יום ב' פ' בשלח, ח' שבט

[המשך] ההוראה לכ"א מענין הד' כתות: א' טוען "ניפול לים", מכיון שלא יכול לחמם את כל העולם, ה"ה מסתגר מהעולם בכלל ומפיל א"ע ל"ים" התומ"צ וכו', ודואג רק לעצמו. א' "חזר למצרים", הוא אכן מקיים תומ"צ אבל בלי חיות ומרץ. א' מנצל מרצו לבנות בעצמו אסטרגי' של מלחמה עם פרעה במקום ה"ויסעו". וא' רצונו לרומם את העולם למעלה מעשרה טפחים (ולא להמשיך אלקות בעולם). והנה מהבחינות אם ענין מסויים הוא כפי אמיתית רצון העליון הוא כששומע אודות אופן העבודה שלא עלה בדעתו, ואדרבה, זהו היפך טבעו ורצונו (וזה גם הסימן שהאדם יוכל לדעת במה צ"ל עיקר עבודתו – הדבר שרואה שקשה לו לפעול בעצמו). ובנדו"ד – זהו "ויסעו" – להתקדם לקי"ס, לגלות בעולם עצמו את ה"ים", הכח אלקי שנסתר בו, "הפך ים ליבשה"! ודוקא ע"י קי"ס, שלא נכשלים אפי' בטעות של ד' הכתות דקדושה, ועושים את העבודה שלא עלה בדעת – "ויסעו", מתקדמים עוד יותר למ"ת וכו'.

משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ב