקרה של יובל זה היה טריאתלון שעשה כמה חודשים אחרי האבחון שלו. מעבר לאתגר הפיזי שכולנו מכירים לגבי פעילות ספורטיבית מאומצת, ליובל היה סט אתגרים נוסף שונה לגמרי - ויסות תחושתי. לשים חולצה על גוף רטוב למשל, היה אתגר הרבה יותר גדול עבורו מהרכיבה על האופניים. בגיל 9 יובל כבר הקיף את הכנרת באופניים. להיות הורה לילד עם אוטיזם כששאלתי את רימון מהי המשמעות של להיות הורה לילד עם אוטיזם, הוא משתף שבראש ובראשונה - החיים לא צפויים. אתה לא יודע אם היום הוא יהיה יותר סוער או רגוע, אתה נמצא כל הזמן במצב של חוסר ודאות. היכולת לבקש מהסביבה להכיל אותו ולראות איך הסביבה מגיבה היא גם דבר מורכב. קל לדבר מילים יפות ואוהבות, אבל בסוף מגיע מבחן המציאות ואז נבחנת התגובה האמיתית של אנשים, כשהם נתקלים בהתנהגות שהם לא ציפו לה, ושלא בהכרח נוחה להם. בתור הורה, רימון משתף שעצם המודעות וההכלה של האוטיזם נותנת לך יכולת קבלה והכלה עצומה עמוקה וגדולה יותר להמון דברים אחרים, גם מעבר לאוטיזם - "זה בית ספר לחיים. אני לפעמים מדבר עם אשתי מה היינו עושים אם לא היה לנו ילד אוטיסט. אולי היו לי חיים שקטים, אבל לא הייתי חי בכל העוצמה והאינטנסיביות - העוצמה של יובל סוחפת. כשהוא שאל אותי פעם - אבא, כמה רחוק אתה מוכן ללכת בשבילי? ואני פשוט הזמנתי כרטיסים לטפס את הקילימנג'רו." החלום להגיע לקילימנג'רו ליווה את רימון הרבה שנים. כנער הוא היה שחקן כדור מים, ספורטאי מצטיין. בצבא שירת בסיירת גבעתי ואחרי שלוש שנים של שירות בצוות מבצעי הוא נופל ולא מצליח להזיז את הידיים והרגליים. בבדיקות גילו שהיו לו 7 פריצות דיסק, אחד ברמה קיצונית וחייבים לנתח. בגיל 21 הוא מוצא את עצמו נכנס לחדר ניתוח עם סיכוי של 10%+ לצאת משותק. אחרי הניתוח בחדר ההתאוששות הוא מצליח להזיז את הזרת ומחליט שעצם זה שהוא מצליח להזיז את הזרת עכשיו זה מספיק - מכאן הוא מנצח. השנים הראשונות היו קשות עבורו כי הוא היה צריך להמנע מפעילויות ספורטיביות, אבל אחרי כמה שנים הוא כבר חזר להתחרות בטריאתלון. אחד החברים שלו בקבוצת טריאתלון הוא קטוע רגל, וביחד הם חלמו לטפס את הקילימנג'רו, מה שהתחבר להבטחה שלו ליובל. רימון מתאר את האושר שבטיפוס למעלה עם החבר הכי טוב שלו, "כל צעד כיף לך" - אחרי חמישה ימים הם הגיעו לפסגה, אבל בדרך למטה מתחילה סופת שלגים גדולה. רימון מחליט לרדת את הקילימנג'רו ברגל - הוא מתחיל לרוץ בשלג, כשיש 50 ק"מ ו500 מטר לעבור ב- 24 שעות. אחרי כמה שעות הוא מתמוטט בשלג מאפיסת כוחות, וקורא לסבלים שיקחו אותו למטה. בדקות שלקחו להם להגיע רימון עשה שיפט במוח, ככה שכשהם הגיעו הוא אמר להם תודה רבה והזמין אותם להתלוות אליו ברגל, כי הוא רוצה להמשיך. בדרך למטה הוא הרגיש בכל צעד כאילו יש לו סכין נעוצה בכל רגל, אבל התחושה הזאת שהוא תמיד מסוגל לעשות עוד צעד למרות הכאב - ועוד אחד נוסף, היה אחד מהלקחים הכי גדולים שהוא למד בחיים. הטיפוס לקילימנג'רו עם יובל כבר נמצא בתכנון. מחולשה לגאווה בהייטק ובסטארטאפים הקצב גבוה והדרישות גבוהות, ולצד זה בבית יש אינטנסיביות ואי ודאות גבוהה יותר מהרגיל. היו הרבה שנים שיובל היה בא לעבודה שלו בצהר

How do you build 2 successful startups and how significant are the mindset and desire along the way? Natan grew up next to his granddad's wood shop, always building things with his hands. At the same time, his dad, who was an engineer, taught him about programming, and he started doing that at an early age as well. As a teenager, he was interested in getting stuff done with more people, so he started his first company at the age of 17, and caught the Entrepreneurship Bug. Still being a highschool student, he came to experience a totally different world of meetings and thinking as the COO of the company, the things he only saw in movies before. After he graduated high school, he served in the Air Force Intelligence, where he did operational and technical roles, which meant a lot of responsibility on his hands. When he finished his service, he stepped out to a different world - it was the end game of the “.com” era, and he found himself writing a lot of code. He was drawn mostly to embedded systems - he liked the combination of hardware and software. One friend sent him to the IDC, because he was interested in their scholarship for entrepreneurship, tech and leadership and asked Natan to take the application forms for him. As he helped his friend he thought to himself - why wouldn’t I fill one for myself as well? At the time Natan was studying political science at the Open University Of Israel - Jean-Jacques Rousseau was as exciting to him as c++, but at the end - he found himself getting the scholarship and reevaluating his direction. He decided to do his Bachelor Degree in computer science. He met Eyal Toledano in this program - a good friend and his co-founder. Both of them were in love with mobile, and searched together for what was most interesting for them. Natan managed to work during his studies full time. They were working on getting downloadable apps on mobile phones in the early 2000, when mobile phones mostly knew how to send text messages and do very simple things. Then came the 2008 crash, and while they had great ideas, they couldn’t raise money. Samsung reached them, as they had no R&D in Israel at the time, and although they were dreaming of making a company of their own, Samsung managed to convince them to join. And so, at the age of 23-25 - Natan found himself being the GM for the mobile division for Samsung in Israel, an experience which he describes as his Grad School. Moving to the US After 5 years in Samsung, Natan decided he wanted to try and build a company of his own. He came to the conclusion that for that he needed to become a VC or work in a VC, which in retrospect he suggests not to do. He met Harel Margalit. and joined JVP as EIR, where he had a lot of freedom to do what was interesting to him, when his wife was accepted to do her MBA in MIT - an opportunity of a lifetime. It was a no brainer, and he decided to put his work aside and come with her. That’s how he landed in Boston. At first, he was confused and didn’t quite know what to do after working in tech for a decade, but he knew this could be a fresh start for him. He thought he might try MIT as well, the Media lab specifically. At the same time, he started working with Prof. Rodney Brooks, whose company is responsible for iRobot & rumba, and pioneering robotics in general. Meeting Prof. Rodney was like meeting Michael Jordan for a basketball fan, as he was a very impactful and known figure in the worlds of machine learning and artificial intelligence. Natan joined him in the new company he was building that signaled the dawn of collaborative robots, robots that would be safe to interact with humans and would be programmed by teaching. He was 29 years old at the time, and after considering the tradeoffs he decided to join MIT, and his amazing journey there started, which ended with a PhD. He found new opportunities for himself from within the realm of the unknown. Natan explains that he appreciates the beauty in the dichotomy of the entrepreneur, of “organized chaos” - he didn’t have a solid plan, but he had his anchors. He came in with the mentality of - “we’ll figure it out. In the worst case - I’ll get a job in a big company. And I tell that to new employees as well - people have the wrong impression of how risk works - because in the worst case you'll go back to the market and get a normal job.” This belief is crucial for entrepreneurs, because we need to navigate all the time within the unknown, we can't have it all planned out and go exactly according to plan. We need to have trust in ourselves and believe in our abilities, and know from that deep place that no matter what, we’ll figure it out. Product-Market fit Media lab is a very hands-on place at MIT where you can explore and have a lot of creative freedom, and also get sponsors who come from industry and interact with the students. Natan came to MIT after decades of experience in engineering, and shares that it’s difficult to unthink this way of doing things, so

About the power of purpose, the skill of debate and building yourself all over from the ashes A strong “why” Sharon always wanted to do something of her own, but didn’t know what and how she’s going to do it in the beginning. What she did know is that it had to answer those criterias: 1) Be within her expertise areas - an arena where she knows that she's doing 2) Have a great impact for the world She spent years as an employee, having a great career, learning a lot in her last job about the world of plastics - the good and the bad - and then all the dots connected. She knew that plastic is good, but it creates huge pollution at the end of its life. She was determined to find a solution for the planet. So she quit her job and became an entrepreneur. Then came some turbulence at the age of 35. Her relationship at the time ended, she had no job, which means no money and no place to live. She hit rock bottom. But from that place, she realized what it means to be there for herself, truly. The power needs to come from within. She invested all of herself in her startup, living in her aunt’s and uncle’s apartment for a year, creating everything from the ashes. From nothing to everything How do you keep on going when there's no promise for achievement in the future? Sharon had no plan B - there's no other way. She was passionate and believed in what she was doing. She enjoyed what she was doing, and so she could live it and give it her all. Having a good support system - she had her family, she met Maya who started the company with her and believed in her. Even as adults, we all need that one person who believes in us, that will help us take the next step. Saron shares that in hindsight, she probably made every mistake in the book on her journey of founding her startup. She shares about trying to bring a person she admired for his knowledge in tech and business to be her co-founder, although he wasn’t really into it. In the process of making a contract, they couldn’t get into agreement and things turned ugly, to the point where they had to involve lawyers, which meant that the business was in a loss before it even started - it was a scary point for her. She handled the situation through being very upfront with the investors, and luckily they were willing to take the risk. The second thing she did, is putting the lawyers aside and meeting with him in person. This made a huge difference, and allowed them to end things on friendly terms. That was a big lesson for her, teaching her about the importance of making a contract from the very beginning of working together - don’t just trust luck. I (Gali) always tell the entrepreneurs I coach - if we’re not willing to speak about the major parts in the beginning, then later on they will find their way to come into the surface as much bigger issues. It’s crucial to know if we’re aligned before we choose to work together. Look the fear in the eyes, don’t avoid it. Debate In her 4th year at the university, Sharon had a big project to present in front of the entire chemical engineering department - and even the thought of that was terrifying to her. She was frustrated, thinking of what she can do, when a friend told her about the debate team - and she jumped on the opportunity. The first few sessions were terrible. A couple of months later, she won first place in a debate competition - and completely fell in love with it. It taught her many lessons that served her later as an entrepreneur - the value of listening deeply to the other opponent, how to study and practice before the debate itself in order to plan the strategy for convincing, and of course - how to speak in front of an audience: “I don’t know how I would have done the startup without it.” Now when she needs to do a pitch, she can manage that with all the tools she learned. The power of listening As the founder of her startup managing her team, she found that what helps her employees shine and express their great ideas is simply - shut up, and listen. In meetings, she resists the urge to speak first and gives her team the space, and they come up with amazing ideas - that’s why she picked them, after all. She still makes her voice heard, but she allows others actively by waiting to do that as well. It's not easy, but it’s a learning muscle, and the benefits are enormous. Bringing entrepreneurship into a traditional industry Sharon definitely ‘stood out from the crowd’, and people didn’t really know how to handle her unique position, coming from such different worlds. When she went as part of the delegation of Weact of the wonderful Darya Henig Shaked to Silicon Valley, people didn't know what Water soluble Plastic is, and Sharon faced the challenge of raising money as a woman entrepreneur, as well as pitching something that doesn't have a “sexy” ring to it. The turning point was when she realized words are not enough - they need to see it with their own eyes. So she showed them a plastic bag that can dissolve in contact

איך מתמודדים עם הפרעת קשב בקרב יזמים? . הכי חשוב - מודעות ואבחון 5-10% מהאוכלוסייה הם עם הפרעות קשב הנובעות מחוסר איזון של דופמין במוח. זה לא עובר בילדות וממשיך בבגרות. למרות הדרך שבה אנחנו רגילים לחשוב על הפרעות קשב, זה לא נוגע רק ללימודים, אלא גם ביחסים חברתיים, משפחה, זוגיות, עבודה. קשיי קשב יכולים להיות לכולנו. מה מבדיל קשיי קשב יומיומיים רגילים להפרעת קשב? בהפרעת קשב יש קשיים משמעותיים ויומיומיים, תקיעות, וזה לא כתוצאה מאירוע חיים מלחיץ או מצב נפשי מסוים. איך נראה תהליך האבחון? אצל מבוגרים - יש יותר בסיס לבדיקה דרך שיחה עם איש מקצוע מומחה: מה היה בילדות, איפה אתה רואה את זה בכל מיני תחומים בחיים שלך, עד כמה הקשיים גדולים וכו'. אצל ילדים - האבחון יהיה ביחד עם ההורים, מורים, שיעידו גם הם מהצד איך הקשיים באים לידי ביטוי. כשהיינו קטנים קראו להם "הילד המופרע/העצלנית" - היום יש מודעות, אבל בעיקר מול ילדים. המבוגרים עדיין נותרים ללא מענה ומודעות. האם יש אובר אבחנה היום? אל מול כל ההצפות של החיים שלנו וקצב החיים המהיר? שירלי מסבירה שהפרעת קשב לא יכולה לנבוע ממסכים/חינוך/תזונה, כי זה משהו נוירולוגי - חוסר בדופמין. לכן טיפול תרופתי עוזר רק למי שיש לו בעיה, ולא יצליח לעזור למי שאין לו הפרעת קשב. גם לצד כמות הגירויים העצומה שמציפה אותנו ביומיום, יש הבדל גדול בהתמודדות של מי שבעל הפרעת קשב לבין מי שלא. לכן חשוב מאוד ללכת לעשות אבחון מעמיק - אבחון כזה ייתן תשובה חד משמעית; בגלל זה אני מתאמץ, לא מקשיב, מאחר. אני לא עצלן, אני לא דפוק. הנה הסיבה. המודעות היא עוצמתית. הפרעות קשב בסטארטאפים "הפרעת קשב היא כח העל של הסטארטאפיסטים": חשיבה יצירתית, מוח ייחודי, רעיונות מדליקים, המון סקרנות, מקוריות, ספונטניות, אמביציה, דינמיות - יש המון דברים שהולכים יד ביד עם חיי היזם. מצד שני, עומדים גם הקשיים: - התארגנות עם הזמן - יש קושי לתפקד עם הזמן. בבסיס של מי שבעל הפרעת קשב יש תפיסת זמן שגויה, ואחת מהנטיות הנפוצות כתוצאה מכך היא דחיינות. הורמון הדופמין נקרא גם "הורמון ההנעה", יש לו תפקיד חשוב בייצור מוטיבציה. כשיש בו מחסור בגין הפרעת קשב, יש קושי גדול להתחיל משהו, להתמיד בו לאורך זמן ולסיים. מי שסובל מזה מרגיש המון לחץ. בתוך עולם הסטארטאפים יש סביבת עבודה לחוצה ודדליינים משמעותיים. איך אפשר לגשר על הקשיים? פה חשובה ההכרה, לספר למנהל ולעמיתים. להסביר - "אתה לא זורק ולא עצלן" - אתה בא עם קושי וגם עם פתרונות: תנו לי דדליינים קצרים תזכורות כל יום, מה קורה, לאן הגעת חדר עבודה יותר שקט בתור מנהלים, יכול להיות לנו קשה לבלוע את הצרכים האלה בתוך הסטארטאפ, שמסתמך כל כך על יוזמה ועצמאות. לכן דוגמה של צרכים אחרים יכולים לעזור לנו לראות את המצב בבהירות - אם היה נכנס בן אדם עם כסא גלגלים או משקפיים לחברה, זה היה לנו מובן מאליו שהוא צריך עזרה בדברים מסוימים, ולא לבקש ממנו להתאפס על עצמו לבד ולפתור את הקשיים שלו. ככה גם עם הפרעת קשב, שהיא "שקופה" אבל קיימת בדיוק באותה מידה. אצל היזמים בולטת מן הסתם תכונת היזמות, שכוללת יצירתיות ורעיונות מטורפים. מצד שני, הם "נופלים" במקומות של סדר, ארגון, הקפדה, תכנון, בקרה - פה הם צריכים עזרה מבחוץ. זאת לעומת הביטוי אצל מתכנתים לדוגמה, שהרבה פעמים מעידים שברגע שהם צוללים פנימה אל תוך העבודה אי אפשר להוציא אותם משם. גם במקרה הזה יש צרכים ספציפיים שחשוב לשים לב אליהם - למתכנתים הסביבה היא מאוד משמעותית, ובקלות הם יכולים ליפול בין הכיסאות כשהסביבה לא מתאימה להם. בין יזמים שותפים - תקשורת ומודעות יכולות להרים ולהפיל כל מערכת יחסים. כשמדובר בעבודה של אנשים בעלי הפרעת קשב שעובדים עם אנשים שלא מתמודדים עם ההפרעה הזו, יכולות להיווצר אי הבנות שצריך לגשר עליהם ולהסביר מאיפה כל אחד מגיע. איך נראית הפרעת קשב אצל גברים לעומת נשים הפרעת קשב וריכוז מתבטאת אחרת אצל גברים ונשים, וזאת הסיבה שהרבה נשים מתפספסות. בנים נוטים להיות יותר היפרים ומפריעים בכתה מה שבולט יותר, בעוד שבנות נוטות יותר לבהות, לחלום, ונבלעות ברקע. 85% מהמורים הודו בכך שהם לא יכולים לזהות הפרעות קשב אצל בנות. בנים מאובחנים פי 4 יותר בקרב משפחה - ב- 70% מהמקרים האחות תאובחן ב- 5-9 שנים איחור אחרי אחיה שמאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, כי היא יותר "אסטרונאוטית". התוצאה של חוסר המודעות היא שבגיל מבוגר הן מגיעות לסף תסכול שיכול להתפתח לחרדה, דכאון וקשיים רגשיים. מבחוץ לאחרים זה נראה כאילו הכל בסדר - יש להן עבודה טובה, מצליחות, עם תארים, אבל בפנים הן סובלות. למה הפרעת קשב פחות בולטת בקרב נשים? אבחון אצל נשים הוא "אחר" - יש קריטריונים אחרים לאבחון, אי אפשר למדוד אותן לפי הסקאלה של הגברים, בדיוק כמו שלא מודדים מדדים פיזיים אחרים כמו גובה ומשקל אותו הדבר. ביחד עם זה שנשים רוצות לרצות יותר את הסביבה, והתסמינים של ההיפר הרבה יותר בולטים מרחפנות, הן נשארות "שקופות". צריך ללכת לאיש מקצוע בתחום, שמעודכן במחקרים ובהתפתחויות חדשות בנושא הספציפי של הפרעות קשב בקרב נשים. התסמינים לפי ה- DSM בשביל לענות על האבחנה האם אדם סובל מבעיות קשב וריכוז, צריכים להיות לפחות 5 מתוך התסמינים הבאים: דחיינות - בלחץ, ברגע האחרון טווח קשב קצר 5-15 דקות דעת שמוסחת מכל דבר פנימי (מחשבות)/ חיצוני שכחנות - לוח הכפל, הודעות איבוד חפצים - סווטשירטים, קלמר, טלפון נטייה להמנע ממאמץ מנטלי שדורש קשב ממושך - למשל, קריאת ספרים, כשצריך להתחשב במשתנה המתערב של אינטליגנציה גבוהה שגם משפיעה. מצד שני - היפר פוקוס כשמשהו מעניין - הם נכנסים לזה כל כולם לעומק חוסר ויסות ההשפעות של הפרעת קשב - תזונה: הפרעת קשב גורמת לדפוסי אכילה לא בריאים, אימפולסיביים, יש נטייה לשכוח לאכול כל היום ואז מגיעים הביתה בסוף יום עבודה וטורפים או כאלה שמנשנשים כל היום. יש פי 2 סיכון להשמנה אצל בעלי הפרעת קשב וריכוז, ופי 4 סיכוי לפיתוח הפרעת אכיל

Unless we have the freedom to fail - we don’t have the freedom to succeed. How to cope with failure and embrace it as an integral part of our lives? For risk takers - failure is part of the journey. Although entrepreneurs are more confident in their personality - understanding that failure is inevitable - is a must. Otherwise - there’s a lot of suffering, self blame and frustration. Just like children learn how to walk by falling and learning - same goes for us. The more we are psychologically resilient - the quicker we will bounce back. Why do people don’t want to cope with failure? People want confidence. By coping with failure - it’s like putting a mirror of what didn’t work well which may lead to confusion, frustration and a sense of instability of how to act next. Instead of letting it affect our self-esteem and thinking how others will see us - we have to be realistic, to be able to meet it, and move away from it, like Tony Robbins said: “A fantastic analogy for the power of focus is racing cars. When your car begins to skid, the natural reflex is to look at the wall in an attempt to avoid it. But if you keep focusing on what you fear, that's exactly where you'll end up. Professional racers know that we unconsciously steer in the direction of our focus, so with their lives on the line, they turn their focus away from the wall and towards the open track.” Vulnerability is the name of the game. Embracing life as they are, and allowing ourselves to be human and navigate through the emotional sides of life. It’s a muscle we need to strengthen - leading with our vulnerability and not ignoring it. Not everyone is up to it, as it involves taking risks. People feel safer to take risks in areas where they feel strong. For example, people who are confident in managing money - can take risks in financials. But being an entrepreneur - means also taking an emotional risk, and it may be hard. Gen Z, for instance, brings a different mentality into the workforce, and there’s a shift towards being more emotionally connected, keeping their well-being in place, being more authentic, and bringing themselves in. Founders & employers that won’t embrace this mindset - will simply won’t win in the competition for the brightest talents. When coping with failure - we need to identify between internal and external attribution and how it impacts us. E.g. - if the pitch didn't go well - is it because I wasn't prepared (internal), or the investors were extremely harsh (external). If it’s internal but not stable - it’s OK, but if it’s internal and stable - then we’re stuck. With the help of CBT (Cognitive Behavioral Therapy), we can re-evaluate it and change the way we feel towards failure, getting out from our “stuck” place. When we deal with failure, it can affect our stress level, which will be reflected in: Physiological symptoms, like our increasing heart rate, blood pressure etc. Learning techniques that can actually help us reduce the stress levels - can be very beneficial. In stressful situations - the sympathetic system gets into action, and our adrenaline and cortisol levels can increase as we feel that “the lion is in the room”. By moving, doing exercises, practicing yoga, meditation, shaking our body, learning breathing techniques, eating in shorter intervals and drinking less coffee - we can help calm our sympathetic system. Furthermore, having social support increases the levels of the oxytocin spread in our body (the ‘love’ hormone), which also improves our feeling. Cognitive aspects - like negative thoughts we should transition into positive ones. Emotional aspects - we can feel unpleasant emotions and feelings. Ask yourself - which feeling or emotion I don’t allow myself to feel/show enough? Being angry, jealous, hurt? Dealing with emotions includes 2 stages: 1 - Validate it, naming it, acknowledging what we feel. 2 - Stay with it for a while and then move along. Don’t get stuck. Entrepreneurs often move on, but without necessarily processing what happened to them. As we volunteer to be part of society - we have to understand that loss, failure and pain are part of life. When we choose to connect with people - we take a risk, as we will also have to learn how to lose & mourn. Elizabeth Kobler Ross defined in 1969 the different stages of the loss & mourning. When processing a failure within our entrepreneurial life - we are actually experiencing the loss of a hope/ effort/ belief/ relationship. In the 1st stage - we are in denial and/or shock - “the company doesn't close ''/ “he is not leaving”/ “he hasn't died”. Then we try to bargain - if XXX then YYY. We try “to close a deal” in order to change the verdict. Then we feel a strong anger combined with anxiety - “how will I ever be OK?”/ And lastly, is the stage of the acceptance - “I’m not OK that it happened, but I’m OK with it”. We’re not necessarily going through all those stages, and we can also get in and out from each stage several times. “The world breaks eve

על הפרעות נפשיות בקרב יזמים - חלק ב' האם אצל יזמים יש הפרעות פסיכולוגיות בשכיחות גבוהה יותר מאשר בקרב האוכלוסיה? דיכאון דיכאון הוגדר ע"י פרויד כ"מצב של אבל שלא נגמר". צריך לעבד את מה שאיבדנו. הדיכאון, הוא כשלא נראה אור בקצה המנהרה, אבד העניין, תחושה של חוסר תכלית, יאוש כללי, הפרט נורא עסוק בעצמו ונכנסים ללופ שלא יוצאים ממנו. ההבדל בין דכאון "קל" לדכאון כרוני ממושך - הוא ברמת הפגיעה בתפקוד. כמה מדובר "רק" על תקיעות או עצבות לעומת כמה מדובר על אובדן מוטיבציה בדברים שמילאו אותי בחיי. דכאון נוטה להתפשט. כולנו חווים תקופות קשות ומצליחים לקום על הרגליים. מתי זה מדאיג וצריך לראות איש מקצוע? כשזה "עקשן". סדר גודל של שבוע שזה לא עובר מצדיק התערבות של איש מקצוע. הדכאון, הוא אמצעי של הגוף לאותת לנו שצריך להוריד את הקצב, להאט, לעבד משהו. חלק מהאפיזודות הדכאוניות יעברו באופן ספונטני וחלק לא. כאמור, טיפול CBT או טיפול תרופתי יעילים להתמודדות עם דכאון. דכאון יכול להופיע גם אחרי הצלחה כבירה או אקזיט. מחד - יש הרבה כסף בבנק ופרס לעמל הרב, ומנגד - מרגישים ריק. גם במכירה - ישנה תחושה שהבייבי "נגזל" ממני ואז מתלווה לזה תחושת חוסר ערך. ישנו טשטוש גבולות בין הסטארטאפ לעצמי - כמו אם הקשורה לתינוק שצריכה ללמוד לשחרר ולהפנים את ההיפרדות - כי זה מה שיעזור לילד לצמוח. תחושת הערך והמשמעות נקשרות כ"כ בסטארטאפ, והיזם לא רואה עצמו בלעדיהם. אובדנות בדיכאון, לא תמיד רואים את הדרך החוצה ממנו, מה שיכול להוביל למחשבות אובדניות מתוך מחשבה שזה יהיה הפתרון והמוצא היחיד שאף אחד לא יסבול ממנו (שזה כמובן לא נכון). וזה המקום להזכיר - בכל רגע שעולה מחשבה מבהילה כזו - זוהי נורת אזהרה ופעמון מצלצל שאסור לכם להתעלם ממנו. אם יש ספק - אין ספק, וצריך לפנות לפגישת ייעוץ עם מטפל. אובדנות, מגיעה ברמות גבוהות של דכאון - כשאנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים להתמודד יותר עם המציאות, ולכן, חשוב לייצר אקלים ארגוני שרואה מצוקות, דכדוך, עצבות ובדידות - ושהאדם הוא לא כמו תמול שלשום. מחקרים מראים שכיש הקשבה בארגון, גוברת יכולת העובדים לשתף על כשלונות, וזה מוביל לשורת מדדים שעולים, ביניהם שביעות רצון ממקום העבודה ותחושת הרווחה (well-being). כשהדכאון הוא חמור/ עקשן - קוראים גם לעזרת פסיכיאטר, אשר באמצעות תרופות עוזר לאזן את הנוירוטרנסמיטורים במוח (למשל, תרופות ממשפחת ה SSRI המשפיעות על פעילות הסרוטונין ואחרות). המטרה בטיפול תרופתי כזה הוא שימוש באופן יחסית קצר. בדר"כ אפיזודות דכאוניות הן זמניות - אפילו עד ½ שנה. אצל חלק מהאנשים הדכאון הוא ארוך ואז גם הטיפול הנלווה יהיה ממושך. טיפול תרופתי בד"כ ילווה בטיפול שיחתי. וכן - יש סטיגמה כנגד טיפול תרופתי, שכן אנשים לא רוצים להיות מקוטלגים. רוב האנשים שצריכים טיפול תרופתי - יקבלו תרופות עדינות. סיטואציות של כדורים במינון גבוה יותר, התערבות פסיכיאטרית ואף אשפוז, קיימות אך אינן רווחות מאד. יריב אומר ש"צריך להסתכל על איזון נפשי כמו על סכרת - לקחת כדור כדי לדאוג לבריאות שלנו ולייצר חיים מאוזנים ויעילים, ולא צריך לחשוש מזה". וירון מוסיף ש"זה כמו פיגומים שיעזרו לנו להמשיך לתפקד. אם נזקקים לזה - אז נזקקים לזה. זה מחייב כמובן מעורבות רופא וזוהי מלאכת אומן למצוא את סוג הטיפול הנכון. יש גם tolerance לתרופות ומידי פעם צריך להחליף." יזמים גם רואים את היתרון שבלקחת כדור - זה חוסך זמן ופועל מהר. חשוב לזכור - דכאון זוהי חוויה שעבור הסביבה היא מאד קשה ומעוררת אנטגוניזם. לטפל בזה זה קשה ושואב עד שלעיתים מרגישים שהאויר בחדר נגמר כשראיית השחורות היא עצמתית כ"כ וישנו חוסר רצון לראות את העתיד. ADHD/ ADD - Attention Deficit Disorder מדובר על קושי בויסות, בשליטה בדחפים, הפרעות קשב קוגניטיביות ורגשיות. יזמים סובלים מזה פי 6 ביחס לאוכלוסיה הרגילה! יזמים, "חיים על סטרואידים", ולעיתים מרגיש שה ADHD מצא את היזם לפני שהיזם מצא את ה ADHD. זה חלק ממה שמקנה להם את יכולת הקצב המהיר ו"שבירת השיאים" של עצמם. מצד שני - הדבר הזה יוצר קושי בשליטה בדחפים ובויסות שלנו את ההתנהגויות שלנו. זה יכול להוביל גם לתופעה של התמכרויות - שמטרתן לייצר סיכוך של הכאב הנפשי, וזו הסיבה שאנשים פונים ל"ריפוי עצמי" בתצורת קנאביס/ סמים/ חומרים פסיכואקטיביים. ישנה קורלציה בין ADHD והתמכרות לחומרים. משום שה ADHD הוא כרוני - הוא נתפס כ"פחות" מפריע לתפקוד ביחס להתמודדויות הנפשיות האחרות שהזכרנו. יש גם אנשים שמשתמשים בריטלין כדי להיות מפוקסים יותר - מבלי שיש לכך הצדקה רפואית, וכמובן שהדבר אינו מומלץ. אז איך נראה ADHD אצל יזמים? היכולת המחשבתית המהירה, הקצבים, תהליך החשיבה של היזם ותרשימי הזרימה שמתנהלים לו בראש באותה הנשימה, הקפיצות הקואנטיות שהוא יכול לייצר. בעוד שבקרב ילדים בימינו - פעמים רבות זה מאובחן במסגרות החינוך, הרי שכאנשים בוגרים, לא בהכרח אובחנו כילדים צעירים ופתאום אנחנו מרגישים זאת ביתר שאת כיזמים. אדם מבוגר יכול להרויח פעמיים מהטיפול - גם היותו של הטיפול ממוקד מאד, וגם היכולת להנות מהאנרגיה המיוחדת שנלוות ל ADHD מבלי לשקוע לכעסים. מאניה דיפרסיה מאניה דיפרסיה (ובשמה הלועזי Bipolar disorder), מוגדרת כשינוי קיצוני במצב הרוח בין המאניה לדיפרסיה. האדם חווה שינוי בין מצב רוח מאני המאופיין בהמון אנרגיה ועשייה, תחושת חוסר עייפות, תחושת גדלות, למצב שבו הוא נמצא בדכאון - שוכב במיטה, מנותק, לא זז. ישנם 3 סוגים של מאניה דיפרסיה המוגדרים בהתאם לעוצמת המאניה: Bipolar 1 - מאניה חזקה; Bipolar 2 - היפומאניה (מאניה בצורה פחות חזקה; האדם מצליח לתפקד וזה לא נראה חריג); הפרעה ציקלוטימית - הפרעה כרונית במצב הרוח, המאופיינת בתנודות בין דיכאון להיפומאניה פחות חריפות מאשר בהפרעות ביפולאריות 1 ו-2. במחקרים נמצא שבין הגורמים למצב, גם שינויים הנוצרים בשעון הפנימי של האדם ושימוש בחומרים כימיים או תרופות הניטלות

על הפרעות נפשיות בקרב יזמים - חלק א' האם אצל יזמים יש הפרעות פסיכולוגיות בשכיחות גבוהה יותר מאשר בקרב האוכלוסיה? הזמנתי 2 חברים שהם פסיכולוגיים קליניים החוקרים את התחום ועובדים גם הם עם יזמים כדי לשפוך עוד קצת אור על עולמם הפסיכולוגי של יזמים. ד"ר ירון סלע, הוא פסיכולוג קליני מומחה ויועץ ארגוני. עשה פוסט-דוקטורט במכון לפסיכולוגיה של האינטרנט, מאוניברסיטת רייכמן וחוקר את החיבור בין הפסיכולוגיה והטכנולוגיה בהיבטים אבחוניים וקליניים. יריב גנור הוא פסיכולוג תעשייתי וקליני מתמחה בבית החולים גהה ובעבודה עם סטארטאפיסטים ואנשי הייטק, שעשה ״פיבוט״ לעולם הפסיכולוגיה אחרי 15 שנים כCMO בחברות טכנולוגיה. כשלמדתי בשנה א' לתואר בפסיכולוגיה בקורס 'מבוא לפסיכולוגיה' של הילגרד, אני זוכרת שהמרצה נתנה את הדיסקליימר הבא ואני מעבירה אותו הלאה, אליכם: כשתקראו את כל התוכן להלן - יש היתכנות גבוהה שתזדהו עם הרבה מהדברים ותחשבו שיש לכם גם וגם וגם. זה טבעי ומוכר וכולנו מתמודדים עם משהו. אבל אל תמהרו לאבחן את עצמכם עם כותרות - התבוננו במה זה מעורר אצלכם. אם אתם חשים צורך בתמיכה נפשית או חשים שמערכת ההפעלה הפסיכולוגית שלכם יצאה מכיול שמרגיש לכם נורמלי - אל תהססו להרים יד ולפנות לעזרת איש מקצוע מתאים. זה יכול להציל חיים. מבנה האישיות בואו נתחיל בלהתבונן על האישיות - לא כל אחד מתאים להיות יזם. בספרו של סטיב בלנק ‘The Startup Owner’s Manual’, הוא מגדיר שצוות היזמים צריך להיות מורכב מ: Hacker, Designer and Hustler ובעברית - מי שיוביל את הביזנס, הטכנולוגיה והמוצר. לפי סטיב בלאנק (מחבר 'המדריך לבעלי הסטארטאפ'), הצוות הנכון עשוי מהאקר, מעצב והפעלתן/ איש החזון (Hustler). ההאקר (גיק) הוא בעל התשוקה לטכנולוגיה, אוהב לבנות טכנולוגיה, הוא מפתח, מהנדס נלהב, יוצר אלגוריתם, יוצר קניין רוחני. ההאקר אוכל, ישן ונושם קוד. המעצב (היפסטר) הוא אמן, הוא אדריכל, הוא בונה את המותג, הוא דואג שממשק המשתמש וחווית המשתמש יהיו פשוטים ואהובים. המעצב אוכל, ישן ונושם עיצוב. Hustler (בעל החזון) הוא בעל התמצאות וידע עסקי נרחב, איש מכירות טוב, בונה את הצוות, מצית את התשוקה, בונה את התרבות, מעביר פיץ' למשקיעים ומקבל החלטות קשות תחת חוסר ודאות קיצוני שסטארטאפים עובדים בתוכם. ה"האסטלר" אוכל, ישן ונושם את המודל העסקי. בדרך כלל, אם סטארטאפ נוסד על ידי פחות משלושה אנשים אז אחד מהמייסדים צריך לחבוש את הכובעים המרובים כדי לאזן את הצוות. ב2018 פורסם מחקר בארה"ב המראה שכמעט 50% מהיזמים באים מבית עם הורה עם הפרעה פסיכולוגית - שזהו נתון גבוה המצביע על נטייה גנטית כלשהי, או כח בחירה משמעותי המושפע מהסביבה לתוכה גדלו. נשאלת השאלה - איך אדם מתמודד עם מצבי לחץ? יש יזמים שיש להם יכולת גבוהה יותר לגלות חוסן וישנם כאלו שזה יהיה עבורם משתנה אקוטי. יזמים שוהים במרחב שוויניקוט הגדיר אותו 'מרחב המעבר' או 'המרחב הפוטנציאלי' - אזור הביניים של החוויה, השוכן בין הפנטזיה והמציאות. זהו מרחב נפשי הנמצא בתחום הביניים שבין חווית הכל יכולת הסובייקטיבית הילדית לבין המציאות האובייקטיבית. מרחב נפשי זה, הוא הבסיס הן ליצירתיות והן ליכולת להרחיב את החוויה היומיומית הקונקרטית. יזמים צריכים לשמור על המתח שבין הויז'ן ללשווק זאת לכל העולם. המתח הזה יוצר רמת ציפיות גבוהה וסופר אגו נוקשה, ומהצד השני - היכולת לשחק במגרש המשחקים ולהמציא דברים חדשים. יזמים הם אנשים שחיים בתדר גבוה לאורך זמן ועם רף ציפיות גבוה מאד מעצמם ושל הסביבה מהם. אי הודאות העוטפת את עולם היזמות מייצרת 2 קטבים - באחד, אני עושה דברים מרגשים ומשפיעים, ובשני - כשאני לרגע 'לא על זה' - אני יכול לחוות נפילות. חלק מהאנשים יודעים למה הם נכנסים וחלק פחות ערים למחירים. באותו המחקר שפורסם ב 2018, מצביע על שכיחות גבוהה של ההפרעות הפסיכולוגיות הבאות בקרב יזמים ביחס לאוכלוסיה: מאניה דיפרסיה - פי 10 ADHD - פי 6 התמכרות - פי 3 דכאון - פי 3 כמה מסביבכם או בצוות שלכם היו ילדים מחוננים בילדות? ילדים מחוננים הם ילדים עם צרכים מיוחדים. לעיתים מתעורר אצלם קושי בהבנה החברתית וביכולת התקשורת החברתית. הם סופר אינטילגנטים וחכמים, ולעיתים יש נתק בין היכולת האישית לרגשות. כשאתה ילד מחונן - זה נהדר, גאים בך והרבה פעמים זה גם מקבל מענה בצורת תוכניות מיוחדות שמסייעות לך להתפתח. אבל מה קורה כשאתה מבוגר מחונן? איך אתה חי עם זה בסביבה "הרגילה"? איך מנהלים את רף הציפיות? איך צולחים תמיד את ההתמודדות עם העולם שבחוץ שלעיתים יכול להרגיש לא מתווך דיו? הציר השכלי והמקצועי יכולים להתפתח עד מאד, אבל הציר הרגשי אינו בהכרח בהלימה איתם. וכן, בהייטק יש הרבה ילדים מחוננים שבגרו והיום צריכים להתמודד עם ה'מחוננות' שלהם בגפם. חרדה חֲרָדָה היא מצב פסיכולוגי ופיזיולוגי בו האדם חש פחד ואי שקט פיזי ונפשי, בשל מחשבה שמשהו רע עומד לקרות. מחשבות מעוררות חרדה עשויות להיות מחשבות הן על איום וסכנה ממשיים והן דמיוניים, ועשויות להופיע באופן מודע כמו גם שלא במודע. חרדה יכולה לשבת על על ערך עצמי נמוך או גבוה משולבת עם תחושת כשלון או פחד מכשלון מחד, אך יכולה גם לנבוע מאופי נרקיסיסטי של "תראו אותי", המהווה מנוע צמיחה. וזו ה'קצ'יות', המלכודת שבחרדה - יש לה 2 צדדים. לחרדה יכולות להיות תופעות פיזיולוגיות של דופק לב מואץ, הזעת יתר. המערכת הסימפטטית בגוף שלנו נכנסת לפעולה. "זה כמו מכונית במזג אוויר סוער - האזעקה מתחילה לעבוד אבל לא תמיד עם סיבה מוגדרת". לחרדה יכולות להיות תופעות קוגניטיביות והתנהגותיות - מחשבות חוזרות, דאגה, נדודי שינה. ולחרדה יכולות להיות תופעות רגשיות - דאגה, תסכול, ואפילו כעס. קשה לא להיות מלווה ברמה מסויימת של חרדה. החרדה המרכזית של יזמים היא הפחד מלא לדלוור - היכולה לגרום לדאגות בלתי פוסקות, נדודי שינה, ימים בהם אני מרגיש שטוף זיעה קרה. מעליה, ישנה חרדה כללית, של מה יקרה אם הסטארטאפ יכשל. OCD, הפ

על ההיבטים הפסיכולוגיים של ההיבטים המשפטיים במסע היזמי - חלק ג' אפתח בנימה אישית - למדתי תואר ראשון במשפטים ובפסיכולוגיה. לא ידעתי מה לבחור, אבל ידעתי שאני הרבה משניהם. את ההתמחות עשיתי במשרד הרצוג פוקס, נאמן במחלקת לקוחות פרטיים - מחלקה בה מטפלים בכל בעלי ההון שכולנו קוראים עליהם בעיתון ושההיבטים הפסיכולוגיים הם הבסיס לכל ההתנהלות המשפטית האישית שלהם בהסכמי הממון, הנאמנויות, הצוואות, חלוקת ההון הבין-דורי ועוד. אחרי ההסמכה עזבתי את המקצוע. אבל הרבה מהעקרונות והחשיבה נותרו בי ומנחים אותי משך כל השנים שחלפו מאז. כאקזקיוטיב קואצ' ואדוויזר שעובדת עם סטארטאפים, יזמים ומשקיעים - שוב התוודעתי לעד כמה הפסיכולוגיה מושרשת בכל ההסכמות המסחריות והמשפטיות. היום, אני כבר מבינה למה למדתי את שני התארים ביחד, ואיך הם מתקיימים בסימביוזה מושלמת בתוך העבודה היומיומית שלי - על אף שאיני מתפקדת לא כעו"ד ולא כפסיכולוגית - אבל מביאה בתפיסתי לשולחן את שני העולמות. בשיחתי עם עו"ד גיא לכמן, חבר וקולגה, המתמחה בעבודה עם מייסדים וסטארטאפים, התמקדנו באספקטים המנטליים והפסיכולוגיים הטמונים בהיבטים המשפטיים שבמסע היזמי, ובעיקר בהסכם המייסדים, בתהליך בחירת עו"ד הנכון לכם ומה קורה בפרידה. עו"ד הוא אחד מהיועצים הקרובים והחשובים ליזם, והוא צריך להיות הרבה יותר מרק מצוי בדינים ובפסיקה; כדאי שהוא יהיה גם אדם שרואה אתכם, את הערכים שלכם, הסגנון שלכם ויעזור לכם לקדם את המטרה הגדולה אליה אתם חותרים, על פני התעקשויות מסחריות קטנות שאינן מקדמות ויכולות לחרב את העסקה והסטארטאפ. דיסקליימר (בכל זאת אקס-עו"ד) - כל מה שיכתב בשלושת הפרקים הקרובים, הינו בגדר הענקת ידע שיעזור לכם לשפוך אור על התחום ומשקף את זווית הראיה ותפיסת העולם שלנו, ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אישי עבורכם. גיא ואני ממליצים לכם להתייעץ עם עורך דין אם נושאי הפודקאסט רלוונטיים לכם ולפני שאתם נוקטים בפעולה כלשהי. כל מקרה צריך לבחון לגופו ולשקלל את היבטיו הפרטניים. השיחה נועדה לתת לכם התרשמות כללית והיא נעשית על דעת הדוברים בלבד. >>> "ולמרות הכל למרות הכל, הכל נגמר…" היפרדות מיזם קורית יותר ממה שאנשים חושבים. במרבית המקרים - זה גם לא נגמר בפיצוצים, אלא בפרידה ידידותית יחסית. התשתית מאד משפיעה - אם אין הסכם מייסדים - הכל לגיטימי, אין יכולת לדעת מה יהיה. כשיש חוזים שנוסחו ע"י עו"ד - אפשר למתן את האפקט ולצאת באופן שהחברה שורדת. ישנם גם מקרים שההיפרדות דחפה את החברה קדימה בצורה משמעותית - דבר שהשיא ערך גם ליזם שעזב, וגם מקרים בהם היתה כוונת היפרדות, הדברים עובדו, היזם נשאר, הפאונדרים התגברו על הסיטואציה הקשה - והחברה עשתה קפיצה משמעותית קדימה והצליחה מאד. בכל מה שקשור להיפרדות ומשבר - נדרשת התמודדות עם אגו משתולל ובגרות. ישנם מקרים של פרידה אלגנטית לצד מקרים בהם הכל מתפוצץ. >>> עד כמה מעורבים/מתערבים עם היזמים? דברתי עם גיא על מבחן "טובת החברה" שאני אוהבת להשתמש בו, השאול מתוך מבחן "טובת הילד" כשדיני משפחה על השולחן. כשאני עובדת עם יזמים וישנן מחלוקות קטנות כגדולות שגורמות למריבות וחוסר יכולת לפעול ולנוע - אני מאמינה שהסתכלות כנה על טובת החברה - עוזרת לגשר על הפערים ולכנס את היזמים חזרה לנקודה שממנה יצאו - איך לעזור לחברה שכ"כ יקרה להם לצמוח. מבחן טובת החברה, אם נתבונן בו בכנות רדיקלית - יעזור לנו לשפוך הרבה אור על הדילמות שלנו. כמובן - שהאחריות לטובת החברה מוטלת על כתפי עו"ד מבחינה משפטית, אבל ליזמים יש חלק משמעותי ביכולת לאפשר לזה להתקיים. זוכרים ש"אקדח שמופיע במערכה הראשונה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה"? אז גם עם יזמים זה ככה. שוחחנו על איך לאחר שאנחנו רואים עשרות ומאות של יזמים - סיגלנו יכולת מאד חדה לראות דברים שיתפתחו בהמשך הדרך, והאם נכון לאותת על כך למשל כשמרגישים סימנים לבעיות שצצות בין יזמים שעשויות להוביל בהמשך למקומות לא טובים? למשל - כשיזמת באה להיפרד מהחברה - וכעו"ד או אדוויזור ראית זאת בא כבר מזמן? אז יש שאלה האם להסב את תשומת הלב או לא. לעיתים, אמירה מסויימת גם יכולה לעשות אסקלציה למצב. הדרך היא לשקף מה רואים, ולתת לזה להדהד, תו"כ שמפתחים יכולת אלגנטית לשמור על באלאנס. בעקרון - החברה שוכרת את שירותי עו"ד, לא היזם הבודד, ועל כן, עו"ד אמור להיות מנוטרל מהעדפה של פאונדר ספציפי. אבל - זה לא תמיד נכון ומתקיים בפרקטיקה. באופן רשמי - ברור מאד את מי מייצגים, אבל במציאות - זה שונה. לעו"ד ישנן כללי האתיקה וצריך מאד להקפיד עליהם. אסור להיות במצב של ניגוד עניינים - לא ניתן לבחור צד. לעיתים, דוקא משום ששמרנו על עצמנו כנייטרליים - זה קנה אמון והערכה וזה יכול לעזור לסיים יפה ולנסות לגשר. עו"ד אמורים לייצג את החברה ולא לעשות 'משפט שלמה'. זוהי שאלה מוסרית ואתית, ועו"ד אינם יכולים לייעץ רק לצד אחד, על אחת כמה וכמה על בסיס הסכם שאותו עו"ד ניסח. חזקה על עו"ד שהוא בניגוד עניינים - אלא אם היתה הסכמה בכתב. מצד שני - חשוב לא להיכנס לקיפאון, ולנסות כמיטב יכולתו להשתמש בעובדה שהוא דמות מקובלת על שני הצדדים כדי להניע אותם למטרה משותפת. "לעיתים להיות עו"ד בכובע המגשר זהו מדרון חלקלק לניגוד עניינים. לעיתים נכון לכל צד לקחת עו"ד - ולתת להם לנסות להגיע להסכמות באופן בריא ומאוזן יותר. לפעמים יש פאונדר "חזק" יותר ואז לעו"ד קל להתבלבל, ולעיתים עו"ד מתבצרים בעמדה שלהם ואז ישנה סחבת לא רצויה. צריך לנטרל אמוציות ולעזור ללקוח להגיע לתוצאה הרצויה - ולא בהכרח לרצות להיות העו"ד הזוכה. עזרה ללקוח - זה לסיים יפה ולקחת בחשבון גם את המחירים הנפשיים שנלווים למאבק המשפטי". צריך לזכור - אם נביא את החברה למצב שהיא unfundable - אף אחד לא ניצח. חייבים לייצר גמישות ולהבין איך החברה תנצח בסוף. אחרת - היזם העוזב/מועזב המתעקש יפגע. עדיף לצאת באופן שימקסם את סיכויי החברה להצלחה. שיח הפרידה מחייב המון בגרות, יציבות פסיכולוגית וא

על ההיבטים הפסיכולוגיים של ההיבטים המשפטיים במסע היזמי - חלק ב' אפתח בנימה אישית - למדתי תואר ראשון במשפטים ובפסיכולוגיה. לא ידעתי מה לבחור, אבל ידעתי שאני הרבה משניהם. את ההתמחות עשיתי במשרד הרצוג פוקס, נאמן במחלקת לקוחות פרטיים - מחלקה בה מטפלים בכל בעלי ההון שכולנו קוראים עליהם בעיתון ושההיבטים הפסיכולוגיים הם הבסיס לכל ההתנהלות המשפטית האישית שלהם בהסכמי הממון, הנאמנויות, הצוואות, חלוקת ההון הבין-דורי ועוד. אחרי ההסמכה עזבתי את המקצוע. אבל הרבה מהעקרונות והחשיבה נותרו בי ומנחים אותי משך כל השנים שחלפו מאז. כאקזקיוטיב קואצ' ואדוויזר שעובדת עם סטארטאפים, יזמים ומשקיעים - שוב התוודעתי לעד כמה הפסיכולוגיה מושרשת בכל ההסכמות המסחריות והמשפטיות. היום, אני כבר מבינה למה למדתי את שני התארים ביחד, ואיך הם מתקיימים בסימביוזה מושלמת בתוך העבודה היומיומית שלי - על אף שאיני מתפקדת לא כעו"ד ולא כפסיכולוגית - אבל מביאה בתפיסתי לשולחן את שני העולמות. בשיחתי עם עו"ד גיא לכמן, חבר וקולגה, המתמחה בעבודה עם מייסדים וסטארטאפים, התמקדנו באספקטים המנטליים והפסיכולוגיים הטמונים בהיבטים המשפטיים שבמסע היזמי, ובעיקר בהסכם המייסדים, בתהליך בחירת עו"ד הנכון לכם ומה קורה בפרידה. עו"ד הוא אחד מהיועצים הקרובים והחשובים ליזם, והוא צריך להיות הרבה יותר מרק מצוי בדינים ובפסיקה; כדאי שהוא יהיה גם אדם שרואה אתכם, את הערכים שלכם, הסגנון שלכם ויעזור לכם לקדם את המטרה הגדולה אליה אתם חותרים, על פני התעקשויות מסחריות קטנות שאינן מקדמות ויכולות לחרב את העסקה והסטארטאפ. דיסקליימר (בכל זאת אקס-עו"ד) - כל מה שיכתב בשלושת הפרקים הקרובים, הינו בגדר הענקת ידע שיעזור לכם לשפוך אור על התחום ומשקף את זווית הראיה ותפיסת העולם שלנו, ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אישי עבורכם. גיא ואני ממליצים לכם להתייעץ עם עורך דין אם נושאי הפודקאסט רלוונטיים לכם ולפני שאתם נוקטים בפעולה כלשהי. כל מקרה צריך לבחון לגופו ולשקלל את היבטיו הפרטניים. השיחה נועדה לתת לכם התרשמות כללית והיא נעשית על דעת הדוברים בלבד. >>> למה צריך לבחור עו"ד שנכון לכם ואיך בוחרים? עורך דין שמלווה יזמים חייב להיות מומחה בליווי חברות סטארטאפ. הגישה שונה מעו"ד שמלווים חברות קורפורייט גדולות או תחומים משפטיים אחרים. עו"ד שמלווה יזמים נדרש לאינטליגנציה רגשית גבוהה - כדי להיות מסוגל להיות עם היזם בהתמודדויות השונות שהוא חווה. לעיתים, יזמים חוטאים בהיבריס ומרוב התקשרות עיוורת ל"בייבי" שלהם - הם מסרבים להקשיב לחכמת השנים והניסיון שיתן להם עו"ד. בהקשר הזה - תמיד חשוב להיות עם חוש ביקורת בריא, אבל אם עשיתם בדיקה, קיבלתם המלצות ובחרתם בעו"ד מומחה בתחום ושילמתם לו - כדאי לתת לו לעשות את עבודתו, אחרת - זה בזבוז זמן לכל הצדדים. התייעצויות "אובר", עם יותר מידי עורכי דין או יועצים ו"מביני עניין" כאלה ואחרים - יכולות לייצר הצפה, ריבוי דעות ולבזבז זמן ואנרגיה. ישנם סגנונות שונים של עו"ד שמתאימים לסגנונות שונים של יזמים; כאלו מאד דומיננטיים, כאלו מאד מתערבים ונחרצים וכאלו שמאמינים בלשקף ולהזהיר - ולתת ליזמים לבחור את הדרך. צריך לייצר fit נכון ולוודא שהיזם מתחבר טוב לעו"ד. זה נעשה מהבטן. למה כדאי שנשים לב כשאנחנו בוחרים עו"ד (בהנחה שמבחינה מקצועית עו"ד בארץ המתמחים בסטארטאפים והשקעות - כולם טובים)? האם הוא מנוסה או לא? האם הוא אגרסיבי/ פאסיבי? מי ירוץ איתי ויענה לי באמצע הלילה? מי תרבותית מתאים לי? מי מצליח להבין מה עובר לי בראש? למי ישנם תחומי עניין דומים לשלי? עם מי יהיה לי כיף להעביר ערב בבר? למשרדי עו"ד הגדולים יש תוכניות לסטארטאפים, לפיה דוחים את מועד התשלום או נותנים הנחה משמעותית, מתוך הבנה שליזמים אין יכולת לשלם. יכול להיות שיש פה כשל שוק, אבל זה דוחף את עו"ד לקחת את הסיכון עליו, מתוך הסתכלות דומה לאופן שבו VC עובדת - הוא יצליח לגשר על ההפסדים בעסקה אחת טובה על כל 9 עסקאות שלא תצלחנה. יזמים צריכים להבין את כובד האחריות המשפטית המוטלת על כתפיהם ולמצוא עו"ד שידאגו לכסות את כל תחומי האחריות. יש יזמים שמנסים לנהל לבד את הליגל עד שלבים מסוימים, וגם לאחר מכן - להיות יותר מידי מעורבים בהכל ומחיר הטעות יכול להיות רב. תפקיד העו"ד הוא להקל על היזמים ולפקס אותם, לשמור עליהם. אם העניינים המשפטיים לא יהיו נקיים ומסודרים "כמו בית מרקחת" - עסקה יכולה ליפול. כשהיזמים הם בני זוג/ אחים/ קרובי משפחה - עוד יותר קריטי החיבור לעו"ד שיבינו את המצב הרגשי והפסיכולוגי שלכם. ראשית, ישנם הבדלים רבים בין פתיחת עסק משפחתי או SMB עם המשפחה, ובין פתיחת סטארטאפ עם בן משפחה שותף; במבנה המשפטי והעסקי, במקורות הכסף, בקצב, בחלום ובחזון, בסיכון ובסיכוי. ישנם יתרונות רבים בלכבוש את העולם ביחד עם היקרים לנו - מצד שני, אנחנו לא מפזרים את הסיכון, ולא רק שלא מפזרים את הסיכון - אלא גם מכניסים סטרס רב לתוך מערכת היחסים המשפחתית/זוגית שלנו. בנוסף, כדאי לשים לב לנראות החיצונית של העניין ואיך הוא מוסדר, כי בפסיכולוגיה של המשקיעים למשל - הם ירצו לראות שהמבנים המשפטיים מדויקים. הדבר נהיה עוד יותר מורכב ועם פוטנציאל נפיצות גדול - כשמדובר ב2 שותפים שהינם בני זוג/ אחים, ושותף שלישי שהוא מחוץ ללופ - גם בהיותו חבר קרוב. סיטואציות כאלו מותחות אנשים לקצה שלהם, הרבה כסף מעורב, ולכן עוד יותר חשוב להקפיד על ייעוץ נכון ומסגרת הרמטית לדברים כדי להקטין ולגדר את פוטנציאל הנפיצות.

על ההיבטים הפסיכולוגיים של ההיבטים המשפטיים במסע היזמי - חלק א' אפתח בנימה אישית - למדתי תואר ראשון במשפטים ובפסיכולוגיה. לא ידעתי מה לבחור, אבל ידעתי שאני הרבה משניהם. את ההתמחות עשיתי במשרד הרצוג פוקס, נאמן במחלקת לקוחות פרטיים - מחלקה בה מטפלים בכל בעלי ההון שכולנו קוראים עליהם בעיתון ושההיבטים הפסיכולוגיים הם הבסיס לכל ההתנהלות המשפטית האישית שלהם בהסכמי הממון, הנאמנויות, הצוואות, חלוקת ההון הבין-דורי ועוד. אחרי ההסמכה עזבתי את המקצוע. אבל הרבה מהעקרונות והחשיבה נותרו בי ומנחים אותי משך כל השנים שחלפו מאז. כאקזקיוטיב קואצ' ואדוויזר שעובדת עם סטארטאפים, יזמים ומשקיעים - שוב התוודעתי לעד כמה הפסיכולוגיה מושרשת בכל ההסכמות המסחריות והמשפטיות. היום, אני כבר מבינה למה למדתי את שני התארים ביחד, ואיך הם מתקיימים בסימביוזה מושלמת בתוך העבודה היומיומית שלי - על אף שאיני מתפקדת לא כעו"ד ולא כפסיכולוגית - אבל מביאה בתפיסתי לשולחן את שני העולמות. בשיחתי עם עו"ד גיא לכמן, חבר וקולגה, המתמחה בעבודה עם מייסדים וסטארטאפים, התמקדנו באספקטים המנטליים והפסיכולוגיים הטמונים בהיבטים המשפטיים שבמסע היזמי, ובעיקר בהסכם המייסדים, בתהליך בחירת עו"ד הנכון לכם ומה קורה בפרידה. עו"ד הוא אחד מהיועצים הקרובים והחשובים ליזם, והוא צריך להיות הרבה יותר מרק מצוי בדינים ובפסיקה; כדאי שהוא יהיה גם אדם שרואה אתכם, את הערכים שלכם, הסגנון שלכם ויעזור לכם לקדם את המטרה הגדולה אליה אתם חותרים, על פני התעקשויות מסחריות קטנות שאינן מקדמות ויכולות לחרב את העסקה והסטארטאפ. דיסקליימר (בכל זאת אקס-עו"ד) - כל מה שיכתב בשלושת הפרקים הקרובים, הינו בגדר הענקת ידע שיעזור לכם לשפוך אור על התחום ומשקף את זווית הראיה ותפיסת העולם שלנו, ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אישי עבורכם. גיא ואני ממליצים לכם להתייעץ עם עורך דין אם נושאי הפודקאסט רלוונטיים לכם ולפני שאתם נוקטים בפעולה כלשהי. כל מקרה צריך לבחון לגופו ולשקלל את היבטיו הפרטניים. השיחה נועדה לתת לכם התרשמות כללית והיא נעשית על דעת הדוברים בלבד. >>> הסכם המייסדים הסכם המייסדים הוא החוזה שחותמים עליו היזמים ביציאה לדרך. זהו אחד ההסכמים היותר קריטיים ובעלי אימפקט על המיזם, ויכול לחרוץ את עתידו. מטרת ההסכם - הסדרת הדברים בין הפאונדרים, ואינדיקציה לבשלות, רצינות וההחלטה שלהם לפרמל את היחסים. חברות שהתחילו עם הסכם מייסדים שנעשה כמו שצריך - אלו הן חברות שהשרידות שלהן היתה גדולה יותר. ישנה זיקה בין עצם כתיבת ההסכם לסיכויי ההצלחה. ועם זאת - יזמים רבים נמנעים מלעשותו. למה? יש רתיעה כללית ליזמים לעסוק בנושאי הליגל. ישנה בורות ונאיביות בעניינים המשפטיים וההשלכות המשפטיות של מה שאנחנו חותמים עליו. אין לזה פריוריטי - יזמים מעדיפים להתעסק בהיבטים אחרים שהמיזם דורש. יש יזמים שלא רוצים לחתום על ההסכם, דבר שיכול להצביע על חוסר רצינות כללית ורצון לא להיות במערכת יחסים משפטית מחייבת. כל החסמים הללו, גורמים לרתיעה, הימנעות ו/או דחיינות - התנהגויות שתוצאותיהן בדר"כ אינן מיטיבות עמנו או עם התקדמות הסטארטאפ. גם להוריד טמפלייטים של הסכם מייסדים מהאינטרנט - ממש לא מומלץ. ישנה שונות בין הדין האמריקאי לישראלי למשל, וטמפלייטים אמריקאיים אינם מתאימים ליישות המשפטית הישראלית בענייני ה IP, המיסים ובטרמינולוגיה הכללית, לדוגמא. יש טמפלטים להכל בכל תחום - אבל הנושאים רגישים וספציפיים לכם כל כך, שראוי שייעשו על ידי יד מיומנת ומקצועית ולא על רגל אחת. ישנו דימיון רב בין כניסה למערכת יחסים עם הקו-פאונדר ובין יציאה לדרך משותפת זוגית בחיים הפרטיים, בה חותמים על הסכם ממון על מנת להסדיר את חלוקת הנכסים, לגדר סיכונים ולהגדיר את מערכת היחסים באופן בריא. הסיטואציה האישית והפסיכולוגית דומה - שכן בשני המקרים הולכים לבלות הרבה זמן ביחד, לתת את הנשמה, ואלו הן מערכות יחסים שהן לייף צ'יינג'ינג. לכן, אפשר להסתכל על הסכם המייסדים כדומה להסכם הממון. מטרת ההסכמים הללו, היא לא רק להגדיר מה קורה כשהזוגיות מתנגשת בקיר או ב rainy day, אלא גם כשהכל טוב, באמצעות יצירת מסגרת חד משמעית, ברורה ומובנת. >>> מתי נכון לחתום על הסכם מייסדים? כשהרומנטיקה בשיאה - שניה לפני שמקימים חברה או בסמוך להקמת החברה. למה? בעיקר בגלל ענייני מיסוי; ישנם מנגנונים הקשורים להעברת מניות - וככל שההסכם נחתם רחוק ממועד הקמת החברה - זה יכול ליצור בעיות. חשוב להתייחס מאד ברצינות ליצירת החברה בזמן הנכון - וזה מתקשר גם לנושא "גמירות הדעת" שהזכרתי לעיל - עד כמה היזמים מחויבים לדבר ומוכנים לקחת זאת ברצינות ולהתחייב. "ישנם רק שני דברים בטוחים בעולם הזה: מיסים ומוות", קבע בנג'מין פרנקלין. מיסים, הם אחד האלמנטים המשמעותיים שיכולים לחרב חברות ועסקאות, ולכן חשוב מאד לתת לזה את תשומת הלב הנכונה. גם בעניינים מיסויים - הרבה מהמבחנים הינם מבחנים התנהגותיים לפיהם נקבעים שיקולי המס (כמו תושבות, מבחן מרכז החיים וכו'). המתנה עם הקמת החברה יכולה לייצר "תקלת מס" - בהקשר של העברת הקניין הרוחני מהיזמים לחברה. הקניין הרוחני שקול לנכס, העברת נכס כמוה כמכירתו, והתמורה שלכאורה משולמת היא המניות שמוקצות במעמד הקמת החברה. להקצאת המניות יש בעצם מחיר שנקבע בהתאם לשווי החברה והכנסה והוצאה של נכסים, מחויבת במס. ישנן גישות שונות לניהול העניין הזה - אבל כעו"ד - כדאי להיות זהירים ולייעץ ליזמים מנקודת המבט שתגן עליהם. הסכם המייסדים לא נועד לחיות לנצח - יש לו תאריך תפוגה, ובדר"כ ברגע שנכנס משקיע משמעותי - הסכם המייסדים "נוטה למות" ומולו יעשו הסכמים אחרים - למשל תקנון החברה. כשהאיזון בחברה משתנה - כך גם ההסכם. יחד עם זאת - כדי להכניס משקיעים רציניים ולעבור DD כהלכה - חשוב שיהיה הסכם מייסדים מסודר המגדיר את התפקידים, ה IP ושאר הדברים החשובים. >>> מה כולל הסכם המייסדים? חלוקה נכונה של האקוויטי "מיזמים יכולים להתפוצץ על חלוקת האקוויטי

משכונת פועלים למנכ"ל אפל ישראל ורשות החדשנות - עם מיינדסט של צניעות, נחישות והקשבה אהרון גדל בקריית אליעזר, שכונת פועלים, בנייני בלוקים. רוב הזוגות שם היו אמא עקרת בית ואבא פועל נמל, ניצולי שואה, שרצו שהילדים שלהם יעשו יותר טוב מהם ויהיה להם יותר - תאכל ותלמד, זה מה שחשוב. בכתה ח' בבית ספר העממי בו למד הייתה בחירה בין ימאות וחקלאות למלאכה וטכנולוגיה - אהרון בחר טכנולוגיה, ואח"כ המשיך ללמוד אלקטרוניקה בתיכון מקצועי, הכל מתוך מחשבה פרקטית - להשיג מקצוע ולהגיע רחוק יותר מאבא שלו, שייעד עבורו מסלול שונה ואיחל לו יותר. בכתה ט', כשהלימודים הקשים הוציאו לו את הרוח מהמפרשים, אביו אמר לו "בוא תלך לנמל." אחרי יומיים של טעימה מהעבודה בנמל, אהרון קיבל את הפרספקטיבה שהיה צריך וחזר ללימודים בשצף קצף. הלקח עבד. >> לא בא בקלות הוא הגיע לטכניון ואיתו בכתה היו גאונים, 40 בכתה ו- 35 מתוכם עם תואר אקדמי, עתודאים, חלקם היום מעשירי ישראל. הלימודים הרגישו לו כמו שפה זרה, כשהעתודאים יודעים לדבר את השפה של המרצה וכולם מהנהנים, ורק הוא אבוד בחומר. הוא התייעץ עם חבר בשנה שמעליו שאמר לו: "תהנהן גם אתה", Fake it till you make it. וכך הוא עשה. זוהי הרגשה שכמעט כולנו מכירים, ה'אימפוסטר סינדרום'. אנחנו נוטים לחשוב שזה רק אנחנו, שרק אנחנו מוצפים מחומר חדש ולא נצליח לגשר על הפער, אבל כל זה הוא חלק מתהליך הלעיסה של החומר - זה היה נכון אז וזה נכון גם היום. בצבא הוא שירת ב- 848 שהיום ידועה כ- 8200. הוא עבר קורס טכנאים סטנדרטי של 3 חודשים, ואחר כך נשלח לקורס מורכב יותר של 6 חודשים עם הרבה אנגלית. פלאשבק אחורה - מכתה ה'-יב' הייתה לאהרון מורה פרטית לאנגלית. הוא היה הכי טוב בכתה, אבל לאמא שלו זה לא שינה כהוא זה. וכך, למרות שלא היה להם שפע בכסף, ולמרות שזה לא היה אז מקובל, התלמיד הטוב בכתה קיבל שיעורים פרטיים. בחזרה ל8200, אהרון מוקף באנשים מדהימים, רובם מהנדסים או הנדסאים, כשבבחינות הם ידעו את החומר, אבל הוא זה ששלט באנגלית. האם לכסות על החסרונות או לחזק את היתרונות? העצה שאהרון למד על בשרו עוד אז ודבק בה גם היום בשיחות עם מנהלים היא ברורה - תשתמש ביתרונות של העובדים כדי להתגבר על החסרונות. בהסתכלות על אתגרים, אהרון משתף על המיינדסט שלו, שלמד דווקא תוך טיפוס על הר געש בדרום אמריקה. הדרך שבה הוא הצליח לטפס בתנאים הקשים הייתה פוקוס על משימה אחת - לעקוב אחרי זה שהולך במטר שלפניו. החכמה הזו של מטר קדימה בהתמודדות עם בעיה, אפקטיבית מאוד גם לנו כיזמים וכפאונדרים. יש לנו הר שאנחנו צריכים לטפס עליו, ומהסתכלות ראשונית מלמטה אנו מתמלאים חרדה - זה נראה מאיים מדי. במקום זה, יכול לעזור לנו לפרק את הטיפוס למיני משימות קטנות. צריך להיות כוכב הצפון, המקום הסופי שאליו אני רוצה להגיע, אבל את המשימה הזאת אני מחלקת להמון חלקים קטנים שאותם אני יכולה לעכל ולצלוח. הוא שירת כטכנאי בסיני וכבר אז החליט שהוא הולך ללמוד בטכניון. מתמטיקה ופיזיקה היו לא קלות - אבל הוא התמודד. בתחילת התואר הראשון הוא נתקל במודעה: "מחפשים אסיסטנטים למערכות ספרתיות." הוא הלך לראיון, ורק במהלכו גילה שזה תפקיד שמיועד בכלל לבעלי תואר שני, כשהוא עוד לא סיים את המקצוע בתיכון. בכל זאת, הוא התקבל. כך יצא שבתואר הראשון הוא היה אסיסטנט, בתואר השני כבר מרצה. זה לימד אותו תמיד לנסות - לא לפחד לגשת. תנסו, מקסימום תצליחו. >> לצמוח עם החברה התואר השני שלו היה בעבודה משותפת בין אינטל ו- IBM במחקר. בסוף התואר הוא היה צריך להחליט בין שתיהן. הוא החליט לעבור ל- IBM, דווקא בגלל שהייתה קטנה יותר - הוא רצה לצמוח איתם. כשהמנהל שלהם עשה רילוקיישן, הם חיפשו מנהל חדש, כשהמיינדסט היה - "מי יעשה פחות נזק?". בתור עובד יחסית חדש הוא נבחר, וכך החל הצד הניהולישל הקריירה שלו, שגם ממנו הוא מאוד נהנה. אהרון היה צריך ללמוד לגשר בין העבודה עצמה אליה היה רגיל לבין לצד הניהולי, ואז הבוס חזר מרילוקיישן ואהרון עבר לטכניון - לרזידנס של PhD שעוד לא השלים, במקביל לניהול ב-IBM. בניסיון לשלב את שניהם, המחיר היה גדול מדי ולא הותיר לו זמן לחייו האישיים - לקחו לו שנתיים של התחבטויות ולילות של זיעה קרה, עד שקיבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורו - והפסיק. אהרון מגדיר את התקופה שלו ב- IBM כתחילת הדרך היזמית שלו. הם פיתחו כלים מופלאים בארץ וניסו למכור אותם בחברה, אבל נתקלו ברתיעה מצד החברה שלא האמינה בהתחלה בכלים שהם פיתחו. אהרון חשב על הדרך לשנות את דעתם, והחליט למכור את הכלים מחוץ ל- IBM. היו לו פרטנרים יזמים מעולים בישראל, מנכ"ל ומחלקה משפטית שתמכו בו. המכירות הצליחו מאוד והניבו להם $3M, וחברות רבות התחילו להשתמש בכלים שלהם. בעקבות זה החליטו גם בתוך IBM להשתמש גם הם באותם הכלים, כי אם כל כך הרבה חברות משתמשות בהם, כנראה שזה טוב - ככה בדרך עקיפה הם הצליחו להכניס את הכלים פנימה. אהרון מעלה נקודה חשובה ליזמים.ות שמגיעים למשקיעים.ות, כמה חשוב זה להיות בהקשבה עמוקה למי שיושב מולנו - לשאלות, לשפת הגוף שלהם, לטון שבו הם מדברים שיכול להצביע על הרגשות והחששות שלהם, וזה נכון גם לראיונות עבודה. לאנשים חשוב יותר לשמוע איך אנחנו ניגשים לבעיות, איך אנחנו חושבים, יותר מידיעה מיידית של הפתרון לבעיה. אהרון מדגיש את החשיבות של הקשבה בלי הטייה. אחת החברות שגייס בהן הייתה בתחום שלא כל כך עניין משקיעים, והגישה שלו הייתה הקשבה מאוד גדולה והסתכלות בגובה העיניים - "אף פעם לא חשבתי שיש מישהו בכיר ממני - בהרגשה שלי, אבל גם אני לא בכיר מאף אחד. היו אנשים שרציתי ללמוד מהם - אבל אף פעם לא הרגשתי שהם מעליי. גם נותני השירותים שווים אליי - כולנו בתפקיד. למדתי המון מאנשים, אבל לא הערצתי אף אחד." השיח הזה עם עצמנו, ההבנה שכולנו אנשים, מפחיתה סטרס ומאפשרת לנו לא להתערער. גם הא.נשים שנמצאים בעמדות הבכירות, גם הם רוצים לדבר בגובה העיניים, גם הם מחפשים שיראו אותם. צורן היתה חברה קטנה כש

How superwomen investors navigate together investments & motherhood? In light of International Women Day, I chose to share my conversation with two inspiring women. Shelly & Mor have been close friends from New-York for years. They often discussed the challenges that they saw with investing in Israel, until they decided to pick up the glove and said:” We have to do it”. From their point of view, working in a big organization at the time, where there's a lot of discipline and many practices, the ecosystem seemed to them like a Jungle. Mor was working for Amdocs, and Shelly was working at Goldman Sachs - and they both loved it, being able to do big things and having that corporate back. But on the other hand, Mor felt that her job was too narrow - she wanted to do more and expand. She started dreaming about building something from scratch, and bringing an innovative approach for investing. So instead of taking her maternity leave - she took a risk. It took a lot of discipline to make the time for their work, both Shelly & Mor, especially as mothers to very young babies. It was a true test to their commitment, and they passed it successfully, armed by new confidence in what they can bring to the table. Shelly always wanted to do something of her own. After the 1st child - she knew she couldn’t delay it any longer, she wanted a change. She was thinking about connecting between investors & founders and creating a professional way to invest. Her background in financing & investing allowed her to experience the finance system from many different angles. Together, with their complementary skill set, Shelly knew they could be a good team. They met in a meeting of young Israeli professionals in New York. Shelly was very impressed by Mor and came up to her. They became friends. The partners. Now they’re family. The superpowers that were the base for their partnership - Trust & Open Communication Shelly shared about Mor’s talents - her strong sense of self, optimistic, crazy original logical way of thinking, analyzing, good dialog that sharpens her thinking, teaching her things about herself and the world. Mostly, she felt that their relationship has created a lot of personal & mutual growth for both of them. As for Shelly’s abilities, Mor shares that Shelly is very smart, a crazy work ethic that pushed her to work at Goldman for 22 hours a day. ”She is my superpower”. Their different enough backgrounds were complementing without them stepping on each other’s toes. “I totally respect the fact that Shelly can have her own opinion, and sometimes it won’t be my opinion, but we have so much mutual respect, admiration, love and values that allows us to engage in probably anything. We can talk about things openly, we can decide to disagree and still love each other.” Their early employees were shocked by their chemistry, one of them told them that their communication was on a completely different wavelength so that they didn’t even have to talk to know what the other one is thinking, and another one was floored by seeing them completely disagree about something in a meeting and being seemingly very upset, and then grab lunch together like nothing happened. Their baseline of communication is trust - Know the other person has your best interest at heart - it took a lot of training to build that. While choosing how to react in a situation - one should ask him.herself: How would you act differently if the transaction only happened one time or if this was a repeated transaction? If you know that this is the partnership you want for life, it’s no longer a transaction, it’s continuous. They both understood that this is what they want in life. What they will build together, is what they will share. Shelly compared it to marriage - it only works if you’re thinking of the other person. She stopped nitpicking in her close relationships. In negotiation, Mor shared - “when you have a hand that’s dealt - we are never satisfied, because we feel we can pull another card and change the entire situation = we're good with seeing new opportunities” Do your best. How to fight Shelly knows when Mor is upset - “she needs a breather, so Ineed to let go”. Shelly has a mindset of executing, getting a resolution, while Mor needs to take the time to analyze the situations and not react when she’s too emotional - how can I act differently? She wants to come back to the conversation with solutions. They know how the other one operates, and so they can have patience with each other during the process. Shelly shares that the key to Not get into a fight - is to not get insulted. Don’t let the ego take the wheel, don't take it personally. You can have different angels on the same situation. They don’t shout or yell at each other, a rule that they’re implementing at home as well. They speak firmly without intimidating. We spoke about the 4 understandings to live by, by Don Luis Miguel, and how to implement it within our lives: Don’t gossip Don’t take things p

The angel investor you’d like to have Amir was asked to join Google back in 1999 and to pay for his flight to SV, so he refused. Years later - he was one of the first Israeli Google’rs, in charge of the developers relations, building chrome, android etc. He joined Yossi Matias and launched its first Campus in Israel. From Google he moved to Slack. It was a very early stage and he thought it’s going to be awesome. It felt great being part of something big, when all startup companies are going to be using your product. Amir worked a lot, being very passionate about what he does. Working was the criteria for success, for identifying yourself. Amir describes the San Francisco people - how everyone measures themselves according to “what’s your startup”. He used to commute 2.5 hours to work daily. Although super fulfilled and successful - he started to ask himself - “What do I want to be?” The answer was simple: “happy, thoughtful, create an impact, be centered.” After years in SV, he moved to Austin, with a great atmosphere and community, making sure to keep up his daily sports routine, be mindful about what he eats, having dinner together with his family and mitigating the pressure in his life. From a Tech Superstar to an angel investor Last year, Amir saw 500 startups, made 13 investments and joined @Innovation Endeavors. He sees amazing companies, 99% of the deal flow is through warm referrals from other VCs/angels, and he also made 1 investment that began with a cold reach. He likes to see himself as paying forward the value of experience and network, and not just money. “As an angel investor, you try not to do the DD - but rely on the big VCs that do it. You try to find the right deals and get the conviction from the founder. While the VC does the process and decides about the size of the check, as an angel investor - you don’t negotiate.” Amir is very mindful of his time. The day time is dedicated to Twitter, the evening - for investments. Amir doesn't believe in zero inbox or tools alike - tools need to serve us and not us serving them. “You like the calendar to be with meetings you want to have, and not with meetings that others want.” When I asked him about the choice of becoming an angel investor - he emphasized that one should have a strategy. In the beginning, his investments were random, nowadays he invests in Dev tools & SaaS. When he talks with the founders - he asks them: “what will be a good outcome of this meeting?” So far, he never took out the money for secondary investment. On the other hand - he tries to do pro-rata and increase his investment. Amir says “we’re all ‘work in process’, and in 5 years from now - he’s going to be a VC. I’d definitely like him to be my future investor.

Join me for the Productivity mini-series - Part II: How to master our time, and make tools for time accessible for everyone? We all feel the challenge of managing our time in an effective way. So much content to consume, so many things to learn in order to optimize and grow in our various life aspects. As a founder that needs to manage so many projects at the same time - below are few hacks that you should consider implementing: Time boxing is a very efficient way to manage our calendar. We begin with dividing our work into 2 buckets - (1) Deep work, which requires deep concentration (e.g - prep a board PPT). It requires a higher cognitive intent. The rule of thumb for this kind of work is a 2-hours block. (2) Shallow work - a work that doesn’t require too much concentration, like posting on SM. The idea - is to block our calendar in order to avoid a situation where the shallow work is minimizing our deep work time. How can we avoid it? By designing the next week at the end of the previous week, and block 2 hours every day, usually at the same time (9-11am) to work on the 1 meaningful task that we have defined. That’s exactly how the Eisenhower Matrix Method is designed. All meetings can take place after lunch time, and that way the mornings are free for creative & deep work time. Make sure to close your email, and spend 20 min, 3 times a day, on your inbox processing. Try to avoid task switching - it takes our mind 16-23 minutes to recover from distractions. If you really need external help - Simplify helps you put constraints on your email and FB lite does the same for FB. The idea is not to delete the services - but to modify them to your own needs. Remember - being a founder/ employer/ parent/ single - you are the same human being, personally and professionally wise. Hence, your calendars need to be synced, so that you will have a holistic reflection of the way you invest your time. Matt Mochary, a CEO Coach and the author of The Great CEO Within, speaks about Calender Audit. At the end of the year - you go to your calendar and print 52 weeks of the last year and take a few markers. You mark and circle in green (e.g) the events that boosted your energy. Then, you try to put in buckets all the other events that you didn't circle - as they didn’t raise your energy, according to certain patterns. First of all - you see the % of the events that weren't in a green circle - try to minimize that percentage. Then, you check what kind of substitutes you can offer to those tasks - that won’t take your energy. E.g - commuting doesn't serve you well - so you work remotely >> more time in your calendar for things you love. You have to see that you create the right categories that are shown in your calendar: family, network, IR, hirings, inbox processing, health… Each one and what is important to them. Our brain can’t remember it all, and we can’t do everything we want in 24 hours minus sleeping. That's why we need to create an artificial brain - a second brain that documents information and helps us make decisions and save us precious time. Tools like Notion, clay, Roam Research (a note-taking tool for networked thought, easy to use as a document & as powerful as a graph database), mailbrew (create beautiful, automated newsletters with content from the sites and apps you love), readwise (grow wiser and retain books better: Readwise sends you a daily email resurfacing your best highlights from Kindle, Instapaper, iBooks, and more) and others - help in managing and saving our time by capturing, containing, indexing and pulling the right data/info we need for a specific task/decision. It works on the same logic of compound interest - the interest on interest. It is the result of reinvesting interest, rather than paying it out, so that interest in the next period is then earned on the principal sum plus previously accumulated interest. The same goes for the time you save and the knowledge you gain. Learning and implementing methods like Space Repetition can help boost our productivity and ability to remember. Well, there are so many productivity and time management tools, and that is exactly the problem. How can we reduce the noise? Is there a one tool that syncs everything together? How can we create this ONE tool that is bettering our own productivity methods and techniques? That was one of the reasons why Tommy founded Supertools - a community that aims to expose its members to various tools with the purpose of extending & optimizing their time. Just like we have superfood - we all need a supertool. That brings another major question - how much technology should we consume? Are we managing the technology, or it manages us? Technology is not good or bad - it’s neutral. It simplifies our life - providing us with measurements (like apple watch), or stress and readiness levels (like Oura Ring) - but that’s not enough. We need the insights, the recommendations, in order to deal with decision fatigue. It’s a question of ho

Join me for the Productivity mini-series - Part I: How to master our time, and make tools for time accessible for everyone? Tommy began his career at Rimon Music School, where he learned one of his first lessons - you need to work hard to be creative. There is no muse waiting out there to get the job done. He graduated from the Zell Entrepreneurship Program, where he also met @Liat Aronson, who was and is still a great mentor for him. At Zell, he was part of the founding team of @Argus - who were pioneering automotive cyber security, but all he felt was stress. 3 years later he left. It was a very difficult decision - but the right one for him, his health and his spirit. He chose to prioritize himself. In a deep & fun conversation - Tommy and I dived deep into the secrets of productivity & effectiveness, and how to master our time. Reflecting on self Tommy did the Level 10 Life assessment - a productivity method created by Hal Elrod that helps you get a better understanding of how you feel about the current state of your life. The method allows you to step back and reevaluate your current life status, which will help you to take the right steps to improve. I myself use this technique with the founders & investors I coach, and that helps me and them to map out immediately where we need to begin in our coaching process. It’s a wonderful reflection of one's reality, and you are welcome to pause, dive deep with yourself and try it here - in Hebrew or in English. Another essential book is Essentialism, by Greg McKeown. It talks about our undisciplined pursuit of more - which at the end, leads to less - less focus and less time, and our need in creating balance in what really matters. In my clinic - I ask the founders I coach a very simple question - “Does it move the needle?”/ “Is it vital that YOU PRIORITIZE THIS task NOW?”. It immediately helps to create clarity in what matters and where the time & energy should go. Another way to check where we are - is to have a weekly review at the end of every week - as an event in our calendar, and (1) create a list of questions that helps us estimate and review our focus and progress. Another way (2) is to have our Future Self talk to our Present Self - and ask him.her about his.her progress and what really moves the needle for him or (3) create personal OKRs that we can measure. Creating systems & rituals Tommy believes that we should create systems rather than goals. Goals can be changed, but the systems help us create and internalize the rituals that are true for us - both personally & professionally. Tommy has created himself a checklist of the DOs and DONTs of his life. That way - he doesn't question himself. It’s as simple as it is - either it’s in the list or not. Every morning - he goes through his list and follows the things that are important to him. The book Atomic Habits by James Clear helps in mapping our constructive habits and how to make sure they are present in our life. For example - drinking lemon water, red wine and sharing a daily productivity hack with my team in slack - are things that make me a better person and help me create the culture I want for my company, at the same time. That’s why they’ll be on my list. Also in the DOs list - sleep for 7 hours, make sure I have time for the things I want to read, the things I want to write and the things I want to shape. In the list of DON’Ts: don't eat sugar, don’t go to sleep too late, don't be too apologetic. The idea is to be 1% better every day. Part of the secret of being productive - is not to get caught in our loop of thoughts. As founders, and human beings, we often find ourselves with so many thoughts and so many “sides”/considerations prior to making a decision. Don’t try to ignore it. True leadership comes from being vulnerable. When we communicate how we feel, it is simply contagious. The transparency is doing good for the team around you. Of course - don’t share everything and have boundaries, but make sure you are a mindful leader. Here are 3 hacks to “break” the loop of thoughts: Contain the feelings - Do you remember the flight attendant in the air planes explaining how we should first wear our own oxygen masks and only after we help our children with that? Only if we help ourselves - we can help others. Allow yourself a daily meditation - use any favorable app (Sam Harris who also has a great podcast series, calm, Kai, HeadSpace and many others) - Between a few minutes to an hour a day. Cold showers - The Wim Hof Method includes cold showers and breathing practice. Although it may seem counterintuitive, these showers are actually beneficial for both your mind and your body and he recommends incorporating cold showers into your daily routine, as it reduces stress levels, enables higher levels of alertness, more robust immune response, Increased willpower and supports weight loss. Gratitude - Practicing Gratitude is known to increase our sense of happiness. One way to do it - is to practic

בתוך התקופה הכאוטית שכולנו חווים, מדיטציה ומיינדפולנס הם בין הכלים הנפלאים לייצר מעט קבלה, שלווה ורוגע בתוך היומיום המורכב שלנו. אני חווה מסביבי יזמים.ות וחברים.ות רבים שחייבים עצירה, נשימה וכיול מחדש. לכל אחד מאיתנו יש את אופני התרגול שלו.ה, אבל במקביל, היופי הוא אם נאפשר לחיים שלנו להפוך לחלק מהתרגול, כר התבוננות מודעת לכל מה שעובר עלינו ולשם נפנה את האנרגיה שלנו, המוטיבציה והרצון לשחרור. עופר הוא חבר, יזם, מרצה ליזמות, מורה למדיטציה וקולגה נפלאה שאני מאד אוהבת וזכיתי לראיין אותו לפודקאסט עוד בפרקים הראשונים. אני בעצמי זוכה לתרגל איתו מידי שבוע והמדיטציה הזנית הזו שלו היתה כ"כ מיוחדת במוסיקה ובתוכן שלה - שהייתי חייבת גם לחלוק אותה עמכם. תהנו, תנשמו ותרגעו.

About success & failures, and why perspective is a crucial mindset for the entrepreneurial journey Ran is a multi-talent serial entrepreneur. He sold his company 5min to AOL back in 2016 for $65M, creating their dependency on their platform - that it was hard to get rid of them… He had 150 employees, and his attitude was as he didn’t care if they would fire him every day. That enabled him to pursue his way, not to ‘kiss asses’ and to lead the company from $10M to $450M. He had a CEO & CFO who backed him, respected his Israeli attitude and saw his business leadership. It was then the rise of Google & Facebook, he saw that AOL is not on the same path and decided to leave at its pick. He & @Hanan (Lashover) have been working together for 15 years. It’s a crazy ride, but they have a great relationship and handle things together. “We had so many wins together, much thanks to a very low overlap of responsibilities. He’s on tech, I’m on product & business. We had a great founder-founder fit…” He was always passionate about content - from Hollywood productions with Steve Buscemi & Sarah Jessica Parker, to AOL & writing his own publications. Then came Bkstg, creating music tools for customers. They brought Justin Bieber & Ariana Grande. It was a red flag for him when they chose as a strategy to go top-tier to bottom and not bottom to top. It was dangerous. Ran understood he wants to control the DNA of the company. Living in NYC for several years now - he saw first hand the nature of immigrants' communities which led to founding Homies. FB Groups was a small product within FB. They raised $12M, and then FB changed their strategy - groups are suddenly the future. It decreased the need for their product. “Startup has 2 phases - to find the market-fit, and then to increase it to maximum valuation.” That’s when they’ve understood they need to raise a white flag, as they didn't have enough velocity and organic growth. Closing the company They approached 30-35 top VCs in the US, thinking of raising additional $20M. NY was Covidised, and Ran remembers his snow walks. They were very transparent with the management about the direction it goes, as Ran never saw himself as a cheerleader. The board strategized a plan. It took 4 more months and they closed. “…There’s a moment, when you need to be very analytical, mature & honest with yourself, and decide not to raise more funds just to keep the company going, if you feel that it’s not good enough anymore.” How does it feel to fail others? They didn't deliver the ROI. 85% of the investors were there in their previous companies, so it was a bit easier to digest and they were sensitive about it. “It’s all part of the game. In the game you sometimes lose. You know the game and you still go for it. It’s mentally hard to disappoint, which makes the choice of the right people to run alongside you even more important.” Ran is considering his new opportunities. “The money is cheaper than the next 3 years of your life. The opportunity cost is crazy.” Ran speaks warmly about NYC. He doesn't like SV. since 2008 when he first arrived till today - there are more than 400 Israeli startups operating in the city - “The Israeli Mafia”. With his growing children, he felt this is the time to bring them back home. His daughter has a neurological syndrome, and it has impacted a lot on his journey as an entrepreneur and a father. For some years, Ran, who is full of charisma, felt unbeatable. Till he got bitten. That gave him a new perspective, a crucial understanding also of how much luck is needed. He nowadays knows that things are not as dramatic as they seem to be at a certain point of time.

גיוון, שייכות, שוויוניות, מגדר - אלו מילים יפות, שלפעמים נעשה בהם גם שימוש ציני (האם זה רע כל עוד זה מקדם את המטרה? למחשבה). איך כמנהיגים ויזמים, אנחנו רואים עצמנו כסוכני שינוי אמיתי בדרך ליצירת חברה וחברות עם שונות גבוהה יותר? מעבר לעובדה שיש לזה גם ערך כלכלי ופנייה לקהלי יעד ומגזרים נוספים - יש לזה השפעה רבה על הדורות שנעמיד פה והחברה (society) שנקדם. וזה לא שיח רק של נשים לעומת גברים, או בעלי מוגבלויות או חרדים או ערבים - זה שיח הרבה יותר בסיסי, של איך אנחנו תופסים את מהותנו כבני אדם ומקבלים מישהו ומשהו שהוא שונה מאיתנו וכמה אנחנו מוכנים להתאמץ כדי לעזור להכיל את השונות ולגרום להם להרגיש שייכים. כי מעבר לעשיית הטוב, זהו רווח מצרפי חברתי-כלכלי אדיר לטווח הבינוני-רחוק. עוד כשעשתה את הדוקטורט ההשוואתי שלה על אירלנד והרשות הפלסטינית, היתה גלית פורצת דרך בגישותיה ביחס למנהיגות פמיניסטית ומגדר. האיש שאיתה, לקח שנת פאוזה מהקריירה כדי לאפשר לה להתמקד במחקר שלה כשהם חיים באירלנד. זה העלה את שאלת "חופשת הלידה האבהית", שהיום מנסים להטמיעה בחברות ההייטק. מעבר למה שמוגדר בחוק היום - חברות הייטק יותר ויותר מעודדות זאת. אבל נשאלת השאלה - מה באמת קורה שם בזמן החופשה? כי כשאתה מזיז את הראש לשבוע מהסטארטאפ או חברת ההייטק - קורים מלא דברים, והשאלה אם ארגונים באמת מצליחים לאפשר את חווית החופשה. "מטיפול בילדים, בגיל 50 אנחנו כעובדים מתחילים גם לטפל בהורים. יש הבנה חלקית של היכולת לארגן את החיים ואת העבודה, זהו ג'ינגול בלתי פוסק, וחברות צריכות לפצח איך לאפשר לעובדים שלהם להיות "הורים בנחת" - גם לגברים וגם לנשים. ועושים זאת ע"י פיצוח המבנים הארגוניים הנכונים בתוך החברה, כדי לא לגרום לעובדים להרגיש אשמים". איך עושים זאת כמנהלים? צרו קבוצת מיקוד, שבו עם העובדים שלכם, שתפו אותם בחשיבה ובתהליך. תבנו מודל ביחד - זה גם ייצר הקשבה, גם ייתן דוגמא אישית, וגם יתרום ליציבות תעסוקתית. בכלל - להקשיב לעובדים (והקשבה ככלל) זו המלצה חזקה. גם למנהלים - לא תמיד קל לעשות זאת. לעיתים, אנחנו לא מקשיבים לא כי אנחנו לא אכפתיים, אלא כי אנחנו חוששים להתמודד עם מה שיעלה שם. למשל - יש מנהלים שלא יודעים להתמודד עם עובד שבוכה מולם. הם לא מסוגלים להכיל זאת. וזה באמת לא פשוט. אחד הכלים המשמעותיים להתמודדות בסיטואציות כאלו, הוא הקשבה אמפטית. פשוט לזכור, שאנחנו לא המרכז של הסיפור, שאנחנו שם עבור הצד השני, רגע להניח ולאפשר לו להשמיע את קולו. אנשים זקוקים לאנשים שיאפשרו להם להשמיע את הקול שלהם. כמנהלים, ובני אדם בכלל - עלינו לאפשר למי שאיתנו להביא עצמו לביטוי מלא במסגרת הגבולות שתואמים את אופי מערכת היחסים. אם לא נקשיב - אנחנו עלולים לפספס פתרונות, לפספס חשיבה מחוץ לקופסא, לפספס אנשים. ומהצד של "המשמיעים" - אם אתם מרגישים שאתם עוד מעט טובעים - תרימו יד. ברגע שטובעים - כבר אי אפשר להרים יד ולשחות. גלית הובילה והיום מייעצת ל Power in Diversity, יוזמה של אלן פלד, מייסד Vintage Investment Partners. לאלן היה חזון ליצירת חברה ישראלית יותר הוגנת. ביוזמה חברים למעלה מ 170 סטארטאפים, 60 קרנות תומכות בה והרעיון הוא להשריש ערכים של גיוון, הוגנות, הכללה ושייכות. נשאלת השאלה - איך הופכים זאת מטרנד ומילים גבוהות, להלכה למעשה? ראשית - רותמים אנשים רבים שצדק ושינוי חברתי חשוב להם. אח"כ - מטמיעים כלים באופן קבוע. למשל - מייצרים מודלים של ליווי, מנגישים ידע ודאטא, עושים סקר עמדות, בודקים people analytics, מנתחים את הארגון ומייצרים תמונת מצב. השאלה השניה הנשאלת - היא מהי האכסניה הנכונה בחברה להוביל מהלכים כאלו? כשיש פונקציית HR חזקה ואסטרטגית - זה יעבוד מעולה. אם המנכ"ל לא חורט על דגלו לקדם נושאים אלו - זה לא יעבוד. צריך להבין מי הם גורמי הכח וההשפעה בארגון ולרתום אותם. לקדם מדיניות של CSR זה מעולה, אבל לא מספיק. אם זה לא ישתלב בליבה המקצועית והעסקית של הארגון וישאר רק תחת ה CSR - אז זה לא יהיה ססטיינבילי לאורך זמן. יש עוד עבודה רבה לעשות בכל מה שקשור לשילוב מיעוטים בתעשייה - ולגרום להם להרגיש חלק (היום מדברים על diversity & belonging, לא diversity & inclusion). כשמהנדס ערבי עם 5 שנות ניסיון מבקש בתהליך הגיוס משכורת של 4,500 ש"ח - אנחנו יודעים שהדרך עוד ארוכה. עמותת It-Works עוזרת לצמצם את הפער הזה. גלית היתה מנהלת שדולת הנשים בישראל. שם היא הרגישה מקרוב את פערי השכר בין נשים לגברים. הם קיבלו בזמנו מיליון יורו מהאיחוד האירופי כדי לצמצם את פערי השכר המגדריים, קידמו הרבה תיקוני חקיקה ואייטמים תקשורתיים שמטרתם להוביל לשכר שווה. פערי השכר עדיין עומדים היום על כ- 13% פחות לנשים, ובקרב הערבים והחרדים - נשים לא אוחזות במשכורות "המפרנסות". זה לא מספיק לשמור על שכר הוגן, הגון ושוויוני - זה חשוב גם לתקשר זאת פנימה לתוך הארגון ועובדיו - כמו שעושה טוויטר, שמודדת עצמה ומדווחת לעובדים. דרך נוספת, היא לייצר ERG - Employee Resource Group - משולבים עם ההנהלה, HR, מנהלים ועובדים שיאפשרו הובלת שיח פתוח, ולמעשה יהפכו אותם לסוג של task force שהוא חלק מהתהליך. במקום להמשיך לייצר רק "אירועי שיא" מתוקשרים - נכון לייצר תהליכי עומק מתמשכים. תפקידה של גלית כמנהלת החינוכית במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, היה עבורה קו פרשת מים. שם היא למדה שפה אחרת, הקשבה אחרת, יכולת הכלה אחרת, והפכה לאמא ומנהלת טובה וקשובה יותר. שוחחנו על כמה פגיעות מיניות הוא אירוע עם השלכות עמוקות, ושהמספרים אינם יורדים, לצד המודעות שכן עולה. דיברנו על תפקידו של הארגון באיפשור מרחב מוגן, כזה שאנשים ירגישו שהם יכולים להביא את עצמם. בסטארטאפ, אנחנו מייצרים בהתחלה את ה cultural-fit שנותן המון כח וערך. עם צמיחת וגדילת החברה - אנחנו עוברים לדבר על ה cultural-add. חברות שמכפילות עצמן - הארגון משתנה. והיכולת להיפרד מהזהות הראשונית שכולנו ביחד ה

>> על הפרשות נרתיקיות ואנדומטריוזיס ענבל חוברת לשלומית והן מקימות את ג'ינה לייף. "אנחנו מקבלות המון מידע מהפרשות מהנרתיק של נשים והמידע הזה יכול להציל חיים. זהו נוזל שיוצא מהגוף, כמו נזלת, הוא פתוח לסביבה ויש לו מאפיינים מאוד מסוימים. כמו קורונה - שבודקים ע"י נזלת, אפשר ללמוד מההפרשות הנרתיקיות המון דברים." "אנחנו לפני הכל מדעניות - אנחנו מוציאות מידע מכל מיני פלטפורמות וההפרשות הללו הן תיבת אוצר. זה מדהים כמה מידע אפשר להוציא משם וכמה המדיום הזה, הביו פלואיד הזה, לא קיבל את המקום הראוי לו. יש מעט מאוד מאמרים אקדמיים שמדברים על המאפיינים המולקולריים של הפרשות ואנחנו מבינות שצריך חוקרות בשביל זה, מודעות וחינוך. אומרים לנו שאנו אמיצות. ואני שואלת - למה?". באמצעות המחקר וניתוח הפרשות מהנרתיק, הן מזהות ביומרקרים ומאפיינים שונים. בימים אלו הן חוקרות ומחפשות ביומרקרים שיסייעו לזיהוי מוקדם של סרטן השחלות. כמו כן, הן מפתחות בדיקה מיוחדת שתאפשר בעתיד לכל אישה לבדוק בבית אינדיקציות לסרטן השחלות ולגלות אותו בשלב מאד מוקדם, ממש כמו בדיקת הריון. שכן היום - מגלים אותו בשלבים מתקדמים מאד של המחלה. דיברנו גם על בדיקת ה BRCA, שנכנסה כעת לסל הבריאות לנשים אשכנזיות שאינן נשאיות ויכולה להציל חיים, אז למי שזה רלוונטי - לכו להיבדק. וכן איך אנחנו כנשים הולכות לפרוץ ולתת לעצמנו את הכח להיות אחראיות על החיים שלנו. כחלק מהחזון שלהן בג'ינה לייף להציל חיים, חשוב להן להתייחס לאנדומטריוזיס, שפוגע ב-10% מאוכלוסיית הנשים. מדובר בתאים בדופן /רירית הרחם, שנעים לאזורים אחרים בגוף, הם משתנים ביום מסוים בחודש סביב הביוץ והמחזור החודשי, ויוצרים כאבים גדולים מאוד. אלו נגעים שהם לא סרטניים, אבל אגרסיביים. הבעיה הגדולה הנעוצה סביב הטיפול במחלה, היא חוסר מודעות המוביל לזמני אבחון ארוכים, ממוצע של 7.5 שנים . נשאלת השאלה - למה תהליך האבחון אורך כל כך הרבה זמן? באנדומטריוזיס, הסימפטום שנשים חוות הוא כאב. במקרים רבים שולחים אישה שמתלוננות על כאב במחזור הביתה כאשר היא מגיעה לראשונה לדווח על הכאבים. הבדיקה היא פולשנית ומורכבת, ובדר"כ מאבחנים אותה כשאישה מודיעה שהיא לא מצליחה להיכנס להריון, כי אנדומטריוזיס גורמת לבעיות פריון. רק אז חוזרים לכל הסימפטומים שהמטופלת סיפרה בעבר. חלק מההבנה היא באמצעות תהליך של אלימינציה. אנדו הוא כרוני ואין לו טיפול ולכן הרבה פעמים תסמונות שקשורות לפעולות מיניות נזנחות ולעיתים גם נגרמים נזק בדרך. חשוב שנכיר את המחלה הזו כחברה, ועוד חשוב שנשים יידעו שזה קיים ויש הסבר למה שהן חוות. בג'ינה לייף, הן מכוונות לאבחן גם אנדומטריוזיס בשלב מוקדם. >> על מנופאוזה וכאב בעת קיום יחסים רבקה ושותפותיה פיתחו ב- Aquafit מוצר שמאפשר הפרשת חומרי סיכה באופן טבעי, מה שמוביל לריכוך הנרתיק, הרחבתו והפחתת הכאב בעת קיום היחסים. בואו נעשה רגע סדר - שני ההורמונים החשובים אצל נשים הם אסטרוגן ופרוגסטרון, ואצל גברים יש שני הורמונים אחרים שיכולים לגרום לחוסר איזון. האסטרוגן הוא זה שמקשר אותנו מהמחזור הראשון ועד גיל המעבר - הוא אחראי לכל הבריאות המינית שלנו, גם לכאב לפני מחזור וגם מוד-סווינגס. האסטרוגן מושפע מהיום בחודש, כשאנחנו במחזור, כשאנחנו מניקות, ובגיל המעבר הוא מושפע לגמרי - הוא נעלם. כנשים צעירות אנחנו לא מכירות את תופעת המנופאוזה. התופעה רווחת ב- 10% מהנשים הבריאות שמגיעות לגיל המעבר - "בישראל קוראים לזה גיל הבלות, ואני לא מרגישה בלה בשום צורה." אומרת רבקה. לפעמים האופן שבו משיימים דברים עושה להם עוול. למנופאוזה יש כמה תופעות לוואי שמשפיעות על הנרתיק ובפרט על היכולת להזרים דם וללחלח אותו. יש אימונים אינטימיים שאפשר לעשות, וכמובן, כדי לייצר יותר מזה - "foreplay" זה דבר מצוין, גם מבחינה ביולוגית, משום שהוא מפעיל את חומרי הסיכה הטבעיים. כאב ביחסי מין יכול להיות בגילאים צעירים עם תחילת קיום יחסים אבל זה גם נכון לכל גיל - 40% מהנשים חוו כאב כשהן קיימו יחסי מין. זה לא אחת מעשר אלא 2 מ-5, והדיווח על כאב חוצה כל גיל. "הרבה נשים לא מחונכות מגיל צעיר להתייחס לואגינה שלהן כאיבר שהוא קריטי לעונג. אנחנו כן רואות אותו באופן מעוות שחוטא למציאות בהשפעת הפורנו, שהרבה גברים מושפעים ממנו בדרך שבה הם מגיעים אל מיניות מול נשים. חינכו אותנו שזה נשאר בחדר המיטות ולא מדברים על זה. בהסתכלות על הדת היהודית - הזווית היא שהגוף שלנו והמיניות שלנו הם לא בשביל להתענג, אלא כדי להביא ילדים לעולם, ובזה זה נגמר." על תופעת הוגיניסמוס - יש היצרות בלתי רצונית של הנרתיק, 20% מהנשים הצעירות חוות כאב, הן נמצאות במצב של התכווצות שרירים לא רצונית כי החדירה הראשונית לא נעשתה עם "foreplay". אומנם כיום יש יותר פתיחות, אבל יש פחות נגיעה בעצמנו - הרבה מהמיניות שלנו מתווכת ע"י ממשקים דיגיטליים. בשיחה הסכמנו, שכל אישה צריכה לדבר על כאב שהיא חווה ביחסי מין. אנחנו אחראיות לעונג שלנו ולכאב שלנו. מין לא אמור לכאוב. ברוב המקרים כשהוא כואב זה ניתן לפתרון. כל מי שמדבר עם אישה שאומרת שמין כואב לה - צריך לדבר על זה ולא להתעלם. >> חינוך ככלי למיניות בריאה אנחנו יזמות.ים ומשקיעות.ים והרבה מאיתנו הורים - חשוב שנהיה מודעות.ים לאיזה מסר אנחנו מעבירים.ות לילדים.ות. יש לנו אחריות על התפיסות המיניות שלהם - מיניות וסקס זה דבר נפלא, וזה צריך להיות מתווך ומותאם לגיל שהם.ן נמצאים.ות בו. אחת מהסיבות שהיום אנחנו נבוכים.ות ולא מעבירים.ות חינוך מיני נכון היא כי לא דיברו איתנו ואנחנו לא מדברים.ות על זה בצורה כנה ופתוחה, וזה מחלחל גם אל הילדים.ות שלנו. יש היום אנשי מקצוע למיניות בריאה - המטרה היא להקנות כלים וידע לחינוך מיני נכון ולהקנות את הדרך הנכונה, וכהורים - אנחנו צריכים.ות לדעת מה הילדים.ות שלנו צורכים.ות ואיך. >> יזמיות באות למשקיעים ומה קורה שם בעולם הזה? ענבל משתפת על כמה סוגי משקיעים שהיא נתקלת בהם - אלה שמתחברים כי

*** על פמטק, מיניות, בריאות האישה ולמה נשים וגברים צריכות.ים לדבר יותר נשית - חלק א'*** בשני הפרקים הקרובים נשוחח עם נשים מדהימות עם חזון מאד גדול, ונדבר על משהו שרלוונטי במישרין ובעקיפין ל100% מהאוכלוסיה - שזה סקס, מיניות ודברים נוספים הקשורים לבריאות האישה. זו תהיה שיחה פתוחה, כנה ומלמדת - שחשובה מאד לכל אשה באשר היא אישה/ משקיעה/ מנהלת, ולא פחות מכך - לכל גבר שיש לו בחייו אישה שיקרה לו בעולם האישי והעסקי; ולמשקיעים.ות - שצריכים.ות להרים את הכפפה ולהזרים כסף לעולם הזה - כי הוא נוגע לכולנו. אורית היא עו"ד בהכשרתה עם ניסיון רב ומגוון בתחום הפיננסי, בנקאות והשקעות. לפני ארבע שנים היא החליטה ללכת בעקבות שתי אהבותיה הגדולות: חדשנות טכנולוגית והשקעות, וייסדה את ניאומי מועדון המשקיעות הראשון בישראל. כיום ניאומי מונה כ- 60 משקיעות מעולמות תוכן, ניסיון וידע שונים. מאז הקמתו, השקיעו משקיעות ניאומי ב- 11 חברות סטארטאפ בתחומים מגוונים מ- hr tech, e-commerce, life science, digital health, education tech, food tech art ובימים אלו עובדות על השקעת הפמטק הראשונה. לפני 3 חודשים, נהנו משקיעות ניאומי מהאקזיט הראשון שלהן, 3 שנים אחרי שהשקיעו בחברת דונדה סרץ' שנרכשה על ידי שופיפיי. ענבל היא דוקטור לאימונולוגיה בהכשרתה ומנכ"לית חברת Gina Life. יש לה יותר מ-10 שנות ניסיון בעולמות פיתוח התרופות והדיאגנוסטיקה בעיקר עם דגש על סרטן ומחלות אוטואימוניות, גם בישראל וגם בארה"ב. ענבל מאמינה שיש מקום לפיתוחים משמעותיים בעולמות בריאות האישה, ויחד עם המשימה שלה להילחם בסרטן, היא חברה לדר' שלומית יהודאי-רשף מייסדת ומדענית ראשית בחברה - על מנת להקים את ג'ינה לייף ולאפשר אבחון מוקדם למגוון מחלות בתחום בריאות האישה, שהראשונה בהן היא סרטן השחלות. רבקה היא מעצבת אסטרטגית, מרצה בכירה בחשיבה עיצובית בביה"ס למנהל עסקים באונ' תל אביב, יזמת, ו- co-founder של aquafit אינטימי יחד עם ורד איטליאנו CTO, וורדה מסר COO. אקוופיט אינטימי היא חברה למוצרים ושירותים לבריאות מינית בטיפול עצמי המיועדים ל-40% מנשים אשר חוות כאב בנרתיק בקיום יחסי מין, בכל הגילאים - נשים צעירות, נשים בגיל הפוריות, נשים בגיל המעבר, או אחרי ניתוחים גניקולוגים או טיפולי סרטן המשפיעים על ירידה באסטרוגן. בחברה הן גם משלבות מדע יישומי, שימושיות ושינוי התנהגותי להנגשת בריאות מינית לנשים. בשיחה אינטימית ומרתקת דיברנו על מיניות, סקס ובריאות האישה, על מסלולי החיים שלהן כנשים יזמיות ועל גילוי מוקדם של סרטן. >> ניפוץ הבועה אורית מספרת על הגילוי שלה תוך כדי העבודה על ניאומי, שאנחנו כנשים חצי מהאוכלוסייה, ובכל זאת - אנחנו לא חלק מהניסויים הקליניים. הטיפולים והחיסונים שאנחנו עוברות לא נבדקים מספיק לפני על נשים ומותאמים לגוף האישה. היא הבינה שלמענה ולמען בנותיה, היא חייבת למצוא דרך להביא לשינוי. היא נחשפה אז למושג הפמטק, שהוא כל פתרון טכנולוגי שנועד לשפר את הבריאות או את איכות החיים של נשים. דבר משמעותי לגבי החשיבות של פמטק, שאלו אמנם דברים שקשורים לגוף האישה - אבל זה לא רק קשור לנשים. כשאישה לא בריאה או שלא מרגישה טוב, זה פוגע גם במעסיק פגיעה כלכלית, מעבר לפגיעה במשפחה. האפקט שזה יוצר סביבו הרבה יותר רחב ועמוק, והחברה (society) והחברות (companies) צריכות להיות מודעות לבעיה ולטפל בה. לא קל לנו לדבר על הדברים האלו. זה טאבו. לדבר על סקס, על איך שאנחנו מרגישים.ות. גם אנחנו כנשים - לא מרגישות בנוח לדבר על זה אחת עם השניה ובטח ובטח אחרי זה גם עם אנשי מקצוע, שהרבה מהם גברים. מהסתכלות מהצד כמשקיעה, אורית מספרת שכשהיא מדברת עם משקיעים אחרים על סטארטאפ שמתעסק ומנסה לפתור בעיות בתחום בריאות האישה, הם מסתכלים עליה בחוסר הבנה - האם זו באמת בעיה כ"כ גדולה. "שנים כנשים לא דיברנו על הדברים האלה כי היינו נבוכות, ואיך אחר כך תמכרי פתרון כשאף אחד לא יודע שבכלל קיימת בעיה." לכאורה הכל ברור לנו, אבל לא - נשים מגיעות לגיל 30-40 ולא מבינות מה קורה להן. >> מדרך אישית למסע יזמי אורית הייתה עו"ד בשוק ההון, רחוק מהפטמק. יצא לה ללוות חברות להנפקות בשוק ההון וזה הביא אותה להבין את החוסר של נשים בתעשייה הזו, ואחרי מחקר לא קצר, עם ענבל פולק, שותפתה הראשונה להקמה של ניאומי, הן הבינו שהמחסור הוא לא רק שאין נשים משקיעות, אלא שמפת ההשקעות כיום משקפת טעמים ורצונות של חלק מסויים מאוד בתעשייה. גם באופן טבעי, אנשים משקיעים באנשים שדומים להם ושהם מרגישים שהם יכולים להתחבר אליהם. אנחנו רואות אתגר גדול יותר אצל נשים בגיוס כספים, להתקדם ולהיות יוניקורן. אנו רואים.ות גם מחקרים היום שלנשים יש תוצאות טובות יותר כשהן מובילות חברות. בניאומי הן מקדמות דברים שיועילו לנשים במוצרים או שירותים. תמיד אומרים בקרנות - "follow the money", אבל לעיתים לנשים אין עדיין את הידע איך לבוא לקדמת הבמה ולקחת אחריות כלכלית, וזה אחד הערכים המוספים המאוד חשובים שבסוף מניעים את הכלכלה. המאמצים המשותפים האלה, שניאומי לוקחת חלק בהם, יוצרים את השלם שהוא גדול יותר מסך חלקיו, שרשרת של ערך מלעזור לנשים להמציא טכנולוגיות, לנשים בהשקעות ונשים שרוצות לנהל את הכסף שלהן הרבה יותר טוב. >> לקחת שליטה על הטיפול הרפואי שלנו רבקה משתפת, שבמידה מסוימת העשיה שלה בתחום נובעת מתוך רצון להטביע איזשהו סדר בעולם. בתחום בריאות האישה, היא הבינה שהעולם לא נמצא במקום שהיא הייתה רוצה להיות בו. לרבקה היה סרטן הרחם בגיל 48, שם היא חוותה על בשרה את הכשלים הרפואיים ואת ההשפעה הרת הגורל שלהם, כשאצלה זה היה פאפ (Pap smear) לא תקין, שלא העבירו לה. כמה מילים על סרטן צוואר הרחם שחשוב שתדעו - הוא אחד מסוגי הסרטן היחידים שבגילוי מוקדם יכול להימנע. הוא מתחיל מווירוס הפפילומה (HPV) ויש לו טווח זנים - חלקם אלימים. ל-80% מהגברים והנשים יש את הוירוס הזה לאורך חייהם, שכן אנחנו יכולים להידבק בו ברגע שמתחילים.ות לק

Orna is a significant figure in the Israeli high tech ecosystem - the first woman to serve as Chief Scientist and Head of the Industrial R&D operation of the Israeli Ministry of Industry, Trade and Labor. She was Vice President of Dell EMC & General Manager of Israel Center of Excellence, and an entrepreneur & business figure in Israeli companies like PrimeSense, Aladdin & Alvarion. Nowadays, she is the Director of Technology at Google Cloud CTO’s Office. The American technology magazine Red Herring ranked her as "one of the 25 most influential and important women in the world of technology for 2005". Orna is the daughter of Yoash Tzidon, former IAF pilot, her mom was a nurse and she has 2 brothers - one is a professor of Economy and the other - a lawyer. Her family was always her source for strength, decency and commitment, and it led her through her career to a meaningful contribution by creating diverse opportunities. Technology was always in their house. Orna received MA and BA degrees in Statistics and Mathematics from Tel Aviv University and Haifa University, respectively. In 1980, she joined the University of Southern California (USC) in the United States and earned a PhD in Computer Science in 1986. After a career in several tech companies, in 1993 she co-founded ORNET - Data Communication Technologies, in Carmiel - she wanted to bring the business into the periphery of Israel. Already then, Orna wanted to recruit diverse employees & talents. Orna took part in growing the VC sector in Israel, and for her - it was always about creating great partnerships with great people and being curious. “I’ll die from curiosity. I’m always trying new stuff. I could not envision the technological developments. I could not envision the market's development. I could not envision leaving the academy and I could not envision that I’ll become Chief Scientist.” Orna sold Ornet to Siemens in 1995. They approached her to become Chief Scientist twice and she said no - then they pulled the Zionism card, and it worked. She got divorced that year, getting out of a domestic violence relationship. She asked her children for their opinion, and her daughter Yael said: “In this house everyone does what she wants”. And that paved the way for a personal and professional change. With her children, the rules were part of the “enablement game” - allowing each other to grow and develop through a strong partnership - as they are in it together. Orna remembers she took a day off to celebrate her daughter’s birthday, but then there was an emergency call from Sheba hospital’s COO - Zeev Rotstein. So she brought her daughter with her and it ended in forming new initiatives for Rambam & Sheba. She then spent 10 years at Gemini VC working with outstanding people. She learned she only loves working with people who want to work with her and accept who she is. In her recent 72nd b-day, her son, Amit, reflected to her -”you never try to please anyone”. That is a meaningful reflection that has led Orna throughout her career. She always believed equality comes from people who work shoulder to shoulder. She made another change - when she was 61+1 day - Leading the EMC excellence center in Israel. Couple of months ago - she stepped into her new position at Google Cloud. It was 2015, when she discovered she had cancer, and it was a “death sign on the wall”. She understood she’s going to face a difficult time and many struggles. Her HMO did not want to approve the drug she needed, and later - although they say “the patient is in the center '' - it doesn't seem nor feel that way. As a scientist - she understands how crucial it is to make the data accessible and draw a holistic view of the patient. Every struggle she wins - she teaches the voluntary bodies the tricks - so they can help others. When I asked her - what would the mature Orna say to the young one - she smiled, thought of her teenage grandchildren and said: “focus on your capabilities, desires and in each step also think of the society to create a greater good”.

יובל הוא למעשה מגשים חלומות. עבורו, המשמעות של זה היא תחושת אימפקט - לוודא בצורה אגרסיבית שהשקעת הזמן, האנרגיה, היצירתיות והתשוקה שלו - כולם מופנים לטובת משהו שהוא מאמין בו, ולצד זה - שהעבודה היא לצד אנשים שהוא ממש אוהב. יובל מחלק את עולם החברות לכאלו, שאם החברה לא הייתה קיימת - איך היה מרגיש העולם? האם היה עצוב יותר, שמח יותר או שלא היה אכפת לו? הוא רוצה לייצר חברה שאלמלא היתה קיימת - העולם היה מקום מעט פחות טוב. הם שלושה שותפים. יובל הוא מתמטיקאי. אח שלו יגאל, מוסיקאי מחונן ורועי - חבר טוב. השלב הראשון של ג'ויטיונס ארך 5 שנים. היעד לא היה ברור, אבל הם ידעו שהם רוצים להיות בכל בית, לתת משמעות, והיתה תחושת התייסרות גדולה עם מה להתחיל, איזה מוצר לבנות zero to one. היו אינספור עצות אחיתופל בשלב הזה, ויובל למד להתחיל לדבר בסימני שאלה ופחות בסימני קריאה, לדעת למי להקשיב ובעיקר לקבל את ההחלטות בעצמם. "למשקל" יובל מדבר על חוסר הביטחון שמלווה אותך כל הזמן כיזם - אנחנו הלוא לא בטוחים בדעה האישית שלנו. יש לנו ML פנימי שעלינו לאמן אותו כל הזמן, לאמן את האינטואיציה שלנו. יובל למד "למשקל" את העצות אותן הוא מקבל - לדעת לתת להן משקלות מתוך ההבנה, על מה מתבסס אותו האדם שנתן לו את העצה, בהסתמך על רמת הML שלו. מהקשבה חזקה לאנשים שאמרו דברים מוחלטים - הוא דייק את ההקשבה שלו להקשבה חכמה, מושכלת, מבוססת ניסיון ושמקבלת "ציון פנימי" אצלו שעוזר לו לכייל את העצה ולהשכיל איך להשתמש בה. כמנכ"ל, יובל עושה זאת היום בחברה. מקשיבים לו כי "הוא המנכ"ל", ולעיתים, הוא יודע שהדעה שלו מפריעה. והוא מסביר - שגם הם צריכים ללמוד "למשקל" את הדעה שלו - ולהתייחס אליה רק כאשר היא נאמרת בתחומים שתחת הידיעה והניסיון המעמיקים שלו. יובל מדבר על חשיבות ה Trust, כדי לאפשר סביבת עבודה כזו, שבה אפשר (לפעמים) לא להקשיב למנכ"ל. יובל משתף שהיום קורים מהלכים בחברה שהוא חשב אחרת לגביהם, ושזה כיף לו לראות את הרעיונות מצליחים. דיברנו על מבחן "טובת החברה" - ושאם כולם מכויילים על טובתה - אז לא פועלים ממקום של אגו, אלא ממקום של אווירה פתוחה ומצויינות. Co–Builder ערך משמעותי נוסף בג'ויטיונס הוא ערך השותפות - כל מי שמצטרף לחברה, כאן ועכשיו, הוא חלק מהבנייה והעיצוב שלה. כ- Co-builder - אני צריך ללמוד ולהתפתח, יש לי אחריות. זה משפיע גם על כל תפיסת המדיניות שלהם של ימי חופשה והוצאות למשל - הם מתייחסים לחברה כאילו היתה שלהם, מבחינת האחריות שהם מפגינים. נשאלת השאלה - איך שומרים על הזהות הזו כשהחברה צומחת? והתשובה - בשני מישורים. האחד - יצירת התחושה. השני - באופן טקטי, ע"י מתן אינפורמציה. יובל מאד סומך על השותפים שלו (שהם כלל העובדים). כל המידע צריך להיות נגיש, ויש מידע שצריך להגיע ב"פוש", כמו למשל מה היה בישיבות הבורד. פעמיים בחודש הם מתכנסים כל החברה - בפעם אחת, מוצגת כל הלמידה שהיתה - הניסויים שנעשו, קייס סטאדיס, סטוריס, הכל מגובה נתונים. בפעם השנייה - רטרוספקציה - בוחרים על מה לדבר ברמת חברה, למשל על החששות מהצמיחה בכמות האנשים. שותפים אחים יובל הקים את החברה עם אחיו יגאל, אח נוסף גם היה מעורב, ההורים השקיעו, וחברים טובים באו לעבוד עמם. דווקא בגלל ההיכרות העמוקה עם אנשים רבים - יש אמון מטורף שנשען על כשרונות גדולים של אנשים. שאלתי את יובל איך זה עובד, להיות 10 שנים במסע של חברה ביחד עם אח באופן צמוד. יובל משתף שהוא ויגאל היו אקסטרה ממושמעים - כשהיה צריך לעשות הסכם פאונדרים - הם דיברו הכי עמוק שאפשר - על הכל. מההתחלה, ביחד עם עו"ד והשותף השלישי - הכל היה על השולחן. יובל מציין שדווקא העובדה שהוא בחברה עם אח וחברים - מייצרת אצלו תחושת אחריות עוד יותר גדולה, "האלונקה עוד יותר כבדה על הכתפיים". הם היו בפאזה הראשונה של החברה 5 שנים, וכעת, בפאזה השניה שלה - 5 שנים נוספות. הם כל הזמן עם צ'ק פוינטס - לבדוק מה קורה ביניהם מבחינת אסטרטגיה, לאן החברה הולכת וכו'. הם מייצרים גבולות ברורים - כמו למשל, בארוחות שישי אין שיחות עבודה. שאלתי את יובל אם הם קודם כל אחים או קודם כל פאונדרים. והוא ענה - שקודם כל אח, אח"כ חבר, אח"כ פאונדר. ואיך רבים עם אחים? חוזרים למבחן "טובת החברה" שהזכרנו קודם - וזוכרים, ששנינו רוצים שלחברה יהיה טוב, ואז נזכרים שאנחנו גם אחים, ואז אפשר קצת להוריד את הלהבות, וחוויית הצריבה של המריבה קצת פחות חזקה. יובל מרגיש שהכוח של ג'ויטיונס הוא ב- DNA של האנשים שלה, ובמוצרים המדהימים שהם מייצרים. יש להם דרך ארוכה, מוצר מרגש, שאפתני ומורכב לפיצוח, ולכן הם חייבים אנשים טובים איתם, וחייבים להנות מהדרך, כי המסע קשה וארוך. כדי להגיע לצמיחה לה הם מייחלים - עליהם להיות מאד אנליטיים, מנתחים, מונעי דאטא, ולצד זה - עם חזון גדול להיות ההאב של simply guitar, simply piano, simply EVERYTHING… יובל אוהב להשתמש במודלים מתמטיים כדי לפתור בעיות ארגוניות. וכמו שניסח זאת כל כך יפה - "הסתברות היא הצד המתמטי של האמונה". הם נמצאים בדומיין לא פשוט וקיבלו לאורך הדרך, בעיקר בהתחלה, פידבקים מאד מערערים שאמרו להם שזה לא פיזיבילי, שאי אפשר לעשות זאת. יובל חזר מעורער ומהורהר משיחות כאלו ואחרות, ורועי, השותף שלו, אמר לו" "אז הוא אמר" - וזה פשוט סידר את הכל. המקום הזה, האמונה הפנימית החזקה הזו של יובל, הולכת איתו לאורך כל הדרך. "בפאזה הראשונה של החברה - אין לך זכות קיום עד שלא הוכחת משהו. ואז פתאום 10% מהמורים לנגינה בארה"ב עובדים אתך, ואתה מבין שעלית על משהו. יש פער בין ה"להיות עיוור" ולהמשיך בכל הכוח לרוץ על משהו שלא בהכרח מצליח, לבין להגיד שאתה resilient והיה לך כח עמידות והנה הצלחת. זה נמדד במבחן התוצאה, והפער הזה - שבין מזל ליכולת אקזקיושן הוא לא פשוט ולפעמים גם מקרי, ולכן - חייבים להנות מהדרך". יובל והצוות מתמודדים היום עם לא מעט כאבי צמיחה - לכל אחד יש את אזורי הדאגה שלו. הוא בעיקר מוטרד מאיך לשמור

איך לנפץ את כל תקרות הזכוכית, לסלול את הדרך הייחודית שלך ולצלוח את קרב 10 באולימפיאדת חיינו? נופר היא שותפה כללית בקרן ההון סיכון גלילות קפיטל, מהקרנות הבולטות בארץ - היא משקיעת סיד ויושבת בדירקטוריונים של חברות כמו אנקדוטס וג'ינוקס. נופר היא גם אמא גאה לאיילה מירי בת ה- 9 חודשים ובת זוגו של שי. היא אוהבת מאוד לרוץ, ללמוד נון סטופ ולטייל. >>בונה קריירה נופר החלה את דרכה בחמ"ן תלפיות, שם פיקדה על אנשים מוכשרים רבים, למדה מקרוב על חשיבות ההקשבה למגוון רחב של דעות, והבינה באופן עמוק מהי המשמעות של צניעות. משם היא המשיכה למדרשת עין פרת, ולמדה פילוסופיה ותרבות. באוניברסיטת בן גוריון היא למדה פסיכולוגיה ומנהל עסקים, היא חשבה שתרצה לעסוק בייעוץ ארגוני. היא החלה את דרכה בדלויט והיתה אחראית על ה- deal flow והביז דב. היא אהבה מאוד את הדינמיות שבלמידה כל הזמן. לצד זאת, היא חוותה גם את החסרונות בתפקידים כאלו, אחד מהם הוא התחושה שאת לא יודעת מספיק. מעין חוסר ביטחון כזה שמערער כל הזמן - עד שהיא התבגרה קצת והבינה את השיעור הכל כך חשוב - שאי אפשר לדעת הכל, אנחנו במסע אינסופי של למידה. זה שאני לא יודעת משהו - לא עושה אותי פחות טובה, אלא להיפך - מעיד שאני יצור מתעניין, סקרן, לומד, שתמיד רוצה להשתפר. בפגישת קפה עם עדי סופר תאני (מנכ"לית פייסבוק ישראל) לאחרונה, עדי נתנה לה מתנה יפה לדרך. "בפעם הבאה, במקום להגיד שיש לך תסמונת המתחזה - קראי לזה 'צניעות בריאה'. זה בסדר להגיד שלא יודעים, זה מיד מייצר הקלה, ומאפשר אינטימיות ופתיחות בדו שיח. פשוט מורידים את המסכה ושואלים." בפגישת קפה נוספת עם רקפת רוסק-עמינוח - היא מספרת שאחד המשפטים האהובים על רקפת הוא "לא הבנתי, לא הבנתי, לא הבנתי" - מה ששוב, מאפשר להוריד את המסכות ולדבר הכי בפשטות ובגובה העיניים - פשוט לבקש הסבר נוסף. נופר, ביחד עם אורן טולדנו, היו צוות המייסדים של Israel Tech Challenge ונופר זכתה לשבת גם בצד היזמי של השולחן. מעמותה, הם הפכו לחברה, ובאותם הימים בהם ישבו ב- SOSA, היא פנתה למייסדים - ביניהם ג'וני סאקס, ברק פרידור ורמי ברכה ,ואמרה להם שצריך לייצר ערך לחברות הסטארטאפ - ערך שהוא מעבר לספייס. היא מצאה עצמה מקימה את התפקיד הזה. משם עברה ל- JVP ולמדה את עולם ההשקעות מקרוב. היא עבדה עם שותפים נפלאים כמו קובי רוזנגרטן וגדי תירוש ולמדה מהם, ועדיין לומדת, כיצד לבחון חברות. נופר 'נדבקה' בחיידק השקעות הסיד וביכולת לדמיין את עתיד החברה עם היזמים ולעזור להם להקים את החברה מאפס. >>איך קמים מהמקום הכי עצוב? נופר הייתה מושקעת כל כולה בקרן בירושלים. אמה, מירי, חלתה בסרטן באותם הימים ונפטרה באותה השנה. נופר מתארת איך חוותה את כל שלבי האבל, שהתחילו בהכחשה מסויימת למצב, כך שהיא המשיכה לעבוד בטירוף והסתתרה מאחורי העבודה - עד שהיא קיבלה wake-up call מהמנהל שלה, שאמר לה ללכת הביתה למשפחתה. זו היתה הכוונה חשובה שהייתה צריכה לקבל מבחוץ כדי לזכור ולקבל בהירות על מה חשוב באמת. היא הבינה שעליה לאזן יותר כעת בין החיים הפרטיים לקריירה וכדי להתמודד עם הכל - היא פשוט התרכזה ביום יום, בדברים הקטנים. היא הקפידה להימצא בכאן ועכשיו. ברגע הזה. היכולת הזו למצות את הרגע משרתת אותה עד היום - כי בסופו של דבר, זה כל מה שיש לנו. נופר פגשה לאחרונה את רוני ויינברגר, שהזכיר לה את קרב 10 באולימפיאדה. זהו למעשה קרב הכולל מספר ענפים, וכדי לצלוח אותו - צריך להגיע לאופטימום בכל הענפים, לא מספיק להצטיין רק בענף אחד. נופר קמה מחוזקת מאובדן אמה - מתוך ההבנה שהנורא מכל קרה, והיא ממשיכה לחייך. ועם העוצמה הזו - היא ידעה שהיא ממשיכה הלאה. היא עברה למיקרוסופט לצוות גלובלי שישב בין היתר בבייג'ין וסיאטל וחיבר בין סטארטאפים ללקוחות הגדולים של מיקרוסופט בעולם. >>כל הזמן לתת Value נופר עברה לגלילות קפיטל, לבנות ולהוביל את צוות ה- Value Creation. היא הקימה את ה- Advisory Board שמורכב מכ- 100 בכירים מארגונים וקרנות בכל העולם, אשר היזמים יכולים להנות משיח פתוח וכן איתם ולהצליח להגיע ל- Product-market fit מהיר יותר. כך חברות הפורטפוליו של הקרן עולות לשיחות עם היועצים השונים לקבל פידבק ועובדים באיטרציות. נציגי הקרן גם עולים לשיחה כמאזינים וכל הידע מתועד עם action items. נופר התקדמה להיות שותפה בקרן, ומרגישה על בשרה את "קרב 10" - יש המון כדורים באוויר. היא הצטרפה לצוות ההשקעות בחודש ה- 8, תפקיד שהיא ייחלה לו מאד, ממש כפי שייחלה לתפקיד חייה, להיות אמא - תפקיד שקיבל משמעות נוספת לאחר שהתגרשה ואיבדה את אמה באותה השנה. נופר מודה על החוסן שאירועי חייה נתנו לה. היא לומדת על בשרה את הצורך בלאזן, לשחרר, לעשות אופטימיזציה, להבין את המחיר של כל ויתור שהיא עושה ולבחור גם על מה אינה מוכנה לוותר - כי זה מה שמטעין אותה. ההבנה שאנחנו מערכת נושמת, ושצריך ללמוד להשתנות ולהביא חמלה לתוך ההוויה שלנו, ולעיתים נפספס עסקה או נאחר למטפלת. נופר מתארת איך כמשקיעה הכי חשוב לה הצוות והאנשים שעימה היא עובדת. ממש כפי שהיא עובדת בצמוד עם הצוותים בהם היא משקיעה - היזמים צריכים לבחור משקיעים שנכונים להם ויפשילו שרוולים לעבוד עימם. כששאלתי אותה - מה נופר הבוגרת היתה מאחלת לנופר הצעירה - היא נזכרת במנטור אהוב שאמר לה: "סבלנות, הכל יגיע". שצריך להנות מהדרך. והיא נזכרת בשיר שמלווה אותה שנים - "הדרך לאיתקה": איתקה מאת: קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863) מתוך “ספר השירים ” בהוצאת ספריית פועלים תרגום: יורם ברונובסקי אם אתה יוצא לדרך לאיתקה בקש כי יארך מסעך מאד שופע הרפתקאות, שופע דעת. אל תירא את הלסטריגונים והקיקלופים. אל תירא את פוסידון הזועם לעולם לא תפגוש אותם בדרכך אם מחשבתך נשאת, אם רגש מעולה יפעם בנפשך ואת גופך ינהיג. לא תראה את הלסטריגונים והקיקלופים ולא את פוסידון הזועם אם רק נפשך לא תעמיד אותם לפניך. בקש כי יארך מסעך מאד. כי בבקרים רבים מאד שלל קיץ תכנס – בחדוה, בפ

Ohad decided to pursue his dream at the age of 28 and go for an MBA at an Ivy League. He didn't have all the answers about his path and where it would lead him, but he believed in himself, and had the grit to pursue it. He understood back then that one shouldn’t fear going outside their comfort zone - that’s where growth happens and where people thrive. Team Building Ohad shares his 5-years of experience at Google in Silicon Valley and what he learned about team building. He shares the various initiatives he led that helped him see how much intrapreneurship is vital to a company's growth. We spoke about key elements in nurturing teams and making them move fast: Ownership. That should be a key-value in startups. Leaders should provide their teams with an arch and a goal, and let them figure it out while guiding them. Once you put timelines in place and expected key results - then the checks and balances work well, and as a leader - you have enough opportunities to make sure the team is moving in the right way. Feedback is a critical part of it, and when giving feedback - it’s better for it to be direct, focused, and conveyed as a question so that your team members will reflect on their work, such as what they learned from it or what was challenging for them. Situational Leadership - people are different. Therefore, as leaders, we should personalize how we coach them. We have to identify the level of each team member and address them in a suitable manner. Of course, that in various life cycles of the employee/ the company - those levels of need leadership can vary, and as leaders, we have to keep our hand on the pulse: Entry level/ less experienced employees need their leader to direct them. That’s why as managers, we should provide him with guidance. More experienced employees - need coaching>> we should be questioning them questions that will help them evolve and grow. Senior managers need support. As their leaders - we should be there for them when needed. Executives need their leaders to delegate things to them and let them lead. Pause. Leaders need to pause often and ask themselves, ‘what do you do to build your credibility & inspire others?’. Credibility is based on value and not necessarily on the things you’ve done in the past. Decision Making Ohad left Google to be an executive in a startup. The question is, WHY? We have two pillars guiding us in life - the emotional axis and the logical one. While the mental axis reflected that he was too much in his comfort zone, the logical one made him do an in-depth risk assessment for where the new startup will be in the next few years. By gaining information over several months, he helped himself bridge the gap between the emotional and logical axis and make the move. We spoke about how it feels being an executive employee in a startup - which involves holding the truth that it’s not yours. This led him to a new startup, after which he built one of his own. Holacracy Holacracy is a managerial method that moves the hierarchy and power, and empowers the employees. It is a much more flexible method that puts the employees in the center, as it’s built-in circles, and the employees can have a few roles within the organization. The employees need to reflect that they need some assistance/mentoring in various fields, which leads to a governance where everyone has a voice. This method does not fit all kinds of CEOs and usually applies to slightly more mature startups - once they have +100 employees. On the employees’ side - it requires them to be super proactive about what will enable their growth. We spoke about the new venture Ohad is pursuing and how to choose the right co-founder for you - which means that first of all , one should do a clear assessment of their skills. Then comes trust, then the “working day” - you should work together for a few days and see how it feels; after which, ask for referrals. At last - try to find a ‘Founders-Market Fit’ - and check, if you are as co-founders, can really differentiate yourself in the specific market, and if the idea will change (which it probably will) - you will survive and evolve.

From a Founder to an Angel Investor - Being Brave to Pivot, Part Ways from Your Co-Founders & Sell Your Company Sagi found himself asking several times in his career - “What Can I Be The Best At?” He was always into computers and psychology, figuring out how to combine those dual inherent skills & passions of his. He founded several ventures in the sports arena that were the beginning of his entrepreneurial journey. Every Year There is a December Sagi created for himself a very useful ritual - a Yearly December Mental Notes Routine - which in fact - he was considering whether to rehire himself to the same position - not only professionally wise. He was going over various aspects of his personal & professional life and checking the pulse, then making decisions whether or not he should continue in the same path. Sometimes - decisions were too complex to be taken in the coming December - so he would add a mental note for the future, and reconsider with himself in the following year. When he had to choose between several good job opportunities, which was not an easy decision, one driven by ego-money-title - he cut a deal with himself - and “signed tentatively” - which enabled him to review his decision,reassess where it brings him to in the future, and to keep a space open to choose the other path, if needed. 0-1 Sagi is a zero-one person. He knows how to build things from scratch and grow them. He joined @IDIT in the InsurTech sector, and worked with the biggest Insurance corporations in the world. He was there for 7 years (In the Jewish religion 7 is a special number with a deeper meaning - a typology number. Same goes to Sagi’s journey, and we’ll get to that number again). Moving on to @Sapiens - Sagi led amazing operations also for 7 years, but along the way - he felt that his soul needed to be nourished with something else. So he went to his boss, who saw him, and allowed him to start working on a side project that would nurture Sagi’s creativity. Guy, his future Co-founder - joined him. And they started again - 0-1. Sagi always wrote a lot. So at the age of 35 - instead of just writing to the drawer - he also published his children’s book - dedicated to his daughter - “HighTech Dad”. He wrote about his passion for what he does, with the trade-offs it contains in it. His smart daughter who saw through him told him - “keep on doing what you love - just come home a bit earlier”. His “side project” got bigger, and he felt he had to cut the cord and go all in - in his startup. That’s when TabTable became a key player in the gaming industry. I asked Sagi, as a dad who leads a gaming company - how does he feel about what he does with nowadays children’s addiction to screens, tech & gaming. “There's hypocrisy in many of the things we do. We solve the problem of being bored. At the end, or actually the beginning - it’s on us, the parents, to educate and be a role-model. Kids like to imitate - and they see us with the mobiles all day long - they simply do the same”. And I add - maybe boredom is not the problem we should solve? Adults & children need to learn how to contain boredom and feel comfy with themselves & with being uncomfortable sometimes as well, instead of resisting it and feeling an urge to fill it with screen time. Pivoting & splitting TabTable was a gaming company, focusing on games for children. 7 years - and they felt a change had to happen. That’s when they pivot to @Crazy Labs, focusing on adult games. “We constantly change. Change structure, products. The market changes, the users - we have to adapt and be constantly ready to see what comes.” That’s also when it hit him, that change is not for everyone. When you’re more of a conservative person - change can be hard. People evolve differently, and Sagi felt that he and his partner were seeing things in a different way. The company was profitable, but Sagi didn't want just to optimize things - he wanted to continue to grow. That’s how the chaos began. From working together every night - to not communicating at all. It was too emotional and draining - they understood they had to split. Sagi speaks about founders' relationships and how important it is to understand who is the owner. CEOs need to make hard decisions and that can cause a dispute in the leadership. That year, he didn't do his December Routine. He also got divorced and altogether - things were hard. Sagi grew Crazy Labs, leading it to a great deal, selling the company to a Sweden corporation. The market was hot, 2 co-founders left, there was momentum, the shareholders thought it’s a good play. The new company manages everything in a very transparent way, and as you can guess - they built together a 7-year plan in which Sagi leads Crazy Labs in a full autonomy. From a Founder to an Angel Investor Sagi invests in a diverse portfolio of companies - bringing his extensive experience in startups into the companies he chooses to invest in. He looks at the team & the product - to clearly unders

What does it mean to “Be Yourself” and shape your life journey accordingly? Shira is a daughter to a father who is a pilot and a psychoanalyst mom. She was born and raised in an atmosphere where freedem of choice is present and a message that everything is possible - sex doesn’t play a role. When she was 10 years old - she remembers the first woman who graduated from the flight academy in the Israeli Air Force - and that was a meaningful moment for her. Growing up - she did “Shnat Sherut '' in a “Mechina” at Kanot - another milestone that emphasizes her values and some of the choices she'll make later on in life. Volunteering was something she had to do, and during the Mechina - the bubble exploded. She saw many young boys and girls who were very talented - but didn't have a chance, due to the life circumstances they came from. The Mechina strengthened a few building blocks of her social activity path - to think of others, to volunteer and to be resilient. Being a woman pilot at the IAF @Alice Miller paved the way for women to serve as pilots in the israeli Air Force. Back then, as an 18 years old girl - Shira wanted to prove that being a girl - she has the same skills and attributes for success just as the boys have. Over the years - she saw and felt first hand the gaps in the perception and reality - as women are a minority, there are logistical & operational gaps, soft skills gaps and there is a way to bridge those gaps. So how did she cope as a woman? She had a lot of support from her family and friends She asked herself - “What does it take to succeed?” And the answer was - “I need to be more like a man. Men don’t cry, men are very assertive” - she wanted to be one of the guys. The grown-up Shira, knows today that men are men, women are women, and instead of making us be like them as the rightful standard - both in the IDF and so does society - we need to enable women to be themselves, as long as we’re not compromising the end result. Shira took a lot from her service as a helicopter pilot: Her inner confidence which is rooted in her Professionalism in everything she does Accuracy - doing things all the way through and in the best way possible Debriefing - both the good & bad results Start with our strengths - the things we know we’re good at Resilience and grit - Shira spent 8.5 years in the IAF Out of her comfort zone 8.5 years of military service - and Shira had to choose whether to leave or stay. Leaving - meant letting go of her dream to be a commander, and moreover - she had no idea what she was leaving for. She had a lot of blindspots. What helped her? Going to therapy with a psychologist Acknowledging her blind spots, something which some people who are driven by their ego don’t do, as they are blocked by their arrogance Enabling herself not knowing and learning how to be humble about it Shira has a metaphor she likes to use: I have a very strong right arm - now I have to strengthen my left arm First step in strengthening her left arm - was going to learn sustainability at @Oxford. It was eye-opening. Everyone there was brilliant. Everyone had better English. Once again - Shira asked herself - “What do I need to do to be better than them?” This ability to have a clear view on the situation, being able to reflect to ourselves on our deepest fears - is a virtue that shira has been caring for since her flight academy years. She applied to McKinsey in London, but wasn't accepted. She came back to Israel. She wanted to focus on sustainability - but understood she misses the economic angle. And the same question came to mind - “What do I need to do to be better at it?” She went to @Milken Institute in Israel - to learn economics - but from a more mature perspective, where she knows she can’t know it all, yet she wants to be better. At this point, Shira emphasizes the risk of getting out of focus - when we're going too wide in our ‘not knowing' feeling, trying to grasp too much, instead of accepting the fact that we won’t know everything - and that’s totally OK. Shira applied again - this time to @McKinsey Israel - again, strengthening her left arm. She was there for 18 months and it was an amazing school for her. The horrible disaster at Nahal Zafit happened, and Shira felt an urgent need to help. The stars aligned, her way to give back - Shira joined @Mechinat Bnei Zion as a CEO, to lead the organization, re-build the place, and bring methods from the IAF - all connected to her own experience as a younger woman at Mechinat Kanot. But it was too early, too hurtful, and she understood she cannot bring her vision into these complex circumstances. As much as she wanted it to work - she could understand the pain of the others who didn't. With zero energy, she had to listen to herself. It's time to leave. Shira found out once again that she has the strength to make brave decisions. Her picture on her phone - “be yourself” - was a clue to what will come next. She then joined Vintage investment Partners - a

פנחס הוא אישיות בולטת במגזר הציבורי והמגזר הפרטי בישראל. הוא תא"ל (במיל.) ומסע חייו כולל בין היתר את הפיקוד על יחידת 8200, יחידה 81, מנכ"ל משרד הבטחון, קצין בסיירת מטכל והשתתפות במבצע אנטבה ב- 1976. בגזרה הציבורית - שותף מנהל ב- ,State of mind Ventures 1,2, שותף ב- Apax Partners, מנכ"ל בז"ן, דירקטור ב- Cymptom, Veego, Wizer, Perception point, ABS Shva Automatic Bank Services Ltd, Magal Security Systems Ltd ו- Discount Investment Corp Ltd בעבר. אדוויסורי בורד ב Cybereason. היום הוא ממשיך פעילות עסקית עצמאית בעולם הסטארטאפים. מתנדב ב"מעוז" ו"ילדים בסיכוי" וחבר נאמנים בטכניון. על פעילותו הענפה זכה בפרס ביטחון ישראל, הפרס הלאומי היוקרתי ביותר הניתן בישראל. להאמין בעצמך עם 6 אחים ומנטורית אגדית אחת פנחס נולד לחיים לא פשוטים, משפחה עם 7 ילדים וחיים שהם הישרדות אמיתית יומיומית. הוא היה הילד השלישי. הוא מתאר את אימו כגיבורה, כאשר בו זמנית חמישה מתוך שבעת הילדים היו בתפקידים ביחידות קרביות. אמו מימה, זכרונה לברכה, הלכה עם המוטו ש"מה שצריך לקרות יקרה" וזה שמר עליה רציונלית וחיובית. עד כיתה ד', פנחס לא ידע קרוא וכתוב. הוא היה בחוץ כל הזמן. עד שהגיעה הדסה פלס ז"ל - אז מורה חיילת, ולא ויתרה לו. היא לימדה אותו את רזי השפה - אבל בעיקר, הוא הבין שלימים היא לימדה אותו אמונה פנימית מהי, חברות עצמתית מהי וכמה חשוב למצוא מישהו אחד שמאמין בך ומושיט לך יד לעזרה. נחמיה פלס בעלה, ודורון פלס - בנה, מלווים את פנחס כל חייו כמשפחה נוספת. הדסה חוזרת בסיפור חייו של פנחס בצמתים נוספים, ובגיל 65 - כשיודפת אשתו מארגנת לו מסיבת יומולדת - לא אחרת מאשר קרן פלס, נכדתה של הדסה ובתו של דורון - מגיעה כדי לשמח אותו ולסגור מעגל מרגש. הדסה מלמדת את פנחס ש"הכל אפשרי", להאמין בעצמו ולקחת את עצמו בידיים, לזהות את העוצמות הפנימיות שבו - אומץ, נחישות ותעוזה, שילוו אותו בהרבה צמתים בחייו. בית הגידול הצבאי פנחס ואחיו הולכים לפנימיות צבאיות בתיכון והוא מתגייס לצבא לקורס טיס מס. 79. החלום היחיד שהיה לו בחיים - זה להיות טייס. אבל אחרי הצ'קים של הפייפרים - מאיינים לו את החלום, ומישהו, במקרה, אומר לו שהוא צריך ללכת לסיירת מטכ"ל. אז הוא מגיע לבקו"ם, מבקש מטכ"ל ומחכה. כש 3 מכ"ים אומרים לו לעשות שכיבות שמיכה ויוצאים מהחדר - פנחס אינו מפסיק, נחוש להמשיך כמה שיקח, ועד היום חושב שהנחישות שהפגין אז, סימנה את הדרך לבאות. במטכ"ל היו מבצעים רבים וגם פה - כשרק "המעז מנצח" - הוא מבין כמה ערך העוז זהו משהו פנימי ששזור בתוכו. פנחס משתתף בשורת מבצעים מורכבים, חלקם ידועים מאד, חלקם לא - בין היתר מבצע אנטבה, חיסול אבו-ג'יהאד ונוספים. "מבצע אנטבה הופך להיות אתוס בחברה הישראלית - על כך שיצאו למבצע שהוא one-way, ללא דלק לחזור. הייתי החייל הכי צעיר. מבצע תחת אש, יושב בג'יפ השני, ההסתערות מתחילה לפני הזמן. בא לקפוץ מהג'יפ ורצועת המאג נתקעת. לא יכול להשתחרר. פחד. ואני אומר לעצמי - "בוכריס - קום רוץ". חובר לצוות וממשיך את המבצע. "הרגליים לא נושאות אותי ואני כמו על גולות. זה נשאר איתי לכל החיים." פנחס מבין לאחר מכן שעשו היסטוריה. גם בחיסול אבו ג'יהאד - הוא סגן מפקד היחידה. הוא מספר לחייליו שהוא פוחד - אבל החוכמה היא לצאת מהפחד. וגם המוטו הזה ימשיך איתו להמשך חייו - שהיכולת להתגבר - היא למעשה האומץ להתמודד עם הפחד עצמו. היה לו חלום נוסף - ללמוד ב- MIT. אז הוא למד הנדסת מחשבים בטכניון הישראלי המכובד. לפעמים אפשר להגשים את מהות החלום בקונסטלציה דומה. ואז בוגי יעלון אמר לו ב- 89' לחזור לשנה לצבא - מה שנמשך לבסוף עד 2002. הוא הגיע ליחידה 81 כמהנדס ושם בנה את יכולות הסייבר והפך למפקד היחידה. שם פגש מנטור נוסף - אמנון ליפקין-שחק ז"ל. ביחידה היו כשלים ניהוליים רבים, בתוך גוף שאמון על המצאת אמצעים טכניים. פנחס מצא את הדרך לגעת באנשים ולהפוך את היחידה לגוף מוביל ע"י כמה עקרונות שילוו אותו גם בהמשך: לדבר עם האנשים בגובה העיניים שלהם תחושת ביחד והזדהות - הוא היה בא לשבת עמם בלילות, עת עבדו על פרויקטים דחופים לגבות את האנשים שלך לצקת נהלים ברורים לעבודה והתנהלות פנחס מספר איך ה- DNA של היחידה השתנה לתחושת גאווה משמעותית. בתפקידו כרמ"ח המ"מ, הוא מבצע אינטגרציות בין היכולות המבצעיות - למדיניות - לטכנולוגיות. והרי באנלוגיה לחיי היזמות - זהו בדיוק תפקיד המנכ"ל שצריך לקבל החלטות לאחר אינטגרציה בין שלושת הזויות לעיל: COO - פיננסים ומשפטי- CTO. פנחס מרחיב בהקשר זה על יכולתו לזהות יזמים ועל מערכת היחסים העדינה בין הקרן ליזמים: "מעבר לניתוח השוק והרעיון - היכולת להסתכל על צוות היזמים, מבנהו, האינטגרציה ביניהם, שפת הגוף - האם היא משדרת לכידות אמיתית או לא. בחלק מהסיטואציות, כמשקיע, אתה בעמדה של לשקף לצוות דברים שאינם עובדים כהלכה - כמו למשל, להציע להם להחליף תפקידים בין המנכ"ל לשותף השני. זוהי כמובן החלטה לא פשוטה כלל ועיקר, וכמובן שכל מקרה לגופו - אבל כשחברה מגיעה לקיר - היא מקבלת החלטות נכונות. בשיחה ארוכה בבית על יין וסושי - הצלחנו להגיע להסכמות". קרן צריכה להיות זהירה ביחס שהיא מפעילה על הסטארטאפים. לפעמים גם צריך לדעת לוותר אם ישנה התנגדות - כי זה הבייבי שלהם. פנחס מקפיד לבוא ליזמים שלו למשרד, לפגוש אותם ואת העובדים ולשאול אותם "מה אתם צריכים?". פנחס שוב רוצה להשתחרר מהצבא, וליפקין-שחק ממנה אותו להיות מפקד 8200. פנחס פוגש שם אנשים מדהימים אבל הוא בקצה פירמידה. הוא אינו מרוצה מקבלת ההחלטות ומבין שהוא צריך לרדת לרצפת הייצור. עד שיום אחד נופל האסימון: משמעת ההצדעות, ה"הקשב", חדרי האוכל הנפרדים לקצינים - הוא מבין שחייבים לשנות זאת, לחדול מכך ולהכניס לשם תרבות אחרת. מיחידה פאסיבית - להפוך את 8200 ליחידה אקטיבית שתצוד מודיעין. הוא הולך אל חייליו למשרדים, למגרש הביתי שלהם, שם הוא יכול להקשיב להם והם מרגישים נו

How to find your place and keep up to your promise, as a 22-years-old woman founder? Imagine taking the bus from Dimona, dreaming about helping people and establishing your own startup at the age of 22. That’s May’s story. A Cinderella one - and it ain't no easy to keep up the high expectations when everyone is watching. May cut her hair and donated it when she was 13. That’s how early she understood that she’s gonna do things that not everyone will understand. In her youth - she joined @First - an organization that promotes tech, science and social entrepreneurship, shortly after that - she led the whole operation in Israel with more than 10 millions volunteers. She opened her 1st business when she was a teenager - an e-commerce platform for bathing suits, and a 2nd business for website creation within 24 hours - just after the army service. So beyond the impact @Vee brings into this world - May, as its co-founder and CEO, needs to hold it all together at a very young age, and miss important milestones of her likewise friends. To do so, therapy and supporting surroundings is a must for her. May shares how difficult it is sometimes to stand in front of investors or talents that don’t believe that you can make it, and that you've got what it takes. She speaks openly about her lack of managerial experience and decision making, how overwhelming it can be, and what she does in order to overcome those challenges. Not being ashamed and believing in yourself is a must, so that when investors want to replace her - she simply asks - WHY? Having strong, experienced and supporting co-founders, makes it all much more possible. When she started - she didn't even speak English, and now - there are so many people that want her to win. All together - it’s not easy to live up to these expectations. As all CEOs understand early down the road - in the good times - everyone is with you, but in the hard times - you are on your own. And it’s a very lonely place to be in. May understands many life truths in a very early stage - for example, that it’s OK not to be OK. She’s afraid to fail all the people that put their trust in her - so she is keeping a very practical mode. May’s family has been through a lot. It’s part of what makes her determined to succeed. Earlier this year, when she participated in a panel in the @Peres Center for Peace and Innovation - her parents and friends were in the audience - that’s where she felt her worlds merged together - family, friends & Vee. May has a very strong sense of people - or in her own words - “Moroccan sense” - to see people’s authentic intentions. It’s a very strong virtue that guides her in business. She also understands the power of being a young CEO - as you understand inside-out your target audience. May recently came back from the @WEACT delegation to @Silicon Valley, organized by @Darya Henning Shaked, and many more good things that we will hear about soon - are on the way. So is it a Cinderella story? I don’t think there is a specific time-sensitive or financial milestone that will confirm or deny it - seeing May’s passion, commitment and efforts to succeed, grow Vee and bring value - is inspiring. She definitely has what it takes.

Ron is a serial tech entrepreneur who has brought his love for developing empowering products to startups and major international corporations alike. Ron’s family is intertwined into his entrepreneurial journey in various ways; He speaks admiribily about his mom and how it all began with her, and shares about his brother @Eyal Gura - his life-long role model. Eyal’s character, wisdom & friendship are a strong foundation for Ron’s path. He remembers in a very vivid way when Eyal closed his 1st startup. He then understood that as an entrepreneur - there are uncomfortable parts you just have to embrace and push through, take care of your people and move on. They crafted a beautiful dynamic between them, where each one's success is driving the other forward. Selling the 1st startup to eBay “The Gift Project” was a pretty smooth ride. Ron describes it as a “rare thing of luck & timing”. His biggest win - was an amazing team of talented and wonderful people - who are nowadays leading founders in the tech arena. He was led by naivety & curiosity, asking himself “who are the smartest people we can bring along?”. An acquisition after only 18 months - he describes the eBay experience as ‘finesse’. eBay was an amazing school - all the process, methods, learning from the inside how corporations work. Ron also remembers clearly how an interaction with his Marketing Director - put a spotlight on how important it is to manage the relationships with your colleagues and keep a transparent and open communication channel in order to avoid the slippery slope of relationships clash - and what a lesson it was about leadership. EIR in a VC Leaving eBay, Ron joined @Eden Shochat & @Michael Eizenberg at @Aleph VC, a $550M early-stage venture capital fund. It was a very meaningful and transformational year in his journey. He learned the VC processes inside-out, saw the Board interactions first hand, hung out with amazing startups, listened to them and helped build a community of promising founders and companies. “Different is better than better” - his listening muscle grew stronger, and his eyes got wide open. Those days were the days when some of the most successful founders in the startups scene met each other and kicked off their ventures - @shai Wininger & Daniel Shreiber from @Lemondae, @Eran Shier that later on started @Nexar and many more. From a startup to scale-up WeWork was one of the companies Ron fell in love with those days at Aleph, when they still were a young startup. From few people to thousands of employees worldwide - Ron led the global R&D center of 250 team members, and was responsible for the tools and systems that helped the company scale operationally. Once again - he gathered around him an amazing team of talented people. Ron keeps his people close - his future co-founder at Empathy - Yan - worked with him in WeWork. They built an organization together. The decision to leave was hard but needed. The company changed its approach to more of a real estate company than leading the future of work, and Ron had to learn to let go. Many great people have left, and he did whatever he could to help them outside of WeWork. He felt first hand the ride of a rapidly growing startup. Disrupting the way families navigate loss Fear of death is something most of us experience, but loss doesn’t skip anyone. Death is untouched. Yan & Ron wanted to offer “the friend you wish you had when you lose a loved one”, as confronting death involves overwhelming emotional stress & grief together with logistics. That's what drove them to Empathy. Talking about Empathy made Ron open up and share about his own personal loss of his beloved brother. Amir’s death was very present in his life. It raised lot’s of questions as a young boy that came back again later on in his life. He once again gathered a group of amazing and talented people who share his mission to offer empathy and comfort for people dealing with grief. I find it beautiful and touching when we build a company that helps us heal our very own wounds.

The Power of Groups in Improving Startup Leaders’ Well-being. Remember - #strongpeopleshare From living in the Kibbutz, surrounded by a circle of people, to a startup that creates circles of support for others - Irad is an extraordinary serial social & tech entrepreneur, named by the World Economic Forum’s “Social Entrepreneur of the Year”. Irad’s mom coped with cancer for 7 years. He spent a lot of time with her during that period. But despite his help and efforts, his mom said that he couldn't understand what she’s going through, and she felt lonely. It was only when he overheard her speaking with a friend who is going through the same thing - she sounded happy as she finally felt understood. When Irad coped with her loss - his siblings were the closest people to share it with. It was then clear to him that people need to feel belonged. Nowadays - loneliness is something that everyone is dealing with. Being part of a quality group of people, who share similar experiences - is the thing that fills the emptiness so many people are suffering from. So what’s the story of groups? Groups are all around us - in the family, with peers, through shared experiences (e.g - IDF units). Groups enable us to feel: Belonging Feeling normal Helping others and by so - giving to others - which is something that makes us feel meaningful Group symbolizes a micro-cosmos of life itself Groups should enable a psychological safety and hence there are 3 main components for a group: Its members: A well-structured group optimizes the group members & balanced dynamics. Few things that impact the group dynamic that you may never think about - The surrounding environment has a lot of impact on the group’s dynamics (e.g - think what happens when you're in a board meeting, and there are 5 empty chairs; or when you’re in a product session - and a bird flies into the room… Imagine how the surroundings impact the people in the situation). Your own place in your origin family - whether you are the oldest/ youngest/ somewhere in between. The sibling dynamics have a lot of impact on the way you’ll behave within groups. Facilitator: A group can be moderated by a professional facilitator or by the members themselves. There's a difference between professional therapy groups and support groups. In therapy groups - it’s more about the personal progress each member is making. In a support group - it’s more about the reflections and progress the members are going through around a specific life event (similar also to FB groups or communities). Setting: The way you structure the group - weekly session, F2F or via zoom etc. one should also take into consideration the privacy setting of a group (both physically and in-person or digitally). Think of an early-stage startup as a group When it grows - think of the various groups within the startup - leadership team, product group, marketing, finance, etc. Think of the support potential each startup has uniquely due to its specific characteristics, and use it as a growth engine. Co-founders, which are in fact a group, have basic fundamental needs - to be seen & heard. And as we all know - it’s not always coming to fruition. Irad shares the behind-the-scenes of his relationship with his co-founder - @Dan Landa, and how they have stopped listening to each other at one point. How afraid he was of the 'snowball effect’, as problems don’t go away by themself. “It was all too much… We started to go to a couple’s therapy… We started talking again. I suddenly felt relieved”. Irad describes how he uses the method of sharing in groups for the Circles Team - every weekly meeting is opened with a question followed by the answers of the whole Team - a practice that enables an open & warm atmosphere and builds the company’s culture in the right direction. One of the techniques I teach the founders I work with - is the Brief Communication method (G.B.L) (do you remember the briefs from the advertisement agencies?), that helps keep effective communication channels, effective meetings, and get things moving. It should include the following: Strict title - provide the framing and gain the attention of others High level mission/ task - make them listen Details & dead-lines - be clear, specific, transparent, direct, accurate, measurable Reflection - make sure the other side really understands what you are asking from him, that’s the only way to maximize mutual results #Strongpeopleshare People avoid sharing when something is wrong with them. It’s hard to share when this is “bad news”, cause it makes people feel like they are broken. But, we see it the other way around. Strong people share. Strong people talk about it. And strong people care. Strong people know that sharing is an act of strength not weakness. And people who share - are not broken and there’s nothing to be fixed. On the contrary - they want to improve and grow. Here’s a good tip - next time you are coping with something - share it with just 4 people. Most of the po

@Yotam is a serial entrepreneur, the co-founder and CEO of @Daisy, and previously, he co-founded @Wibbitz as part of the @Zell entrepreneurship program where he still serves as a mentor. Yotam, in fact, has experienced the full package of a life-of-an-entrepreneur - and shares with us from a bird’s eye view, and deep dives - the roller coaster of a serial entrepreneur. 100% trust, and always thinking what’s best for the company He co-founded Wibbitz while he was a student at the IDC, as part of the Zell program. When reflecting back, on the beginning of the journey - he now sees how naive he was and with how much uncertainty he had to cope with. It’s a marathon composed of many small winns, expected to prove who you are at all times - “You’ve gotta show you can really do it”. At the Zell program - they started as 4 founders, soon became 2. The expectations were high. When discussing how they have decided about their roles as CEO & COO - he answers that the key is 100% trust, and always thinking what’s best for the company. Co-founders relations are like marriage, and one should always think about the other side’s needs. Both parties should invest in it, and give priority to the relationship. The dynamics changes when opening a US site Most startups leave their R&D & product in Israel, and marketing & sales in the US. Opening the second site, when one co-founder stays in Israel and the other one relocates - makes things more complicated. The cultural differences appear and the communication gets less direct. Hence, it’s profoundly crucial to first implement a strong foundation and infrastructure, set expectations and keep the communication channels open and transparent all the time. Once again - trust & healthy communication are the key. The company’s culture won’t develop on its own, and people have to practice how to work together as a team. First and foremost - culture is being built by leaders who lead by example. Yotam reflects about the difference between founding his 1st startup to the 2nd one, and how nowadays, prior to launching Daisy, it was all based on common values and clear understanding of how they should operate. How do you leave your “child”? Leaving your own startup is a difficult choice. It’s a tough and emotional decision that you don’t make overnight. Things have to be deeply missfit to do so, and in his case, after a lot of self-reflection, he felt he was not himself anymore. Yotam remembers clearly the silence when he was in the office with his 100 employees, sharing the news - so sad and so proud of what they’ve built together. People don’t leave because they are afraid to deal with difficult questions. “What will I do now?” For Yotam it was clear - although many offers were made - from joining VCs to joining other ventures - he knew he was born to be an entrepreneur, and he wishes to do it all from the beginning - 0-1, new industry, new experience. 2nd time entrepreneur Building your 2nd venture - you face the same problems and same challenges, but there is one big difference - you already have some more perspective; you know that if things are broken now, you will fix them later on. Or not. And move to the next feature. Being a second time entrepreneur - you feel more comfortable making decisions with only 60-70% assurance. You know that the key to success is in the iterative process, the fast learnings and the personal evolvement of the team. Confidence comes from within (or: It’s all about family) Yotam shares the strong foundation and confidence he got from his family: a father - former pilot at the IAF who was injured and got back to flight; a strong leader mother; 1 brother - @Yiftach - entrepreneur & CEO of @Zedes; 1 brother @Elad - a rocket scientist; and a successful sister, @Maya -Head of Company at @Lemonade, together with his wife @Michal that keep him and their 4 children all together. Yotam describes his family as the ‘safe zone’. Talking about his recent relocation, Yotam shares the challenges and how important it is to have a supportive spouse, understanding the sacrifice the family is making - side by side with the amazing experiences. To conclude, Yotam conveys a strong message of being confident in who you are, believe in who you are, and find out who you are in every stage of your life.

How to Heal Your Brain & Save Your Own Life as an Entrepreneur? Part II in the brain series – this time, from the real-life angle. When you’re pushed to the edge - you can fight harder than your usual boundaries Avi thought he had it all at the age of 26. 2 startups, working non-stop. A smart guy. An Electrical Engineer. Till the day his life went upside down - and the Dr. told him he has a brain tumor. He had a motorcycle accident, and the CT scan revealed the tumor. Avi thought his life was over. The Dr. recommended an immediate surgery but Avi refused. He started to teach himself Medicine. Biology. Physics. He tried all kinds of alternative medicine and changed the course of his life. He did an MRI every 3 months - checking the status of the tumor. As he describes - “I knew how bad the situation was according to the level of shoutings of the radiologists”. He had to be extra optimistic and to have a huge belief that he would defeat it - or else he would die. There were 2 “Avis”: the one that was driven out of curiosity, with no fear, learning and trying everything out there, and the 2nd Avi, who was afraid for his life. He understood that the brain tumor was a symptom, hence, something deep had to change. He then found a neurosurgeon with a different approach - Dr. Patrick Kelly - and he was willing to put his life in his hands. Avi was part of the process. 1st-2nd of May 1995, was his new birth. The surgery went well. He came back to Israel, determined to change his life - eat healthy, live without stress. He was a living miracle. Drunk on life, a year and a half passes by, and an MRI shows that he has a residual tumor. Dr. Patrick Kelly explains that the tumor is so deep, that he needs a 3D camera device to treat it, but there isn’t any existing. He suggests that Avi will wait 5 years for someone to invent it... Avi broke all his savings, met with scientists all over the world and started to work on this development. Investors didn't want to invest in him, as he was a ticking bomb. He then reached out to Dr. Hanoch Elran who performed the 4th surgery, which saved Avi’s life. As a healthy person - Avi went back to the investors. 10 more years of R&D and development and living in the US - @VisionSense, Avis’ scientific deep tech company which developed minimally invasive surgery technology, was acquired by @Medtronic. Avi reflects on his journey, that when it comes to adults - the root cause is usually emotional - “We should listen to the whisper of the disease and not wait for the shout”. From innovator to investor That’s what has led him to build Joy Ventures, with a very big vision of creating a new ecosystem to enhance resilience. He had to leave that dream, understanding that too many mistakes had been made and that this venture is not right for him anymore. That was another milestone in Avi’s entrepreneurial rollercoaster. That gave Avi, again, another big life lesson, to begin a new journey. “We should always work on our dreams, maximize our days, and learn from our mistakes. We have 3 brains - the mind brain, the heart brain, the guts brain. They are all integrated in a neural connection. Decisions have to be aligned with all of them”. Avi and his new partners founded @HealthYa, nurturing revolutionary health-tech solutions, investing in life saving technologies and helping build the ventures. Avi guides and mentors dozens of entrepreneurs, as he sees his duty in serving others and helping people who need him. When talking about risk management - first and foremost - if you don’t have a huge dream to be an entrepreneur - don’t do it. The Chinese people believe that one is always a bit deceased, hence, we need to fix and improve ourselves all the time. The mental flexibility is what matters - not to be led by ego, but by curiosity. To do things we never did before, go out of our comfort zone, and always ask ourselves - is what we’re doing now really meaningful?

אמיר הוא חוקר מוח מחלוצי המחקר הרב חושי, פיתח טכנולוגיות מוח ופירסם מעל 100 מאמרים מקוריים ופרקים בספרים שצוטטו מעל 10,000 פעמים והוצגו במקומות כמו New York Times, Washington Post, National Geographic. נבחר כאחד מ 100 אנשי חזון בפרויקט מורשת איינשטיין. בעל דוקטורט בחישוביות עצבית והדמיה ועמית המחקר האורח ב- NIH, כמו גם מדריך לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה בהרווארד, ובנוסף פרופ׳ מן המניין מהאוניברסיטה העברית. עומד בראש מכון ברוך איבצ׳ר לחקר מוח, קוגניציה וטכנולוגיה ובראש מרכז רות ומאיר רוזנטל להדמיה מוחית אנושית - שניהם באוניברסיטת רייכמן. בשיחתנו, ניסינו להבין מעט יותר לעומק כיצד המוח שלנו עובד, ומה הקשר לחושים, ל Default System, לרגשות ואיך הכל סובב יזמות - בין אם בהקשר של פיתוח טכנולוגיות לחקר המוח, ובין אם בהקשר של השימוש בהבנת אופן פעילות המוח לכדי יצירת טכנולוגיות חדשות במגוון תחומים. זהו בדיוק החיבור העמוק עליו יושב הפודקאסט הזה - איך יזמים, טכנולוגיה ועסקים פועלים, וכמה הכל מתחיל ונגמר במוח. רגע תזכורת - המוח נשען על פעילות חשמלית. המוח בנוי מנוירונים, שהכמות שלהם דומה לכמות הכוכבים בגלקסיית שביל החלב. השאלה עימה אנחנו מתמודדים היום - היא כיצד מאורגן המוח. אריסטו ואפלטון -דיברו על כך שהרגשות הם בלב. אלקמאון מקרוטון - דיבר על העיניים כמסילות המובילות את הקלט לחלקו האחורי של המוח האחראי על הראייה, והיפוקרטס - דיבר על כך שהרגשות מקורם במוח. התיאוריה הקלאסית מדברת על המוח כמחולק לאזורים התומכים בחושים השונים - האונה האוקסיפיטלית (אחורית) אחראית על הראייה; הטמפורלית (הצידית) - על השמיעה; הפריאטלית (הקודקודית) - מגע, חום, כאב; והפרונטלית (המצחית) - היא המנכ"לית, אחראית על התפקודים ברמה הגבוהה. זו התאוריה שנכחה שנים רבות לגביי מבנה ותפקוד המוח. הגישה השניה, מדברת על כך שהמוח אינו מאורגן לפי חושים - אלא לפי משימות, והצורך בפתרון בעיה מסויימת. מחקרים מראים כי מוח שמעולם לא ראה או שמע - אפשר לעשות מעקף מסויים והמוח מסתגל תוך שעות. הפריצה הגדולה מתרחשת בכך, שבאמצעות כלים טכנולוגיים - ישנם כלים חדשים לחקור שאלות שקשה היה לחקור אותם אחרת. באנלוגיה לעולם היזמות - בתחילת הדרך, יזמים חייבים לענות על התאוריה השניה; ישנה משימה או בעיה הניצבת לפתחם - ואז נשאלת השאלה אילו מיומנויות וכלים כל אחד מחברי הצוות יכול להביא לשולחן על מנת לפתור אתגר זה ולהמשיך הלאה. בשלבים מתקדמים יותר, כשהחברה והמומחיות כבר גדלה - ישנה חלוקה למחלקות, וכל תחום אחראי על פתרון בעיות באזור שלו. הדברים שאנו למדים מכך, היא על יכולת הcross vertical של המוח, לעבור בין מערכות חישה שונות; הדיסציפלינות השונות וכיצד הן משפיעות על המחקר והאלסטיות המחשבתית. סטארטאפים תכופות מנסים בטכנולוגיה שלהם "לחקות" מודלים מהטבע, וגם כאן, זוהי עדות לכמה ניתן ללמוד מאופן תפקוד המוח על האופן בו אנחנו מנהלים חברות. מולטי טאסקינג המוח אינו מסוגל לתפוס במודעות יותר מדבר אחד בכל פעם. כך בנויה המערכת. נשאלת השאלה - אז איך טייסים קולטים ככ" הרבה מידע בו זמנית? והתשובה - המוח עושה "טריק", והוא עושה קפיצות מהירות בין המודעויות השונות (chunking) בכל מילי שניה. אנשים היעילים במולטי טאסקינג - הם אלו שיכולים להחליף מצב מהר בין המודעויות השונות. כאשר יש לנו הפרעה (הודעת פוש/ טלפון/ משימה אחרת/ מישהו שמסיח את דעתנו) - המוח מאבד יעילות לאורך זמן. על רגשות, Default System ואומנות הקשב התפיסה - באמצעות חמשת החושים הפרוססינג - החוויות, הדימיון, רגשות, שיח פנימי, ייצוגים הפלט - הפעולות המוטוריות חשוב לזכור, שכשאנחנו מרגישים שמחה/ דכאון/ כעס/ סטרס - זוהי למעשה פעילות חשמלית המתרחשת במוח. ב 99% מהמוח אין גדילה של נוירונים חדשים. בהיפוקמפוס - ישנם מחקרים המראים גדילה של נוירונים חדשים ושל הקישוריות. הקישוריות, זהו אותו הפרוססינג והתהליכים השונים הקורים במוח בזמן העיבוד, המדברים על הקשרים, ייצוגים, רגשות. מחקרים רבים הקשורים לאודיו וראיה, הוכיחו כיצד אנשים שלא ראו מימיהם - באמצעות טכנולוגיה שעושה אבולוציה מהירה והופכת את גלי הקול לתמונת תלת מימד, כך שהאזור מגיב לצליל ומאפשר ראייה. מכאן מגיעה ההבנה על הפלסטיות של המוח והקשר בין המערכות וגם הבסיס להתוויה של שינוי הרגלים לאחר כ21 ימים של התמדה בהרגל חדש. אחת התגליות המשמעותיות, היא שבמוח קיימות 2 רשתות; האחת - מטפלת בעולם החיצוני. השניה - Default System - זוהי המערכת העוסקת בשיח הפנימי שלנו ובחשיבה על העבר והעתיד. כשאנחנו עסוקים בעולם החיצוני - הפעילות החשמלית של המערכת הזו יורדת, ובלילה, כשאנחנו שוכבים לישון - המערכת הזו נכנסת לפעולה. ואז, מגיעות כל המחשבות שמקשות עלינו לסגור את היום ולהירגע, ויש לכך מחיר גבוה. כמה מכם, היזמים, סוערים בסוף היום כשהכל רץ לנגד עיניכם ומטריד אתכם בחוסר שקט? פה, נכנסת לתמונה החשיבות שבאימון קשב - מדיטציה ומיינדפלונס משפיעים על המערכת הזו. אנחנו רוצים לאמן את הקשב כך שישפיע לטובתו, קרי, לתכנת מחדש את החושים ולהביא את הקשב למקום הנכון. מיינדפולנס ומדיטציה אלו הכם כלים מאד יעילים להרגעת מערכת ה default בקרב יזמים ועוזרת לייצר מיקוד סביב האתגרים הנדרשים.

ד"ר יוסי מערבי הוא דיקן בית ספר אדלסון ליזמות באוניברסיטת רייכמן, ומכיר מקרוב הן את הצד היזמי והן את הצד העסקי של עולם היזמות. מיהו יזם? ניסינו לדייק את ההגדרה של מיהו יזם. המחקר מדבר על 4 סוגים של יזמים שיושבים על 2 צירים (יוסי בחר לדבר בנקבה (ואני שמחתי) - כדי לעזור לקדם אג'נדה שתביא אותנו לפחות ל50% יזמיות): יזמת פנים ארגונית יזמת שמקימה ארגון חדש הקמת מיזם/ מוצר/ שירות חדש שאינו קיים לעשות אחרת משהו שכבר קיים באופן שנותן מענה שונה לבעיה בכל אחת מהאופציות לעיל מדובר על יצירת ערך חדש ללקוחות/ לקהילה/ לעצמם. במחקר ישנה כתיבה רבה אודות תכונות היזם. ישנה אסכולה המדברת על האישיות היזמית, וכיון שסטודנטים יזמים מתחילים בדר"כ לפעול באמצע שנות ה20 וצפונה - קשה לשנות את הגרעין הפנימי, ולכן המשימה היא לנסות לזהות האם באותו גרעין אישיותי פנימי של הסטודנטים, קיימים קווים יזמיים. הנה כמה מהתכונות היזמיות שמכוננות יזמים וקיימות באותו הגרעין היזמי: היכולת להתמודד עם קשיים ולא להישבר - endurance, tenacity, grit. פרואקטיביות - היכולת לעשות, לפעול, לקדם דברים. יצירתיות וחדשנות - לא היצירתיות של הגיית הרעיון עצמו (שישתנה עוד פעמים רבות לאורך הדרך) אלא יצירתיות בפתרון בעיות, יצירתיות ביומיום ובניהול חיי המיזם, איך לפתור מחסור בדרכים יצירתיות (מחסור במשאבים, בזמן, בכח אדם). Self Efficacy - חוללות עצמית/ תחושת מסוגלות בדומיין ספציפי. איך לדעת לזקק את האזורים שאנחנו טובים בהם (חוזקות) ולהתמקד בהם כמקדמי עשייה. יזם צריך להכיר את עצמו ואת המקומות שהוא פורח בהם. תחושת מסוגלות עצמית בדומיינים ספציפיים - בונה גם את הביטחון העצמי הרחב שלנו. יכולת להתמודד עם חוסר ודאות וסיכון - ליזמים יש מיינדסט שמייצר בעצמם עשייה bottom up - הם לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות top down. יזמים צריכים לדעת להתמודד עם 'משימות פתוחות', דברים שאינם מוגדרים כהלכה. יזמים מתמודדים טוב יותר בסביבה שהיא חסרת ודאות. החינוך ליזמות בין השאר פורח, כי המציאות משתנה כל הזמן, וכולם - קטנים כגדולים - צריכים לאמץ את היכולת לחשוב ולהתנהל בתוך סביבה משתנה. הדגש הוא על יכולת הכלת השינוי. ביזמים יש Restlessness - חוסר מנוחה אינהרנטי, שהגלגלים כל הזמן עובדים במוח, הרעיונות מתדפקים וההזדמנויות נראות. נאמר על יזמים שהם תמיד לא שבעי רצון - כי הם רוצים לשפר עוד ועוד. וגם את זה - צריך להרגיע ולאזן. מה שעוזר בין היתר לאזן את חוסר המנוחה - בסעיף הבא. אופטימיות - תמיד ישנן בעיות - אבל לכל בעיה יש פתרון - ואני כיזם אמצא את הפתרון. יזמים חייבים לשמור כל הזמן על האופטימיות שלהם - כדי להמשיך ולצלוח את כל האתגרים עמם הם מתמודדים על בסיס יומיומי. שיפוט וקבלת החלטות קצת רקע על יזמים ואופן השיפוט שלנו את הסביבה: לעיתים, סבירות השיפוט שלנו מעוותת. אנחנו רואים את מארק צוקרברג, וחושבים שהוא מייצג את הכלל, על אף שהוא כלל אינו מייצג את הכלל, אבל בגלל ההאדרה שלו - בין היתר באמצעות התקשורת - המשקל שלו בשיפוט שלנו גדל. הרבה יזמים אינם מגיעים מעושר קיצוני - אבל כן מגיעים מבתים מבוססים. יזמים רבים גם מגיעים כדור II, III של יזמים - הם נחשפים לכך בבית, ושוקלים זאת כמסלול קריירה. למעשה, מחקרים מראים שרוב היזמים המצליחים הם בני 40+, כאלו שראו את העולם העסקי והארגוני ויודעים להקים חברות, לצד זה שהם רואים בעיות אמיתיות ורוצים לפתור אותן. מחקרים גם מראים שיש פרופורציה גבוהה של יזמים בקרב מהגרים, שכן הם בעלי מנוע הישרדותי שמכיל בתוכו רכיב של לקיחת סיכון והקמת דברים מאפס. כמה עצות לדרך על מו"מ יש אסטרטגיות רבות לניהול מו"מ - המסר המרכזי הוא שניתן ללמוד על זה, לשפר את המיומנות הזו, ולא לבוא מתוך גישה של "מה שיהיה יהיה". למו"מ צריך להתכונן טוב ולעשות עבודה מקדימה יסודית. בין היתר - צריך לנתח את הצד השני, להבין לעומק את העמדה שלנו, לזהות גורמים מתערבים פוטנציאליים שמשפיעים על ניהול המו"מ (עו"ד/ מתווכחים). מו"מ אינטגרטיבי (win-win negotiation) - בניגוד לתפיסה הנאיבית שישנו negotiation pie אשר אותו מחלקים - צריך לשאול - האם ניתן להגדיל את העוגה ולא לחלק אותה. ברוב המו"מ אפשר להגיע לזה. זה דורש להיכנס לראש של הצד השני ולהבין איך הוא רואה את הדבר, מה נכון עבורו, מה הsetting והאם אפשר לייצר ערך שכזה עבור שני הצדדים. למשל - במו"מ על אופציות ו vesting - אם המנכ"ל רוצה לייצר מנגנון יציבות של העובד ולהאריך את תקופת הוסטינג, אבל העובד רוצה תגמול מהיר - אז אפשר להאריך את הvesting אבל לייצר מנגנון secondary, כזה שיאפשר לעובד למשוך אחרי X שנים סכום מסויים של הכסף כנגד אופציות/מניות. המטרה במו"מ בריא היא להבין את הכאב של הצד השני, אך לצד זאת להאמין בעצמנו ולייצר רגל בדלת. דוגמא נוספת - אם יזם רוצה לגייס ממשקיע, והמשקיע אגרסיבי יחסית, אז אפשר להסכים על טווח אחוזים כנגד ההשקעה - ושהם יקבעו בעתיד אל מול ביצועים והעמידה במיילסטונים. ככל שהיזם פועל חזק יותר ועומד במיילסטונים - האחוזים שיקבל המשקיע יהיו קטנים יותר בטווח, ככל שהיזם "התעכב" - האחוזים שיקבל המשקיע יהיו גדולים יותר. כך מפחיתים את הסיכון בצד השני. הקשבה, היא המפתח להצלחה בעסקים בכלל, ובמו"מ בפרט. אם פועלים עפ"י הקשבה לאינטרסים של כל צד, ולא מתוך רצון לעמידה ביעדים - אזי מצליחים לעבור ממצב של מו"מ חלוקתי (distributive) שבו העוגה מתחלקת ל2 הצדדים, למו"מ אינטגרטיבי - שבו העוגה גדלה ואז כולם נהנים ממנה. המשפט "עסקה טובה, היא כזו ששני הצדדים לא מרוצים ממנה באותה המידה" - הוא משפט בעייתי שמשקף עסקה שנסגרה לא לשביעות רצון הצדדים ושתוצאותיה לא טובות דיין. מו"מ טוב צריך להיות מלווה בתחושה של הוגנות, רצון להמשיך את האינטראקציה לאחר מכן, לבנות מערכת יחסים לטווח הרחוק - עם המשקיעים, העובדים והקו-פאונדרים. זה מה שבונה את המוניטין שלנו - ומוניטין שווה הרבה כסף בעסקים ובחברות. רצוי להי

From Unit 81 to SPAC, With a Strong Purpose of Saving Life Omer’s family was involved in a major car accident when he was a young boy. His mother, who was a ballet dancer and owned a studio, didn't get back to her barre, and his sister was seriously injured. It took them many years to overcome this experience. Years later - Omer drove the motorcycle, and when finishing with this - he told himself that he was lucky enough to avoid the statistics of 1.3 million people dying in the roads every year and that 80% of the car accidents are caused by human mistakes. With this significant purpose - he goes to sleep and wakes up to another day, bringing safety to mobility - trying to decrease the number of car accidents and save lives. Omer shares how when establishing Innoviz, they faced a big challenge dealing with a technological gap they weren't aware of; They understood that the problem they thought they needed to solve initially was not at all the right one. 5.5 years later, in April 2021 - Innoviz went public through a SPAC merger in Wall Street, with a valuation of $1.4 billion. Omer shares his path in Unit 81 of the IDF, and how his character was built along the 7 years he spent there. He took from there many lessons and attributes - commitment and creativity were few of them. In the beginning ,when he first thought about Innoviz - he had 26 ideas. Innoviz was only #18 on the list. He has decided to solve a problem that wasn't solvable, but if someone can do it - it’s his team. In Unit 81 he spent 2 periods - the 1st one taught him how to be an amazing integrator - to challenge the experts under unbelievable pressure and tight deadlines, so that the only thing that pushes you forward is the strong passion that you derive from what you do, knowing how important it is. Their slogan was: Capability, Passion, Commitment - making the impossible-possible. The 2nd period - he was leading tech projects, the decision maker. What he learned from there - is the power of communication and transparency - a culture he brings into Innoviz, creating trust and making everyone approachable. Omer shared the way he sees a 1st time experience - when your eyes are fresh, you feel confident, ask questions, make your voice heards and not necessarily take things as they are - that’s where you have an impact and can lead to a healthy change. As team leaders - you have to educate and explain things - that’s where you learn as well. Omer earns his points when he is able to share something new he has learned. His job as a CEO is to learn new things>>see the blind spots>>solve problems and>>connect the dots. Not to spend time in meetings. Omer, 2*Orens, and the whole Innoviz Team are on a very important mission, committed to save life. You can feel it from Omer’s vibes when he speaks about what they do and the problem they are solving. Omer shows honest, mindful, empowering and humble leadership, wrapped in a very calm and balanced personality.

Meirav is the CEO & alongside 3 others, she is a co-founder of Versatile, a leading ConstructionTech company. She just shared with me the amazing news of closing their B round of $80M within 2 weeks and no deck, led by Insight Partners and Tiger Global. Meirav shares how she grew up with a General Contractor father, who made her love construction, and a mother that didn't support her leaving the comfort zone at Intel. She talks a lot about being unemployed, and her brother, a real estate developer who lost a worker on his site. She remembers that evening clearly, including thinking to herself that there’s a gap in data within construction sites - it has to be closed and allow managers to make better decisions. That’s when Versatile was born. Meirav shares a lot of gratitude to those who accompanied her in the beginning - Tidhar group, Autodesk etc. Embracing a Growth Mindset Meirav sees Versatile’s job in changing the sequence of events, and controlling the processes within the construction site. When I asked her about being a woman entrepreneur - she said that if you know what you’re doing- gender is not an issue. From her point of view, you have to focus on your track, set goals, exceed them, and hit your targets. Meirav shares that when COVID hit, they had no idea what would happen. She believes in complete transparency with the team, sticking to the facts and doing everything she could within her power. That way, she kept her internal focus while showing her vulnerability, which helped her team feel more secure and committed. Failure is Only When we Fail to Learn A superpower in days of uncertainty and always is to be aware of how you respond, communicate, and respond to failures. She believes in Nelson Mandella’s saying that “you either learn or win.” Meirav likes to see failures, as well-paid tuition. Her 1st ever project in Versatile was a complete failure - but it brought her the next investor. This failure made them understand exactly what they needed to improve - and the investor loved it. A Table of 4 Legs Meirav describes herself and her 3 co-founders like a 4 legged table - they too have a stable, synergistic, and harmonic relationship. Each co-founder has a strict domain which he leads and manages, and the CEO makes the final decision. Meirav describes her transition from being a Founder to acting as a CEO -as the company grows, you have to bring really good people, and that means - you also need to listen to them. She believes in growing your staff - hear all the voices around the table, but eventually - as CEO, DECIDE. Then, the others can ‘disagree & commit’. Meirav loves to checkmark ‘V’ - changing ‘impossible’ to ‘done’. That’s how she raised a series A of $28.5M within 8 weeks, and 6 months after - a Series B of $80M within 3 week, which all happened during COVID-19. A strong proof of her attitude & spirit is that her investors have already invested in Versatile for the 4th time, which conveys trust and confidence in the vision and team. Meirav conveyed a strong message that “there is no better place to invest now than in a company in this area, aiming to disrupt the construction industry.”

Eze & Kevin have known each other from their days in the Zell program at the IDC, through working at Wall Street, Google, a few more ventures & startups, and are now General Partners of an early-stage VC focusing on entertainment & consumers. Eze & Kevin are great friends and even better partners. Kevin shares his entrepreneurial journey, including the day he had to let go of 30 employees, and chose to do the same for himself - since the company grew too fast and R&D couldn't keep up with sales. That difficult day threw him back to 2008, when the big crisis hit Wall St. and from big dreams and fancy cocktails - he found his work as an investment banker was no longer meaningful enough and shortly after he was fired. Eze always loved computers - even back in Argentina, where he was born and raised until the age of 8 years old. After moving to Israel - it was always important to him to help put Israel on the global map through tech and create global bridges, so he founded VC cafe back in 2005. This venture is ongoing, and recently Eze added the ‘Firgun’ thread - as part of his abundance point of view. Kevin says his biggest strengths are optimism & inner drive, something that was also nurtured from his years as a tennis player. Eze describes Kevin as a self-starter, so their dynamic is that Kevin draws the first draft & concepts, and Eze does the fine-tuning & finalizes the details. That’s how they gain a complete and comprehensive understanding based on trust and respect. Eze says that his strongest strength is his curiosity, that he is wired to see the matrix and connect the dots. Kevin says that Eze is amazing in the way he gives feedback & criticism, and that he has this inner ML algorithm that learns and develops all the time. Kevin shares that every 3-4 years, he feels like he’s too much in his comfort zone - so he has to disrupt himself and learn something new or go through some kind of personal development. He recently graduated from the Hoffman-Kofman Conscious Leadership Program, where he gained a lot of experience and trained his listening & conflict resolution skills. Additionally, Kevin recently began studying mindfulness and has since implemented various techniques into his day-to-day life. A few of the mindfulness techniques include: Conscious breathing techniques - focusing on the inhale & exhale Body scan - focusing on various parts of the body and directing the breathing into those areas Focusing on the Here & Now, more being over doing in an unproductive way Eze spoke about giving back to society & shared his experiences with Tech-Bikers, which is a non-profit organization he established promoting long distance cycling challenges. The organization supports the establishment of new schools, libraries & scholarships in Nepal, Vietnam, Bangladesh and more. Eze & Kevin discussed the high cost and trade-offs of the entrepreneurial journey and how perspective is crucial to success. They also shared advice about the importance of cash flow and high margins and how as an entrepreneur, you should always have a plan B.

Gigi is one of the most appreciated, sharp and talented investors in the Israeli startup scene, but also abroad. He is a GP at NFX together with James Currier, Pete Flint, Omri Drori & Morgan Beller. After being a pilot in the Israeli Air Force, Gigi founded several startups, such as Playtika (acquired for $4.4 billion), Ridge, Beach Bums and more. He used to be CEO of 888 Holdings, one of the world’s frontrunners in the gaming industry. Gigi invested in startups such as Komodor, Mammoth Biosciences, Kenshoo, MyHeritage and countless others. He also serves as an advisor on the board of several organizations, such as MEET - Middle East Entrepreneurs of Tomorrow. Gigi candidly shared with me his personal journey. The CEO Persona We spoke about the complexity embedded in the CEO role - the costume you wear, and how that sometimes gets confused with the real you. We shared how as a young CEO - he was managed by his ego, with no compassion and forgiveness, and how important it is for a CEO to learn to put his ego aside and really listen to others. Being forgiving to himself and to others is something that he takes with him into the investor position. In Silicon Valley - both the founders and investors use a language which nurtures a complex threshold of expectations - they are all “killing it”. They should not show weakness, which brings a lot of misery, and literally “killing it.” Now - it doesn't mean that you should share your weakness with everyone - but you should do it with your inner circle and close peers. The Investor Persona Gigi sees his role as the sounding board of the entrepreneurs he invests in. Once they share their truth - it’s a ‘Protected Zone,’ and they can rest assured that it stays there. Gigi and the other NFX GPs don’t insist on being on the board, but they insist on being the last conversation prior to the board. Sometimes, it’s also ‘tough love’ - as this is what they need to hear at that moment. Gigi believes that as investors - they should be grateful to have been chosen by the founders to join their journey. The founders are generally brilliant, hungry, energetic and sacrificing a lot in this path. It’s not ‘our’ company - it’s theirs. For him, the lowest of lows - is to find out he picked the wrong entrepreneur. Founders’ Psychological Traits Gigi has seen more than 10,000 entrepreneurs over the years. In different verticals - different traits are needed. But, there are psychological aspects that are true for entrepreneurs in general. Founders are a mix of inherent contradictions Optimism - they never believe they’ll fail They must have an elastic and agile mind, so they can reconvene new directions when needed Be open and transparent Crystalize a clear vision & WHY Be data-driven decision-makers Entrepreneurs can be either arrogant & loud or insecure & quiet; the range is surprising. However, both types can be great entrepreneurs. Decision Makers - “Move Fast and Break Things”Speed is one of the main character traits founders should have, whilst being willing to accept failure. If you make a mistake>>you fix>>iterate>>move. Speed needs to be balanced with the quality of decisions - especially when it comes to recruiting talents. Gigi shares his personal growth from being the smartest guy in the room, telling others what to do, to being the mentor that thinks together with them. He likes providing them with tools to make decisions and letting them make their own. That has a lot to do with the concept of parenting and how we educate & mentor our children and founders. Gigi sees the cherry on top of his role as an investor in helping the entrepreneurs balance their psychological traits, is learning how to wear the various costumes when needed. More importantly, it is knowing when to leave them aside. For Gigi, what helped him more than all in his personal growth journey - was learning from failures. Failure, the way he sees it, is a call to reach a higher level of consciousness. A “wake up call,” an opportunity to better ourselves.

מורן היתה 'אשת קורפורייט' שעברה מארגון אחד גדול לשני. כשהגיעה לזה שהיה הנוצץ ביותר מבחינתה - Google - פתאום סגרו לה את השאלטר. היא נורא רצתה להישאר - כנראה שלא מהסיבות הנכונות - אבל זה לא הסתייע. בפעם הראשונה היא לא קיבלה משהו שהיא רוצה והיתה צריכה להתמודד עם 'לא'. היא החליטה שהיא מוכנה להשיל מעליה את 'חליפת הכח' של הארגונים עם השמות המפוצצים, וללכת להקים את הבייבי שלה. 'תסמונת המתחזה' נכחה שם טוב, וזמן רב היא הרגישה שזוהי איזושהי 'הונאת פונזי' - כי חוץ משם - אין לה מושג עדיין מה יהיה שם באמת.הלקוח הראשון הגיע דרך חברה טובה. אח"כ כבר נסללה הדרך. היא משתפת בכמה דברים עימם התמודדה בדרך הקשורים למיינדסט, אותו היתה צריכה לשנות: הגמישות המחשבתית שנדרשה ממנה - איפה שהיא התחילה, זה ממש לא איפה שהיא כעת. להוריד את 'חליפת הכח' שעוזרת לה להיתלות בשמות גדולים, ולהיות מוכנה להציג את עצמה כ'מורן', בלי 'מ[Google]….'/ לשנות את התפיסה שלה לפיה עצמאים/ יזמים בעלי עסקים, הם 'קוויטרים' שלא הצליחו בעולם האמיתי וויתרו על קריירה משגשגת, לעבר תפיסה של אומץ, בחירה, דיוק, הגשמה עצמית ועשייה שהיא לא פחות קשה ועוד יותר לא יציבה. הומור ככלי שסייע לה לא לקחת את עצמה ברצינות מידי - אבל שזה לא מתאים לכולם. להבין מתי השלב הנכון להכנסת צוות, וכמה היא צריכה סביבה אנשים שיעזרו לה להיות מורן הרבה יותר טובה ומדוייקת. לדייק את לקוחותיה - ולנוע ממקום של לקחת כל עבודה, ללתמחר באופן מדוייק יותר ולהביא לקוחות שבאים מיוזמתם ומבינים את הערך ושמחים לשלם על כך. האם אנחנו מודדים ומגדירים את עצמנו ב'מטבע הכסף' או ב'מטבע האושר' והאם דיוק מטבע האושר יכול להוביל גם לעלייה במטבע הכסף, וכמה הכל סובב סביב שאלת הערך העצמי מורן בחרה ללבוש גם את 'חליפת האימפקט' והקימה את "בונות אלטרנטיבה" - ארגון שמטרתו לתת גב לנשים בכירות שחוות בריונות מתוחכמת ולעזור לנשים נפגעות תקיפה מינית.