יום ה' פ' בא, ד' שבט

במצות תפילין ישנם כל ג' הענינים שנאמר בגמ' בקשר למ"ש "אדם לעמל יולד" ("עמל מלאכה" – מעשה, "עמל שיחה" – דיבור, "עמל תורה" (שיש להבינה) – מחשבה): הנחת תפילין – מעשה, הברכה – דיבור, הכוונה דשעבוד המוח והלב – מחשבה. אבל באמת במעשה של הנחת תפלין כשלעצמו אין כ"כ הענין ד"עמל מלאכה" – הפיכת עניני העולם לקדושה. וכאן מצינו חידוש גדול בשו"ע אדה"ז שכותב (ומוסיף עמ"ש בשו"ע המחבר) "יכוון בהנחת תפילין שצוונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו .. וצונו להניחן וכו'", היינו שנוסף על מעשה הנחת תפילין של כל אחד הרי גם כתיבת הד' פרשיות (ע"י הסופר), שעי"ז נהפך הקלף גשמי לתשמיש מצוה וכו' – ה"ז (חיוב) שלו! והנה בכל ג' ענינים הנ"ל "עמל". והרי מה שהוא בעצמו מניח תפילין, או אם קל לו להשפיע על אחרים להניח תפילין אי"ז "עמל"! אבל אם קשה לו להשפיע על אחרים ומ"מ משפיע, ועל הרבה אנשים להניח תפילין – הרי עי"ז יש לו בבת-אחת כל ג' הענינים ד"עמל מלאכה", "עמל שיחה", ו"עמל תורה"!

משיחת יו"ד שבט ה'תשכ"ח